Page 22 - ETMOL_47

‫הפועל הזקן א‪.‬ד‪ .‬גורדון‬

‫ד״ר ציפין‪ ,‬הוא חיסין‪ ,‬וד״ר חוטר‪ ,‬הוא טורוב‬ ‫זיהוי של זרחי כא‪.‬ד‪ .‬גורדון מסתמר‬ ‫אשר ברש‬
‫אף הוא על סימני היכר משותפים‪ .‬כך‬
‫פר שמחון‪ ,‬שסגנונו מצוחצח כמו גרבי‬ ‫מתואר זרחי כפועל הזקן‪ ,‬הטולסטואי‪,‬‬ ‫שעוד לא הגיעה השעה לגלותה‪ .‬בסתר‬
‫המשי שהוא לובש‪ .‬או הסופר בלשון‬ ‫איש המופת שהיה אומר על כתיבתו‪:‬‬ ‫היה גם כותב מאמרים יפי לשון״ )‪(204‬‬
‫יידיש לובסקי שאינו אלא הסופר‬ ‫״הרי אני כחורש במחרשה קהה‪ .‬מה‬ ‫יושם לב כי במציאות של אותה תקד‬
‫סטבסקי־סתיו‪ ,‬הלה חי עד פרוץ מלחמת‬ ‫לעשות? מה לעשות? פלח אני ולא‬ ‫פה ולאחריה לא היו יחסיו של ברש עם‬
‫העולם הראשונה בתל‪-‬אביב והחל‬ ‫סופר‪ .‬כשהלב מציק ‪ -‬היד משתלחת‬ ‫ברל כצנלסון משופרים‪ .‬באחת‬
‫כתיבתו ביידיש והמשיך בה במשך‬ ‫מאליה בעט‪ .‬כל מי שיש בידו ללמד‬ ‫מרשימותיו בתקופה מאוחרת יותר )על‬
‫מעט את העם‪ ,‬החובה עליו ללמד‪ .‬מו­‬ ‫הסופר והעובד בארץ‪ ,‬כרך ג׳ ‪ 87‬־‪(88‬‬
‫שנים רבות‪.‬‬ ‫רים עלינו לחיות‪ ,‬לא מגבוה‪ ,‬כי אם‬ ‫מתאונן ברש על מצבו של הסופר שאין‬
‫בחיינו הטהורים‪ ,‬בעמל כפינו‪ ,‬בהתמז‪-‬‬ ‫הוא נחשב משום מה כאח בעמלו לכל‬
‫גילר הוא בייליס‬ ‫גנו עם הטבע‪ ,‬ואם בעט ‪ -‬גם בעט‪ .‬העט‬ ‫העמלים בארץ זו‪ .‬ביקורת זאת הפנתה‪,‬‬
‫לא נוצר לשעשע‪ ,‬כי אם להורות‪ ,‬להד­‬ ‫כנראה‪ ,‬את חודה כלפי ברל כצנלסון‬
‫בולטת במיוחד בזיהויה דמותו של‬ ‫ריך‪ ,‬לשרת את החיים‪ ,‬את חיי העבודה‬ ‫המכונה ״האפיטרופוס על קהל העמ­‬
‫גילר‪ ,‬שאוייר אף הוא בידי גוטמן בדמו­‬ ‫לים״‪ :‬״ואף על פי כן יש ואראה בעיני‬
‫והיצירה״ )‪.(204‬‬ ‫האח‪ ,‬אשר ניתנה לו זכות האפיטרופ־‬
‫תו של מנדל בייליס‪.‬‬ ‫דברים אלה ואחרים מתקשרים עם‬ ‫סות על קהל העמלים‪ ,‬כעין ברק‪,‬‬
‫ביילים הואשם ברוסןה בעלילת־דם‬ ‫רעיונו המרכזי של גורדון‪ ,‬״רעיון‬
‫ומשפטו עורר הד גדול בזנולם‪ .‬משזוכה‪,‬‬ ‫העבודה״‪ .‬רק עבודת האדמה‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫מתנכר ודוחה‪ :‬לא לנו אתה״‪.‬‬
‫נעזר על‪-‬ידי נדבנים שונים ובא לארץ‬ ‫מקשרת את האדם ״קשר אורגאני״‬ ‫יחסו הביקורתי של ברש לברל‬
‫לאדמה‪ ,‬לטבע‪ ,‬לקוסמוס כולו‪ .‬הביקו­‬ ‫כצנלסון נלמד במלוא חריפותו על‬
‫עם משפחתו‪.‬‬ ‫רת הנשמעת בפי זרחי נגד הסופרים‬ ‫רקע דרישתו של י‪.‬לופבן מאשר ברש‬
‫בייליס הגיע ארצה חודשים מעטים‬ ‫ה״פריצים״ היושבים בכרכים ורואים‬ ‫להתנצל או להתבע לדין על הוצאת‬
‫לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה‬ ‫חלומות בשדה וביער‪ ,‬אילו רתמו עצמם‬ ‫דיבה של ברל כצנלסון‪ .‬לדברי לופבן‬
‫והקים את ביתו בתל אביב‪ .‬במלאכת‬ ‫בעבודה גופנית מתוך מגע ישר עם‬ ‫טען ברש נגד כצנלסון שהוא מכסה על‬
