Page 82 - בית תפילה סופי_Neat
P. 82

‫‪ /‬אוהבי ירושלים ‪73 /‬‬

                    ‫אפשרית את חיי הדת של הקהילות הפשוטות והקטנות‪ :‬עורך חתונות‪ ,‬מל את‬
                    ‫היילודים‪ ,‬שוחט מדי יום שמונה פרות ומחלק את הבשר ליהודים שהזמינוהו מבעוד‬
                    ‫מועד‪ ,‬לומד ומלמד תורה ומשמש חזן של קבע בבית הכנסת הגדול בעיר‪ .‬בכל יום שבו‬
                    ‫ידע הרב ירושלמי כי עליו לשמש מוהל בשמחת ברית מילה‪ ,‬היה מקפיד לטבול במי‬
                    ‫הנהר עם שחר‪ .‬זאת‪ ,‬גם כאשר במשך חודשים אחדים מדי שנה היו קופאים מימי‬

                             ‫הנהר‪ ,‬והיה עליו לחצוב במו ידיו בקרח כדי להגיע אל המים ולטבול בהם‪4.‬‬
                    ‫בשנת ‪ 1950‬עלתה כל משפחת ירושלמי ארצה‪ ,‬עם עזיבתם של שאר בני העדה‬
                    ‫את אזור כורדיסטן‪ .‬בישראל קיבלו בני המשפחה דיור פשוט בכרכור‪ ,‬ולאחר מכן‬
                    ‫הופנו למושב שובל שבנגב‪ .‬רק לאחר כמה שנות מגורים עראיים עברו בני המשפחה‬
                    ‫להתגורר בירושלים‪ ,‬והתיישבו מטבע הדברים בממילא‪ ,‬שבה קבעו את מקומם רבים‬

                                                                                          ‫מבני העדה‪5.‬‬
                         ‫על מציאות החיים הלא פשוטה בשכונה הצבעונית באותן השנים נכתב בשעתו‪:‬‬

                      ‫בצל חומת העיר העתיקה ומגדלי כנסיות נישאים שלטים אדומי צבע‪ ,‬המזהירים‬
                      ‫מפני מוקשים‪ .‬יושבים מאות רבות של חנוונים זעירים מאיזמיר ומקושטא‪ ,‬בעלי‬
                      ‫מלאכה מעדנה‪ ,‬שהפכו פועלים שחורים; עשרות עולי 'עלי בבה' ‪ -‬אנשי בבל‬
                      ‫שחורי עור ויפי צורה; משפחות של יהודי ההר הפרסיים‪ ,‬בעלי קווי הפנים‬

                                                                                       ‫האשוריים‪6 .‬‬

                    ‫על אף תפקידו הרוחני והציבורי המובהק של חכם ירושלמי‪ ,‬הפכו גם הוא ובניו‬
                    ‫לעובדים מן המניין בקרן הקימת לישראל‪ ,‬והועסקו (בצוותא עם כמה מנשות‬

                                                             ‫המשפחה) בעיקר בייעור באזור ירושלים‪7.‬‬

                                                         ‫בית כנסת משפחתי‬

                    ‫לאחר שנים אחדות של מגורים בממילא‪ ,‬ותוך שהוא חש שוב באחריות הציבורית‬
                    ‫והרוחנית המוטלת עליו כלפי בני עדתו‪ ,‬החליט חכם ירושלמי לפתוח בית כנסת קטן לבני‬
                    ‫העדה בדירתו שברח' אליהו שמאע‪ .‬בתוך זמן קצר גדל בית הכנסת‪ ,‬והמשפחה עברה‬
                    ‫להתגורר בדירה אחרת בסמיכות מקום‪ 8.‬מדי יום היו נערכות במקום כל התפילות‪ ,‬ואת‬
                    ‫בית הכנסת מילא קהל גדול וצפוף של מתפללים‪ ,‬אף שזה לא היה בית הכנסת היחיד‬

                                   ‫של בני העדה בממילא‪ 9.‬השם שניתן לבית הכנסת היה אוהבי ירושלים‪.‬‬
                    ‫התפילה הראשונה נתקיימה בר"ח אדר תשי"ט (‪ ,)1959‬ומאז פעל בית הכנסת כסדרו‬
                    ‫במשך קרוב ל–‪ 30‬שנה‪ .‬חכם ירושלמי המשיך למלא את התפקידים שהורגל אליהם‬
                    ‫עוד בחוץ לארץ‪ ,‬ושימש חזן ורב קבוע בבית הכנסת‪ .‬בט"ז בכסלו תשל"ו (‪ )1975‬נפטר‬
                    ‫ירושלמי לבית עולמו‪ .‬את מקומו בבית הכנסת‪ ,‬שהמשיך לפעול כדרכו‪ ,‬מילא בנו‬

                                                                      ‫אהרן בצוותא עם אחיו האחרים‪.‬‬
                    ‫כמו שאר בתי הכנסת שפעלו בממילא‪ ,‬נאלץ גם אוהבי ירושלים להתמודד עם ההחלטה‬
                    ‫לפנות את השכונה כולה‪ .‬אולם שלא כמו כמה מבתי הכנסת האחרים‪ ,‬במקרה זה‬
                    ‫שילמה חברת קרתא לגבאי בית הכנסת פיצויים תמורת הדירה שבה פעל ושהייתה‬
                    ‫בבעלותם‪ .‬כך‪ ,‬כמה חודשים אחרי סגירתו של בית הכנסת‪ ,‬בר"ח ניסן תשמ"ט (‪,)1989‬‬
                    ‫כבר נפתח בית הכנסת המחודש‪ ,‬במעונו השני במרכזה של העיר ובאותו השם‪ .‬מאז‬
                    ‫פועל בית הכנסת ברח' בן שטח‪ ,‬והוא משמש כמה מוותיקי השכונה והמשפחה‪,‬‬

                                ‫ובעיקר מתפללים אקראיים או כאלו המתגוררים בסמיכות מקום אליו‪.‬‬
                    ‫לבית הכנסת החדש הובאו כל החפצים ששימשו בבית הכנסת שבממילא‪ ,‬בכלל זאת‬
   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86   87