Page 12 - etmol_06

‫חברי הלהקה‪ ,‬מימין לשמאל‪ :‬עיר־שי‪ ,‬טימן‪ ,‬בת‬ ‫הקטעים והגיב על תופעות שונות מחיי‬ ‫מאז שנות השמונים של המאה ה״‪19‬‬
‫הארץ‪ .‬הכרזה של ״הקומקום״ הודפסה‬ ‫פעלו באירופה קברטים ספרותיים שהיו‬
‫ליצנים שכונו תם וחכם )טימן ודונת(‬ ‫בשלושה צבעים ומתחת לציור מופשט‬ ‫מעין בתי״קפה ומועדוני תיאטרון‬
‫ובדיאלוגים ביניהם העלו בעיות שונות‬ ‫של סמל התיאטרון — קומקום רותח‬ ‫קטנים‪ ,‬ושימשו רקע לנסיונות‬
‫המעלה אדים‪ ,‬שורטטו המילים הבאות‪:‬‬ ‫אמנותיים זעירים בתחומי השירה‪,‬‬
‫שעמדו אז על הפרק‪.‬‬ ‫״הקומקום — בימה לביקורת‪ ,‬חזיונות‬ ‫הזמר‪ ,‬הדיאלוג הסטירי והמונולוגים‬
‫חלק מהנושאים הם ״נצחיים״ בארץ‪.‬‬ ‫המאולתרים‪ ,‬בנוכחות קהל מצומצם‪.‬‬
‫במערכון ״קפוט חולים״ מתואר יחס‬ ‫ופטפוטים״‪.‬‬ ‫בהופעות שלטה רוח השעשוע‪,‬‬
‫התכנית שארכה כשעתיים‪ ,‬כללה‬ ‫העליצות והמלחמה במוסכמות החברה‪.‬‬
‫ירדים!‬ ‫מערכונים ופזמונים‪ ,‬ביניהם הימנון‬ ‫הקברטים של בודפשט‪ ,‬בהם בילה‬
‫״הקומקום״‪ ,‬סטירה על תרבות יהודי‬ ‫אביגדור המאירי את שנות נעוריו‬
‫קלצ׳קין כמנהיג רגזן‬ ‫הגולה‪ ,‬מערכון על חלוצים שבוצע כמו‬ ‫כעיתונאי‪ ,‬היו להם השפעה רבה על‬
‫פארודיה על ״הדייגים״ של תיאטרון ״אהל״'‬ ‫בתיאטרון בובות לקול צלילי‬ ‫החלטתו לפתוח תיאטרון מעין זה‬
‫״התקוה״‪ ,‬פארודיה על אופרה‪ ,‬סטירה‬
‫על השוטר העברי ועל המשטרה ופזמון‬ ‫בתל״אביב‪.‬‬
‫בשם ״ולנסיה״‪ ,‬שהפר להיות אחז‬ ‫אביגדור המאירי שיתף בייסוד‬
‫התיאטרון עולה אחר מבודפשט אליעזר‬
‫הלהיטים של התקופה‪.‬‬ ‫דונת והם ריכזו סביבם ארבעה שחקנים‬
‫צעירים‪ :‬רפאל קלצ׳קין‪ ,‬יעקב טימן‪,‬‬
‫תכנית הבכורה לא היוותה הצלחה‬ ‫יהודית פרקל וקטיה בת־הרים וכן צוות‬
‫גדולה‪ .‬בני תל״אביב לא הורגלו‬ ‫טכני של ארבעה אנשים‪ ,‬ביניהם פסח‬
‫בהצגות תיאטרון־מועדון מסוג זה‬ ‫עיר״שי‪■ ,‬גרפיקאי וצייר בסגנון‬
‫והתגובות מעבר לשולחנות הערוכים‬ ‫הקוביסטי של שנות העשרים‪ ,‬שצייר‬
‫היו פושרות למדי‪ .‬הצייר ראובן‪ ,‬כפי‬ ‫את התפאורות ועיצב את המודעות‬
‫המסופר‪ ,‬זרק עם תום הצגת הבכורה‬
‫קופסת סיגריות ריקה לעבר הבמה‬ ‫והתכניות‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬איזה מין דבר זה? פתאום‬
‫מכניסים אותנו לאווירה של מועדון‬ ‫אביגדור המאירי מייסד ״הקומקום׳׳ —‬
‫פאריסאי‪ ,‬ולא עושים זאת אפילו באותה‬ ‫עתונאי‪ ,‬סופר ומשורר‬