‫עיצובו בסיפור‪ ,‬ניכרת המגמה להטעים‬ ‫האדמה‪ ,‬אפשר שהיו כותבים פחות‪,‬‬ ‫תועבות גדולות‪ ,‬על גנבות והשחתות‬
‫קווים של משברים נפשיים ומשפחתיים‬ ‫אבל כתיבתם היתה אז אחרת‪ ,‬ממשית‪,‬‬ ‫במפלגת פועלי ארץ־ישראל ובהסתדרות‪.‬‬
‫על רקע משבר התקופה‪ .‬דומה כי חבלי‬ ‫מוסרית‪ ,‬קוסמית ‪ -‬ביקורת זו מתקשרת‬ ‫בתשובתו של ברש קיימת נעימת‬
‫קליטתו של גילר־בייליס‪ ,‬עשויים‬ ‫בממש עם דבריו של א‪.‬ד‪ .‬גורדון לאשר‬ ‫התנצלות כלשהי‪ .‬כעסו על ברל כצנל'‬
‫לשקף את אי שביעות הרצון הטיפוסית‬ ‫ברש בתיאור פגישתם בחורף תרפ״ב‬ ‫סון נבע על רקע כרוז המוסר ״לא‬
‫של המהגר הממורמר‪ ,‬שעלייתו ארצה‬ ‫ליד הגימנסיה הרצליה‪ ,‬״ומה עדיין‬ ‫תרצח״ עליה היה חתום ברל כצנלסון‬
‫היתה מתוך כורח הנסיבות וחסרה‬ ‫אתם הסופרים חושבים‪ ,‬שספרותכם‬ ‫ואשר לדעת ברש היה בזה אקט של‬
‫מוטיבציות אידיאולוגיות־ציוניות‪ .‬צער‬ ‫תהיה מתוקנת בחיים האלה שאתם חיים‬ ‫צביעות אנושית ולאומית ״אדם כב‪.‬‬
‫גידול בנים משלימים את גורלו הטרא­‬ ‫בעיר? גם לסופר אין תקנה אלא בחיי‬ ‫כצנלסון‪ ,‬בתור פוליטישן וכמנהיג מפל­‬
‫עבודה בחיי טבע‪ ,‬זכור זאת ואמור‬ ‫גה‪ ,‬המכסה בעצמו על חטאים מוסריים‪,‬‬
‫גי‪.‬‬ ‫אין לו רשות לחתום על תביעת מוסר‬
‫כבר בהצגתו הראשונה בסיפור מתו­‬ ‫לחבריך״)א‪.‬ד‪ .‬גורדון‪ ,‬כרך ג׳ ‪.(60‬‬
‫אר גילר כמי שמשפטו ברוסיה זיעזע‬ ‫היכרות עם קורותיו של ישורון קשת‬ ‫אחרית כזו מאחרים״‪.‬‬
‫בשעתו את חצי העולם‪ :‬״בשפתיים‬ ‫)יעקב קופליביץ( בתקופת מלחמת העו­‬
‫עבות ובעיניים עכורות מאחרי משקפי‬ ‫לם הראשונה תחשוף את זהותו של‬
‫זהב כבדים סיפר בפעם המאה־ואחת את‬ ‫סאשה אתרוג כבבואתו‪ ,‬״פניו היו יפות‬
‫כל פרשת העלילה שהעלילו עליו שם‪,‬‬ ‫ומטופחות‪ ,‬ועיניו קטנות ופיקחות‪ ,‬אף‬
‫בארץ הדמים‪ ,‬את דבר מאסרו וענותו‬ ‫כי עכורות מעט‪ ,‬שער ראש ושפמו‬
‫בבית הסוהר‪ ,‬את פרטי המשפט‪ ,‬דברי‬ ‫מצבע הדבש הכהה ושפתיו מליאות‬
‫ואדומות תמיד״ )‪ .(179‬לדעת כמה‬
‫ממקורבי ברש ובני משפחתו‪ ,‬נשתבשו‬
‫היחסים בין ישורון קשת לאשר ברש‬
‫על רקע גילומו ב״כעיר נצורה״‬
‫כאסתטיקן‪ ,‬מבקר ספרותי‪ ,‬מגהץ‬
‫לשונו‪ ,‬היודע להקטין גדולים באפס יד‪.‬‬
‫מתוך שנודע כאוגואיסט מתפנק וכספקן‬
‫יפה רוח‪ ,‬לא האמין איש ממכיריו בקבע‬
‫שבדיעותיו‪ ,‬אבל את מאמריו קראו‬
‫בעונג וניבאו לו עתידות של מבקר בן‬

‫תרבות )‪,(178‬‬
‫בחינה מדוקדקת של תולדות מרדכי‬
‫בן הלל הכהן‪ ,‬אביו של דוד הכהן‪ ,‬תעלה‬
‫לפני הקורא את דמותו של הסופר העס­‬
‫קן ר׳ פלטיאל בן ליש הלוי‪ ,‬המתואר‬
‫ב״כעיר נצורה״ כבעל בעמיו רחב זקן‬
‫ורחב דיעה‪ .‬בדומה לזה תחשף הזיקה‬
‫בין הסופר ש‪ .‬בן־ציון לדמותו של הסו‪-‬‬

‫‪22‬‬