Page 23 - ETMOL_47
P. 23

‫עסקנים ומורים‬                            ‫מצבו הנפשי נלמד במהרה כנתון‬                                                   ‫פלאם ‪ -‬הוא ב מר‬
                                                ‫במשברים חריפים‪ .‬נדמה לו כי קללה‬
‫בקבוצה זו של דמויות‪ ,‬במערכת‬                     ‫היסטורית‪ ,‬לאומית רובצת עליו‪ ,‬ביום‬       ‫הקטיגורים והסניגורים‪ ,‬את דבריו הוא‪,‬‬
‫החינוך של הישוב העברי בארץ‪,‬‬                     ‫היא הולכת בעקבותיו‪ ,‬ובלילה היא‬          ‫ולבסוף את דברי זיכויו הנפלא ‪------‬‬
‫משובצים אישים כגון‪ :‬ד״ר רופין‪ ,‬מנהל‬             ‫שוכבת עמו‪ .‬תקווה אחת חוזרת ונשמ­‬        ‫אחר כך היתה באה‪ ,‬סדרת התלונות‬
‫המשרד הארצישראלי היפואי‪ ,‬ד״ר‬                    ‫עת מפיו‪ ,‬אילו נסע לאמריקה ומצבו‬         ‫על עם ישראל‪ ,‬עשיריו וראשיו‪,‬‬
‫חוטר )ניסן טורוב( מנהל בית הספר‬                 ‫החומרי היה טוב‪ ,‬אפשר שהיה מתגבר‬         ‫שהשתתפו בגורלו ״הנורא״ כל זמן‬
‫לבנות בנוה צדק ולאחר מכן מנהל‬                   ‫על גורלו‪ .‬בייליס נסע‪ ,‬כידוע‪ ,‬לבסוף‬      ‫שהיה אסור‪-------‬ו מי ד לאחר הזיכוי‬
‫סמינר לוינסקי‪ .‬ד״ר עבדקן וד״ר זלדקן‬                                                     ‫קיבל טלגראמות וברכות מכל קצוי‬
‫)ד״ר מוסינזון וד״ר בוגרשוב( מנהלי‬                                           ‫לאמריקה‪.‬‬    ‫תבל‪ ,‬למעלה מחמשת אלפים טלגראמות‬
‫גימנסיה הרצליה‪ .‬דב רכבי)צבי נשרי(‬
‫המורה להתעמלות בגימנסיה הרצליה‪.‬‬                    ‫הקצין משה הוא שרתוק‬                               ‫קיבל במשך יומיים״ )‪(148‬‬
‫ד״ר חור )ד״ר מטמון(‪ ,‬מייסד ״הרצ­‬                                                        ‫תלונותיו של גילר על גוויעתו כאן‬
‫ליה״‪ ,‬וכן ד״ר יוסיפון )ד״ר צפרוני(‬              ‫דמות אחרת בספר הוא הקצין משה‬            ‫ברעב‪ ,‬הוא ובני ביתו עמו‪ ,‬אינן מתקב­‬
‫שעלה לארץ ב‪ 1912-‬ועסק בהוראה‬                    ‫)בפרק ״קבלת פנים לקציננו״(‪ .‬בעב­‬        ‫לות באמון על־ידי שומעיו‪ .‬ידעו שיש‬
‫בגימנסיה ״הרצליה״ והיה פעיל גם‬                  ‫רית המצלצלת שלו ובידיעתו לשונות‪,‬‬        ‫לו עוד סכום כסף בבאנק והוא יכול‬
‫בכמה וכמה מוסדות ואירגונים תרבות­‬               ‫הוא מתקשר למשה שרת )שרתוק(‪,‬‬             ‫לקבל צ׳קים ובכל זמן שירצה‪ .‬״למה לא‬
                                                ‫שהקפיד כידוע מאוד על טיב לשונו‪.‬‬         ‫שלחוהו לאמריקה?״ נשמעה מפיו‬
                        ‫יים ספרותיים‪.‬‬           ‫גלגוליו באותה תקופה‪ ,‬הצגתו בסיפור‬       ‫התמרמרות‪ ,‬״וכי הוא ציוני״? הצעקות‬
‫לצדם של אלה מעוצבים אישים אח­‬                   ‫כבוגר בית האולפן העברי וכמי שגמר‬        ‫שהיו נשמעות כמה פעמים בשבוע‪,‬‬
