Page 178 - חרדים ואנשי מעשה
P. 178

‫‪  176‬נספחים‬

‫שתסייע בכך! היראים לא הבינו את הזמן‪ ,‬הם היו נגד בניין הארץ אפילו בשעה‬
‫שפעמון צילצל כבר בחללו של העולם כולו‪ .‬נפש הפושעים שמעה את הצלצול‬
‫והבינוהו‪ .‬כך בדיוק‪ ,‬כשם שהיו גם נגד השפה העברית‪ .‬תחילה עדיין התעטף בן‬
‫יהדה בטלית והניח תפילין; ובשל התנגדות היראים היה לפושע מוחלט! הם כולם‬
‫לא השכילו זאת‪ ,‬ואפילו ר' חיים זצ"ל!" [ר' חיים זוננפלד]‪ .‬וכאשר הוא הזכיר שם‬
‫זה‪ ,‬מתגברים עליו כביכול הזכרונות‪ ,‬ובתערובת משונה של התרגשות והתתנגדות‬
‫הוא מספר על חוויותיו עם גדול זה‪ ,‬אשר לפי מידותיו כאדם אף הוא מרכין ראשו;‬
‫כיצד הוא ממשיך מלחמתו נגד הכרעותיו ההילכתיות בעניין השמיטה‪ ,‬בעניין שמן‬
‫שומשומין; כיצד ראה בכמה מהן בעין לא טובה את השפעתו על המושבות — עד‬
‫שבסופו של דבר אני מפנה את שיחתנו בחזרה לנושא בשאלי אותו‪" :‬ובכן‪ ,‬מן‬
‫השין שלא יהיו כלל 'יוצאים'? ומה בדבר בית‪-‬הדין המיוחד שלך?" הוא משיב‪:‬‬
‫"זאת היא 'יציאה' חלשה‪ ,‬שלא באה אלא משום בחירת נשים! זה עוד יבוא‪ .‬אך‬
‫את העקקרונות מגרמניה אסור לייבא לכאן — זה הפשע החמור ביותר! בגרמניה‬
‫השלים גייגר עוד לפני סבך את הפילוג אבל כאן‪ "...‬ואני שואל‪" :‬האין מן הראוי‬
‫להלחם בוועד הלאומי?" והוא משיב‪" :‬כאשר הוועד הלאומי עוזר בבניין הארץ‪,‬‬
‫הרי בכך הוא מקיים מצווה דאורייתא; ואפילו אלך רבנים יגידו אחרת — אני לבדי‬
‫לא אסכים‪ ,‬כי ילחמו במצווה דאורייתא"‪ .‬אני מעיר‪" :‬אגודת ישראל תתנגד תמיד‬
‫לוועד הלאומי בצורתו הנוכחית‪ .‬הילחם אתה בתוך כנסת ישראל ותשמח‪ ,‬כי‬
‫באגודת ישראל חזקה מבחוץ תמצא לך סיו‪ .‬כי הרי סוף‪-‬סוף חייב אתה להודות‪,‬‬
‫שדרכך זרועה סכנות ואחריות"‪ .‬והוא עונה‪" :‬דרכך דורשת אחריות לפחות באותה‬
‫במידה"‪ .‬אני‪" :‬אבל אין אתה רואה‪ ,‬כי לא יעמדו לך הכוחות להשיג מטרתך בדרך‬
‫שלך? אינני רוצה לדבר עליך אישית‪ ,‬אך מי הם חבריך לעבודה? הנמצאים הם‬
‫בתל אביב?" כאן עובר צל על פניו והוא משיב‪" :‬זה נכון‪ ,‬לצערי"‪ .‬אני‪" :‬היית צריך‬
‫להיות בתל —אביב לא בירושלים"‪ .‬והוא‪" :‬גם בזה יש אמת"‪ .‬ואז אחרי הפסקה‬
‫כבדה‪ ,‬הוא מוסיף‪" :‬לא‪ ,‬מקומי אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן בירושלים‪ ."...‬וכך נפרדתי ממנו‪,‬‬

                                                    ‫מלווה על ידי תקוותיו וברכותיו‪.‬‬
                                 ‫אכן לא היה אגודאי במובן המקובל של המלה‪.‬‬

                                                                                ‫ה‪.‬‬

‫כאשר נפגשתי עמו‪ ,‬כבר היה חולה‪ .‬אך עדיין אפשר היה לחוש בתנופה המלהיבה‪,‬‬
‫שוודאי היתה מפעמת בו בשנותיו הטובות‪ .‬אולם עתה כבר אפפה אותו קדרות‬
‫הזיקנה‪ ,‬הסוקרת את העבר ומבקשת לראות יבול; המחפשת אישור‪ ,‬ולבסוף‬

                                            ‫פותחת בהצטדקות מבלי שתידרש לכך‪.‬‬
‫הוא היה ביסודו אדם בודד‪ .‬רק לעיתים רחוקות הובן על‪-‬ידי סביבתו כראוי‪.‬‬
‫פה ושם נוצלו דבריו לרע‪ ,‬ולפעמים היה חלש מדי‪ ,‬ובשנים האחרונות עייף מדי‪,‬‬
‫מלהתנגד לסביבתו‪ .‬בהיותו אימפולסיבי ביותר‪ ,‬רחשו לעיתים שפתיו מילים‪,‬‬
   173   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183