‫מידה של כשרון כמו בפאריס‪.‬‬ ‫על התכנית הראשונה‪ ,‬מעשה ידי‬
‫אביגדור המאירי‪ ,‬עבדה הלהקה ארבעה‬
‫מהמועדון לבית־העם‬ ‫חודשים‪ .‬הופעתה הראשונה של הלהקה‬
‫נערכה ב״‪ 1‬במאי ‪ 1927‬באולם‬
‫בקונסרבטוריון ״שולמית״ נערכה‬ ‫בית״הספר לנגינה ״שולמית״ ברחוב‬
‫הופעה נוספת ואחר״כך באולם החקלאי‬ ‫מונטיפיורי בתל״אביב בנוכחות קהל‬
‫של יריד״המזרח באיזור התחנה‬ ‫שמנה לפי עדות אחת ‪ 160‬איש ולפי‬
‫המרכזית של תל״אביב כיום‪ .‬בכד‬
‫נסתיים תור הקברט המודרני‪.‬‬ ‫עדות אחרת — ‪ 60—50‬איש‪.‬‬
‫״הקומקום״ החל להופיע מ״‪ 18‬במאי‬ ‫הקהל ישב ליד שולחנות ערוכים‬
‫‪ ,1927‬באולם גדול — אולם ״בית‬ ‫ושתה תה‪ .‬התפאורה היתה מאוד‬
‫העם״‪ ,‬שאז היה מצוי מצפון לתל״אביב‪,‬‬ ‫מודרנית במושגים של אותם ימים‪,‬‬
‫במקום שבו עומד כיום ״בית אל על״‪.‬‬ ‫התלבושות היו אלגנטיות ביותר‪,‬‬
‫מאז הפר האולם למקום הקבע של‬ ‫סמוקינגים ומכנסיים עד לברכיים וגרבי‬
‫הופעות ״הקומקום״ והתיאטרון זכה‬ ‫משי ארוכים עד לברכיים‪ ,‬לגברים‪,‬‬
‫להצלחה ולתגובות אוהדות של הקהל‪.‬‬ ‫ולנשים — סמוקינגים וחצאיות לבנות‪.‬‬
‫התיאטרון הציג גם בירושלים ועורר‬ ‫בקטעים שדרשו עיצוב דמויות מיוחדות‬
‫)שוטרים‪ ,‬חלוצים‪ ,‬ערבים וכר( נוספו‬
‫״מנחה״ לנוער ומופעים מיוחדים‪.‬‬ ‫לפריטי הלבוש הבסיסיים‪ ,‬אביזרים‬
‫התכנית הראשונה הוצגה עשרים‬ ‫מסמלים נוספים‪ .‬מנחה התכנית‪,‬‬
‫פעם‪ ,‬בקנה־מידה של אותם ימים זהו‬ ‫הקונפרנסיה‪ ,‬אליעזר דונת‪ ,‬לבש‬
‫מספר מכובד של הצגות‪ .‬התיאטרון‬ ‫סמוקינג ועניבת פרפר‪ ,‬קישר בין‬
‫העלה עוד שמונה תכניות‪ .‬עם ההצלחה‬
‫הצטרפו עוד שחקנים‪ :‬יונה שרביטית‪,‬‬
‫טובה פירון‪ ,‬בצלאל לונדון‪ ,‬דוד בריינין‬
‫ומרים הורביץ־שלונסקי‪ .‬וכן הסופרים‬
‫עמנואל הרוסי והלל ברגמן־אבי״חנן‪,‬‬
‫שכתבו חומר ללהקה‪ ,‬אם־כי רוב החומר‬
‫היה משל אביגדור המאירי והוא המשיר‬
‫לראות בה ״להקה שלו״‪ .‬התכניות‬
‫המשיכו להיות מורכבות ממערכונים‪,‬‬
‫דיאלוגים קצרים‪ ,‬פזמונים ודברי‬
‫קישור‪ .‬מבלי שיהיה לתכנית ״קו״‬
‫אחד‪ .‬לא היה במאי קבוע ללהקה ואת‬
‫ההצגות ״העמידו״ חברי הלהקה עצמם‪.‬‬
‫במשד הזמן הוסיף אביגדור המאירי‬
‫לתפקיד המנחה״קונספרנסיה גם זוג‬

‫‪12‬‬