Page 163 - בית תפילה סופי_Neat
P. 163

‫‪ / 154‬אבן ישראל וסביבתה ‪/‬‬

‫זקני העדה זוכרים כי בארבע שבתות אלו נבחרו לדבר במקום רק הטובים ביותר‬
‫שבין דרשני העדה‪ .‬כל דרשן נבחר בהתאם למידת התאמתו לשבת המסוימת שבה‬
‫היה אמור לדרוש‪ .‬כך‪ ,‬בשבת שובה הקודמת ליום הכיפורים‪ ,‬נבחרו אלו שידעו כיצד‬
‫לרגש את הקהל ולהביאו לידי דמעה ותשובה‪ ,‬ואילו בשבת זכור הסמוכה לפורים‬
 ‫דרשו אלו שעלה בידם לדבר גם ב'מילי דבדיחותא'‪ ,‬לרגל חג הפורים המתקרב ובא‪.‬‬
‫אולם המיוחדת מכולן הייתה שבת כלה שלפני חג השבועות‪ :‬אז היו מתכנסים בבית‬
‫הכנסת גם כל פרנסי העדה ומנהיגיה‪ ,‬והיה דורש בה מדי שנה רק הרב הראשי לבדו‪:‬‬

  ‫כשהיה הראש"ל הרב יעקב מאיר נושא דרשתו היה בית הכנסת מלא עד אפס‬
  ‫מקום‪ ,‬רבים הצטופפו גם בחצר הפנימית הסמוכה לחלונות בית הכנסת‪ ,‬ורבים‬
  ‫צבאו על החלונות לשתות בצמא את דברי הרב‪ ,‬כשהיה מגיע הרב‪ ,‬מלווה בנשיא‬
  ‫העדה‪ ,‬אבות בתי הדין‪ ,‬עסקני הציבור מיטיביו [‪ ]...‬הראש"ל‪ ,‬בגלימתו הלבנה‬
  ‫ששרווליה הרחבים נראים ככנפי מלאכים ועשרות רבנים הולכים אחריו ואף‬
  ‫הם בגלימות לבנות או אפורות‪ ,‬בבחינת 'מלאכי צבאות ידודון ידודון'‪ ,‬אשרי עין‬

                                                              ‫ראתה כל אלה‪14.‬‬

‫גם לאחר פטירתו של הרב מאיר המשיך הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל‪ ,‬מחליפו‬
‫בתפקיד‪ ,‬לשאת את דרשותיו הרשמיות והחגיגיות בבית הכנסת‪ ,‬והדבר הפך לחזקה‬

                                       ‫של קבע המתקיימת בבית הכנסת עד היום‪.‬‬

                                  ‫ישיבה מרכזית ו'מזל צומח'‪:‬‬
                ‫מרכז הישיבות 'אהל יעקב' בבית הכנסת הקטן‬

‫במאה התשע עשרה פעלו בירושלים עשרות ישיבות קטנות שהפעילו בני העדה‬
‫הספרדית‪ .‬רבות מן הישיבות היו קטנות מאוד ולמדו בהן רק תלמידים ורבנים‬
‫ספורים‪ .‬חלקן הגדול הוחזקו באמצעות תרומותיהם של גבירים או של בעלי בתים‬
‫פרטיים‪ ,‬שראו בהקמת ישיבה ובמימונה השוטף דרך להנציח את עצמם או את מישהו‬
‫מבני משפחתם‪ 15.‬עד לראשית המאה העשרים נסגרו רוב הישיבות הללו‪ ,‬והאחרות‬
‫נותרו מדולדלות ומצומצמות‪ .‬כאשר נבחר הרב יעקב מאיר לכהונת הרב הראשי‬
‫הספרדי לארץ ישראל ב–‪ ,1921‬החליט כי יהיה עדיף לאחד את הישיבות שנותרו‬
‫פעילות בקושי עד לאותה העת ולהקים תחתיהן מרכז ישיבות אחד מאורגן‪ ,‬שהוא‬

                                                                ‫יפקח עליו בעצמו‪.‬‬
‫הרב יעקב מאיר (‪ )1939-1856‬נולד בירושלים ומגיל צעיר עסק הן בתלמוד תורה הן‬
‫במסחר ובעסקנות ציבורית‪ .‬בשנת ‪ 1882‬שלח אותו ועד העדה הספרדית לשמש שד"ר‬
‫בחו"ל‪ ,‬וכמה שנים לאחר מכן נבחר לחבר ועד העדה‪ .‬בשנת ‪ ,1906‬לאחר שנים רבות‬
‫של יַזָמּות ציבורית במוסדות העדה הספרדית‪ ,‬נבחר לשמש בפעם הראשונה הראשון‬
‫לציון‪ ,‬ואולם לאחר שפרצה מחלוקת על דבר מינויו‪ ,‬עזב את התפקיד ונסע לשמש‬
‫רבה של סלוניקי‪ ,‬שממנה הגיעה משפחתה של אשתו‪ .‬רק בשנת ‪ 1921‬נבחר בשנית‬

                                ‫לכהונת הרב הראשי‪ ,‬ושימש בתפקיד עד פטירתו‪16.‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬כאשר חזר לארץ וראה את מצבן של הישיבות הרבות שזכר מנעוריו‪,‬‬
‫החליט לעשות מעשה‪ .‬כך‪ ,‬בשנת ‪ ,1924‬הקים הרב מאיר את 'אהל יעקב — מרכז‬
‫הישיבות'‪ ,‬בתור מוסד המאגד בתוכו ‪ 12‬מוסדות שפעלו עד לאותה העת בנפרד בעיר‬
‫העתיקה‪ .‬את המוסד מיקם בבית הכנסת הקטן בבית היתומים הספרדי‪ ,‬שהיה נשיאו‬
‫מאז נוסד‪ .‬על תעודה החתומה בכתב ידו ותלויה עד היום בבית הכנסת הקטן אפשר‬
   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168