Page 18 - ETMOL_47
P. 18

‫ברי״ל בספרו הסיתם הירש נגדו וגם‬         ‫הירש אמר כי לא היתה כל כוונה‬             ‫לו על בוא עשרת האנשים אלא שעדיין‬
‫ריפה את ידיהם‪ ,‬בתארו לפניהם את‬          ‫ליישבם במקוה‪-‬ישראל ואילו ברי״ל‬           ‫לא הצליח להשיג בשבילם את היתר‬
‫הארץ כאוכלת יושביה‪ .‬עתה הזדעק‬           ‫טען‪ ,‬שהדבר הובטח על‪-‬ידי הבארון‪.‬‬
‫ברי״ל והכריז‪ ,‬כי הירש הוא אוייב‬         ‫המנהל ביקש ליישב את הבחורים‬                                             ‫העליה‪.‬‬
‫רעיון ההתיישבות בארץ‪-‬ישראל ושחו­‬        ‫בראשון‪-‬לציון ולשכנם שם אפילו‬             ‫לא נותרה לברי״ל ברירה אלא להצ­‬
‫בה לסלקו ממשמרתו‪ .‬אך הירש לא‬            ‫בתקופת הנסיון‪ .‬ברי״ל דחה תוכנית זו‬       ‫טרף לחבורתו ולהפליג עמה לחיפה‪.‬‬
‫סולק ואילו ברי״ל קיבל מהרב מוהליבר‬      ‫בשתי ידיים‪ ,‬בוודאי משום שמקוה‪-‬‬           ‫כאן עלה בידם לרדת לחוף וכבר תכננו‬
‫רמז ברור‪ ,‬שעליו לחדול מלטפל באחד‪-‬‬       ‫ישראל היה ישוב ותיק ומטופח ואילו‬         ‫את דרכם ליפו ביבשה‪ ,‬אלא שבינתיים‬
‫עשר האנשים ולצאת את הארץ‪ .‬ברי״ל‬         ‫ראשון‪-‬לציון אך זה התחילה את קיומה‪.‬‬       ‫התקבל מברק מהירש כי השיג רשיון‬
                                        ‫חילוקי‪-‬הדעות בין העיתונאי למנהל‬          ‫לרדת ביפו‪ .‬במברק נאמר‪ ,‬גם־כן‬
             ‫נאלץ למלא אחר ההוראה‪.‬‬      ‫הלכו והחריפו והגיעו עד לקרע גלוי בין‬     ‫שהעולים הם יוצאי רוסיה‪ .‬משנודע‬
‫הוא עזב את ארץ‪-‬ישראל ב‪ 1-‬ביוני‬          ‫השניים וכל אחד מהם הכפיש את שמו‬          ‫הדבר למושל העיר חיפה אסר את‬
‫‪ 1883‬אחרי ששהה בה חצי שנה‪ .‬לא‬           ‫של השני בפני שולחיהם בחוץ לארץ‪.‬‬          ‫האחר״עשר‪ ,‬שהרי הם הופיעו לפניו‬
‫למיינץ עשה את דרכו אלא לפאריס‪,‬‬          ‫ברי״ל לא הסתפק בתלונה לפני אישים‬         ‫כנתיני ארץ תורכית ואילו במברק‬
‫מתוך תקווה שיצליח לשכנע את ראשי‬         ‫יהודים ברוסיה‪ ,‬אלא כתב גם ישירות‬         ‫נאמר שהנם רוסים‪ ,‬אות הוא כי רימוהו‪.‬‬
‫כי״ח לפטר את הירש‪ .‬הדבר לא עלה‬          ‫למקורביו של הבארון רוטשילד‪ .‬מובן‬         ‫לבסוף העלם על אניה שהפליגה לחוץ‬
‫בידו‪ ,‬אך הוא נפרע מאויבו בדרך‬           ‫מאליו שאלה האמינו להירש ולא לו‪,‬‬          ‫לארץ מתוך מגמה לגרשם‪ ,‬אך כאשר‬
‫אחרת‪ :‬הוא חיבר ספר בשם ״יסוד המע­‬       ‫וכך הצטייר בעיניהם ברי״ל כאיש ריב‬        ‫עגנה ביפו התברר‪ ,‬כי הרשיון שהשיג‬
‫לה״ ובו סיפר על כל גלגולי עלייתם של‬                                              ‫הירש שריר וקיים וכך‪ ,‬ביום ‪ 14‬בדצ­‬
‫האחד‪-‬עשר‪ .‬הירש מתואר בחיבור זה‬                                           ‫ומדון‪.‬‬  ‫מבר ‪ ,1882‬הסתיימה דרך החתחתים‬
‫כאיש מושחת ולא מעט בגלל ׳יסוד‬           ‫משנוכח ברי״ל שאין סיכוי ליישב‬            ‫שעברו עד כה‪ .‬אך אם סברו שמעתה‬
‫המעלה׳ הצטיירה כך דמותו בעיני הדו­‬
‫רות הבאים‪ .‬אכן‪ ,‬מקורות אחרים מאמ­‬
‫תים את העובדות שמביא ברי״ל‪ ,‬אך‬
‫האופן שבו העמיד את הדברים מיוחדים‬

