Page 61 - בית תפילה סופי_Neat
P. 61

‫‪ / 52‬מחנה ישראל‪ ,‬ממילא וסביבתן ‪/‬‬

        ‫היכל יוסף‪/‬‬
                                                                                               ‫רח' משה הס ‪4‬‬

                      ‫ב'סוף העולם'‪ :‬בית הכנסת בבית טאנוס‬

‫עד למלחמת העצמאות היה ידוע אזור שכונת ממילא בעיקר כמרכז מסחרי‪ ,‬שנמצאו‬
‫בו חנויות ובתי מלאכה של ערבים ויהודים כאחד‪ .‬בצדו המזרחי של המרכז המסחרי‪,‬‬
‫בשטח הצופה אל מגדל דוד ושער יפו‪ ,‬עמד בניין שּכּונה בפי כול 'בית טאנוס'‪ ,‬על‬
‫שם בעליו הערבים‪ .‬מן הבית הפעילו האחים לבית טאנוס את חברת הייצוא והייבוא‬

                                                      ‫שהקימו כמה שנים לפני כן‪.‬‬
‫למחרת ההכרזה באו"ם על הקמתן של שתי מדינות בארץ ישראל‪ ,‬התקיף המון‬
‫ערבי את המרכז המסחרי‪ ,‬השחית את החנויות היהודיות ובזזן ואף פגע פיזית בכמה‬
‫סוחרים יהודים שנקרו בדרכו‪ .‬במהלך ההתקפה נשרף חלק ניכר מן המרכז המסחרי‪,‬‬

                              ‫והאזור כולו נעזב עד לאחר סיום מלחמת העצמאות‪.‬‬
‫במהלך המלחמה נכנסו כוחות ערביים מקומיים לבית טאנוס שבקצה המרכז‪ ,‬ולאחר‬
‫זמן נכנסו לבניין אף כוחות של הלגיון הירדני‪ ,‬שבאו לחזק את העמידה הערבית בעיר‬
‫כנגד צבא ההגנה לישראל ההולך ומוקם‪ .‬בחודשים ינואר‪-‬פברואר ‪ 1948‬ניסו הכוחות‬
‫הערביים לפרוץ כמה וכמה פעמים אל עבר שכונת ימין משה הסמוכה וסביבותיה‪.‬‬
‫כמה מן ההתקפות נפתחו מכיוון בית טאנוס ובית עבדאללה הסמוך אליו‪ .‬אולם אף‬
‫שתושבי השכונות ימין משה ומחנה ישראל והרחובות הסובבים אותן פונו מבתיהם‬
‫לשכונות אחרות‪ ,‬לא הצליחו הכוחות הערביים לפרוץ את קווי ההגנה היהודיים‪ ,‬וכאשר‬
‫נקבע 'הקו העירוני' — הגבול שחצץ במשך ‪ 19‬שנה בין ירושלים המזרחית לירושלים‬
‫המערבית‪ ,‬מצאה עצמה שכונת ממילא עומדת על קו הגבול‪ ,‬כאשר בית טאנוס‪ ,‬המזרחי‬

                 ‫ביותר‪ ,‬מצוי קצתו בשטח השכונה הישראלית וקצתו בשטח ההפקר‪.‬‬
‫בשנות החמישים הראשונות הופנו למרכז המסחרי (שהפך לשכונת ממילא) אלפי‬
‫עולים‪ ,‬רובם הגדול מארצות המזרח‪ .‬מאות מן המשפחות ששוכנו בבתים הישנים של‬
‫ממילא היו מיוצאי כורדיסטן האיראנית‪ ,‬וזו הייתה האוכלוסייה ששוכנה גם בנקודה‬
‫הקיצונית והמסוכנת ביותר‪ :‬בית טאנוס‪ .‬בבניין רחב הידיים השתכנו כמה מאות תושבים‬
‫כורדים–איראנים‪ ,‬רובם מאזור העיר באנה‪ ,‬שרמת החיים שהורגלו לה במולדתם‬
‫הייתה גבוהה בהרבה מזו שעמה נאלצו להסכין בירושלים‪ .‬בעיר באנה שבכורדיסטן‪,‬‬
‫על הגבול שבין איראן ועיראק‪ ,‬חיו בראשית המאה העשרים כארבע מאות יהודים‪,‬‬

           ‫שהפעילו במקום בית כנסת אחד‪ .‬הקהילה כולה עלתה לישראל ב–‪1 .1950‬‬
‫על מציאות החיים בבית טאנוס סיפר חיים גורי‪ ,‬שבמשך חודשים אחדים שירת‬

                                             ‫כקצין מילואים על קו הגבול העירוני‪:‬‬

  ‫מעל גג גבוה ראינו אשה תולה כבסים‪ .‬האשה הישראלית הקרובה ביותר לחומת‬
  ‫ירושלים העתיקה‪ ,‬למגדל דוד‪ .‬ירדנו ועברנו מדרגות‪ ,‬חצינו מבואות אפלים‪,‬‬
  ‫חצרות פנימיות עד שהגענו אל הבית האחרון‪ .‬התחלנו לטפס במדרגות‪' .‬עלו‬
  ‫עלו' אמרה לנו אשה אחת שכרסה בין שיניה‪' ,‬אתם עולים פעם אחת‪ ,‬אנו עולים‬
  ‫תמיד' [‪ ]...‬שמה גילה בן–סניור‪ .‬פעם היה לה שם אחר — אלגרה‪ .‬ברווח המבדיל‬
  ‫בין שני שמות מתגלגלים חייה במדינה הזאת‪ .‬אשה הרה‪ .‬אם לשתי בנות שנולדו‬
   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65   66