‫רים‪ ,‬מפרנסי הציבור של הישוב העברי‬               ‫את חוק לימודיו בהצטיינות בבית הספר‬      ‫אחרי חצי הלילה מביתו של גילר‪:‬‬
‫ועסקניו‪ .‬ראש הועד הלא הוא דיזנגוף‪,‬‬              ‫הצבאי בקושטא וקיבל את התואר קצין‪,‬‬       ‫״רוצח! מנוול!‪ ...‬בשלך אאבד את עצמי‬
‫מוסה גבישון מתפענח כנכבד הספרדי‬                 ‫תואם לתולדותיו של משה שרת שהיה‬          ‫לדעת‪ ...‬רוצח! רוצח אבי!‪ ,‬ואחרי הפס­‬
‫יוסף אליהו שלוש‪ .‬הפועל המקורב‬                   ‫בוגר המחזור הראשון של גימנסיה‬           ‫קה של רגעים מספר שוב אותן המלים‬
‫לספרות ״דב״ ‪ -‬הוא אחד מראשוני‬                   ‫הרצליה )‪ ,(1913‬והתנדב לצבא התור­‬        ‫בשינוי סדר‪ ,‬ועוד פעם״ )‪ ,(223‬מתפע‪-‬‬
‫הפועלים בארץ ‪ -‬צבי ערמון‪ .‬ד״ר ציפין‬                                                     ‫נחות כצערו של גילר על משבר בגידול‬
‫הריהו ד״ר חיסין‪ ,‬מראשי הבילויים‬                                                    ‫כי‪.‬‬  ‫בניו ״הוא‪ ,‬בני הנחמד‪ ,‬מענה אותי כך‬
‫מבוני ראשון לציון וממיסדי גדרה ועוד‪.‬‬            ‫ד״ר פישר‪ ,‬הריהו ד״ר טהון‪ ,‬סגנו של‬       ‫לילה לילה‪ ,‬מוצץ את דמי‪ ,‬מושך את‬
‫הסיפור מסתיים עם גירוש תושבי‬                    ‫ד״ר רופין‪ ,‬מנהל המשרד הארצישרא­‬         ‫הגידים מבשרי‪ ...‬בטוח אני‪ ,‬שיקרה‬
‫תל‪-‬אביב הקטנה בגזירת השלטון‬                     ‫לי‪ ,‬שהוגלה לקושטא‪ .‬יושם לב למשחק‬        ‫אסון‪ ...‬או אני ‪ -‬או הוא‪ ...‬לשנינו אין‬
‫התורכי‪ .‬כמה וכמה סיפורים קצרים‬                  ‫המלים‪ :‬טהון הוא מין דג שרגילים לק­‬      ‫מקום בעולם הזה‪ ...‬אין מקום״‪ ,‬מתוודה‬
‫שפירסם ברש עוקבים אחר גלגולי חייו‬               ‫רוא לו טונה‪ ,‬גילגל ברש את השם‬           ‫גילר לפני טרוי‪ .‬מסתבר שמאז ששמוהו‬
‫של הסופר במקומות אליהם נדד‪ .‬תחילה‬               ‫ועשהו לפישר‪ ,‬שיש בו המלה פיש דג‬         ‫בבית האסורים‪ ,‬נתרופפו עצביו והוא‬
‫יצא לזכרון‪-‬יעקב‪ ,‬ומשם לחיפה ועבד‬                                                        ‫נתון במרה שחור‪ ,‬״אני ישן יחידי בחדר‬
‫בבית הספר הריאלי בהנהלת מ‪ .‬עזריהו‪.‬‬                                           ‫בלועזית‪.‬‬   ‫הזה‪ ,‬עד כמה שאדם בעל ״גורל״ כמוני‬
‫הסיפורים ״אקמק״ ״תחת החרוב״‬                     ‫באותן שנים עסק ברש בהוראת הל­‬           ‫עלול לישון‪ ...‬עם אנשים אחרים בחדר‬
‫״ערביאים״‪ ,‬מגדירים את זמנם במפורש‬               ‫שון העברית וספרותה‪ ,‬תחילה בגימ­‬         ‫אחד איני יכול לעצום עין‪ ...‬אפילו עם‬
‫כמתרחשים במושבת הגרמנים בחיפה‪,‬‬                  ‫נסיה ״הרצליה״ ואחר כך בבית‪-‬המדרש‬        ‫אשתי‪ ...‬יאמין לי‪ ,‬נשימתם בלבד מבי­‬
