Page 205 - בית תפילה סופי_Neat
P. 205
/ 196בתי כנסת על ציר החיים של ירושלים /
הכנסת שהמשיכו לפעול בהן או הוקמו מן היסוד ,בלבוש שונה לחלוטין מבתי הכנסת
המקוריים בשכונות.
בשנים שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים אמנם לא פעל מרכז העיר
כאזור ספר ,אך אף הוא לא היה מרוחק מקו הגבול והושפע ממנו בדרכים שונות ,כגון
באמצעות גבולותיה הגולשים ומתרחבים לתוכו של שכונת ממילא.
יש לציין כי עוד לפני מלחמת העצמאות היה אזור מרכז העיר חשוף למאבקים
פוליטיים וצבאיים שונים בין הממשלה הבריטית ,הכוחות הערביים והמחתרות
השונות ,והדבר השפיע על דמותם של בתי הכנסת ועל תפקודם באותן השנים .הד
לעימותים אלו ולרוחה של התקופה כולה אפשר למצוא ברבים מבתי הכנסת שנסקרו
בספר ,ובייחוד בבית הכנסת אחדות ישראל של יוצאי המחתרות ,או בבית הכנסת
נחלת יעקב בנחלת שבעה ,סביב פרשת 'הסכסוך הגדול'.
בעשרים השנים שלאחר מלחמת ששת הימים שב חלק גדול מן האזור ולבש מעטה
חדש :משכנות שאננים וימין משה פונו ושוקמו ,וכך קרה גם לשכונת ממילא בסופו
של דבר .אוכלוסיית השכונות התחלפה פעם נוספת או נעלמה מן הנוף ,ובתי הכנסת
נמצאו נודדים למרחק או בסמיכות מקום ,או נעלמים לבלי שוב.
התפתחותה המואצת של ירושלים המערבית למן ראשית שנות השמונים הביאה
בסופו של דבר לירידה תלולה ורציפה במעמדו המרכזי והמסחרי הקודם של מרכז
העיר :מרכזי קניות חלופיים בפרברים העירוניים נטלו חלק ניכר מכוח המשיכה
המסחרי שלו ,ומאוחר יותר הוסיפה על כך גם בנייתם של הקניונים השונים ברחבי
העיר .האזור המסחרי השוקק מן העבר הקרוב הפך לאזור עני ומדולדל עד מאוד,
תנועת התושבים בו צומצמה באופן ניכר ,וגם מספר התושבים שבחרו להמשיך
ולהתגורר במרכז העיר בצורתו החדשה היה מועט בהרבה מבעבר .בתי הכנסת
שבמרכז מצאו עצמם גולשים לתוך מאבק כמעט חסר סיכוי על מספר מתפללים
ועל היכולת להמשיך ולתפקד כבתי כנסת מקומיים הפועלים פעילות סדירה .מטבע
הדברים ,לא כל בתי הכנסת הצליחו בכך בדרך שווה :יש שנפגעו פגיעה אנושה,
ויש שהצליחו להגמיש את עצמם ,להשתנות בהתאם למצב החדש או לחזק את כוח
המשיכה שלהם ,וכך שרדו את כל תהפוכות הזמן .בשנים האחרונות ,כך נדמה ,הגיעו
כמה מבתי הכנסת לפרשת דרכים ,ובה יהיה עליהם להחליט כיצד לנקוט :להתאחד
זה עם זה ,לסגור את שעריהם לצמיתות או למצוא פתרון חדש ,קיצוני ומפתיע שבו
יוכלו להמשיך לפעול .זאת משום שהאוכלוסייה המבוגרת והוותיקה נעלמה כמעט
לחלוטין מן האזור ,ובעיצובו החדש של מרכז העיר — אולי עם סיום פרויקט הרכבת
הקלה — כבר לא תהיה רלוונטית בבתי הכנסת.
שאלה זו ,על אודות עתידם המעורפל של בתי הכנסת ,דומה שאינה שאלה שעמה
צריכים להתמודד מתפללי בתי הכנסת בלבד ,כי אם גם הרשויות העירוניות
וההיסטוריות השונות הפועלות בירושלים .מכל הסיבות שפורטו בראשית הדברים,
יהיה אבדנם הסופי של בתי הכנסת הקטנים משגה חמור ומיותר מבחינה עירונית,
מאחר שאתם ייעלמו עוד אפיונים אחרים וחשובים של העיר כולה :קבוצות עדתיות
מוגדרות ,הנטמעות זה מכבר בקבוצות גדולות יותר ,מנהגי תפילה שונים שנשתמרו
דווקא בבתי הכנסת הוותיקים באזור זה ,זיכרונות ,מסורות ושלל סיפורים המעטרים
את ירושלים ותורמים להיותה פסיפס אנושי ועדתי כה מורכב ומרתק .גם תהליכים
עירוניים שונים ,שדומה שנשתכחו זה מכבר מן הלב ,חיים וקיימים בבתי הכנסת