‫אליהם טולטל המספר על‪-‬ידי ג׳אמל‬                  ‫למורות על שם לוינסקי‪ .‬התנסות זו‬         ‫אה רצח בעצמותי‪ ...‬עצבים‪ ...‬ומה‬
‫פחה‪ ,‬השליט התורכי של הארץ‪ ,‬באביב‬                ‫שימשה לו מאגר ממנו דלה גלרייה מגו­‬      ‫הפלא‪ ,‬אדם בעל ״גורל״ כמוני״‪...‬‬
‫‪ ,1917‬עניינם שרטוטי דמויות‬                      ‫ונת של דמויות‪ ,‬שבהשתלבותן בסיפור‬
‫וגורלותיהן של דמויות שונות‪ ,‬עמהן‬                ‫נתנו ביטוי למאבקיו של החינוך העברי‬                                       ‫)שם(‪.‬‬
‫נפגש המספר בנדודיו בחיפה‪ ,‬רשמי‬                  ‫בת״א הקטנה‪ .‬בולטת מבחינה זו מלח­‬
                                                ‫מת השפות של סתיו ‪ - 1913‬אביב‬
                      ‫חוויות וזכרונות‪.‬‬          ‫‪ .1914‬המהפך שחל‪ ,‬כאשר דוברי העב­‬
                                                ‫רית‪ ,‬שראו עצמם כנחותי דרגה‪ ,‬קמו‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״חזיון חולות וירכתי‬                 ‫נגד האפטרופסות החינוכית הזרה‬
‫עולם״ ‪ -‬נפתלי טוקר‪ ,‬הוצאת‬                       ‫והעמידו את בתי‪-‬הספר על טהרת העב­‬
                                                ‫רית‪ ,‬משתקף‪ ,‬דרך משל‪ ,‬בשנאה הכבו­‬
                                        ‫״מסדה״‬  ‫שה שהיתה בלבו של המורה פינטוס‬
                                                ‫לבית האולפן הגדול‪ ,‬זה הבניין הלבן‪,‬‬
                                                ‫השחצני‪ ,‬על מאות תלמידיו הרעשנים‬
                                                ‫וקלי הדעת )גמנסיה הרצליה(‪ ,‬״משנו‪-‬‬
                                                ‫סד בית האולפן ובאו אלה המנהלים‬
                                                ‫והמורים היהירים‪ ,‬הממללים רברבן‬
                                                ‫בעברית החדשה‪ ,‬המרגיזה בסגנונה‬
                                                ‫שאינו ספרותי בהחלט‪ ,‬הרגיש פינטוס‬

                                                           ‫כי כלתה אליו הרעה״ )‪.(158‬‬
                                                ‫כנגדו יצא עוזר אלמוגי‪ ,‬שלא יכול‬
                                                ‫היה לסלוח לו למורה פינטוס שהוא‬
                                                ‫מלמד את בני ישראל את הלשון הצרפ­‬
                                                ‫תית‪ ,‬״אחרי המלחמה הגדולה שנלחמנו‬
                                                ‫ב׳עזרה׳ ימח שמה‪ ...‬אילו היה תחת ידי‬

                                                              ‫הייתי קורעו כדג״ )‪.(160‬‬
   18   19   20   21   22   23   24   25   26