                                   ‫לו‪.‬‬

‫הברון מצווה‪ :‬ליישב‬

‫בסופו של דבר לא היה עמלו של‬             ‫את חבורתו במקוה‪-‬ישראל‪ ,‬התחיל‬             ‫יתנהל הכל כתיקנו הרי ציפתה להם‬
‫ברי״ל לשוא‪ ,‬כי לא עבר זמן רב והברון‬     ‫לחפש לה קרקע במקום אחר‪ .‬הוא חקר‬                                         ‫אכזבה‪.‬‬
‫רוטשילד הטיל על הירש למצוא אדמה‬         ‫ודרש ונודע לו על אדמות שונות שעמדו‬
‫לאחד‪-‬עשר ויהי מה‪ .‬מנאמנו בענייני‬        ‫למכירה‪ ,‬ביניהן לאדרון)לאטרון(‪ ,‬דור‪-‬‬                ‫יחס קשוח‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬מיכאל ארלאנגר‪ ,‬ביקש‬          ‫אן )ששמונה שנים מאוחר יותר נוסדה‬
‫לכתוב להירש כי ״שובם לרוסיה של‬          ‫עליה המושבה רחובות( וארטוף )היא‬          ‫מנהל מקוה‪-‬ישראל‪ ,‬שמואל הירש‪,‬‬
‫אנשים היודעים לעבוד את האדמה שוב‬                                                 ‫לא בא לקדם את פניהם ולא נותרה‬
‫לא יניח ליהודים לחשוב על ארץ ישר­‬                           ‫הר‪-‬טוב של ימינו(‬     ‫לברי״ל ברירה אלא להסיעם לבית‪-‬‬
‫אל‪ .‬מאחר שהאנטישמיות אינה רוצה‬          ‫ברי״ל לא חסך עמל מעצמו וביקר‬             ‫הספר בכוחות עצמו‪ .‬שם העמידו לרשו­‬
‫להתפרק את נשקה‪ ...‬יש לחשוב על‬           ‫בכל המקומות‪ ,‬אך כאשר הציע לפני‬           ‫תם חדר ריק אחד‪ ,‬הציבו בו שני ספס­‬
‫העתיד‪.‬״ וארלאנגר מוסיף וכותב כי‬         ‫הירש את האתרים שנראו לו‪ ,‬פסלם‬            ‫לים גבוהים‪ ,‬ריפדום בתבן למשכב‬
‫הבארון ״הטיל עלי במיוחד להסביר לך‬       ‫המנהל‪ ,‬כאן משום שחסרו מים‪ ,‬כאן‬           ‫ואפילו שמיכות לא נתנו להם‪ .‬המזון‬
‫את הערך הרב שהוא מייחס לייסד כמה‬        ‫משום שהקרקע אינה טובה במידה מספ­‬         ‫שקיבלו היה גרוע והיחס קשוח‪ .‬אמנם‬
‫מקומות אחיזה בארץ ישראל״‪ .‬מסתבר‬         ‫קת וכאן ‪ -‬המחיר גבוה מדי‪ .‬היום אין‬       ‫הירש שיבחם בכל הזדמנות ובעיקר‬
‫שמלכתחילה לא ראה רוטשילד את‬             ‫אפשרות לדעת אם היו נימוקים אלה‬           ‫בהודעותיו לחברת ״כל ישראל חברים״‬
‫פעולתו בארץ‪-‬ישראל כפילאנטרופית‬          ‫מוצדקים‪ .‬מכל מקום ‪ -‬גם האחד‪-‬עשר‬          ‫בפאריס וקבע‪ ,‬כי הם עובדים מנוסים‬
‫בלבד‪ .‬אלא כמעשה שיש בו יסוד לאו­‬        ‫לא סייעו למלוום‪ ,‬כי הם המשיכו לטעון‬      ‫וחרוצים‪ ,‬אך הדבר לא ניכר ביחסו‬
                                        ‫שיש לישבם במקווה‪-‬ישראל והטילו אף‬         ‫אליהם‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן אולי היו האיכרים‬
                                   ‫מי‪.‬‬  ‫הם דופי בכל מקום שעליו הצביע‬             ‫מבליגים אם לא בעיית התיישבותם‬
‫מכתבו של ארלאנגר נכתב באוגוסט‬           ‫ברי״ל‪ .‬הם לא הסתפקו בכך‪ ,‬אלא דרשו‬        ‫שהתעוררה כבר בימים הראשונים‬
‫‪ 1883‬וכבר באוקטובר אותה שנה הש­‬         ‫שיחזירום לביתם בחוץ לארץ‪ ,‬אם אין‬
‫לים הירש את קניית הקרקע בשביל‬           ‫מקיימים את מה שהובטח להם‪ .‬לפי‬                           ‫לשהותם במקוה‪-‬ישראל‪.‬‬
‫האיכרים מנובופאבלובקה‪ .‬הללו לא‬
‫התמהמהו והתחילו מייד בעיבודה‪.‬‬
‫בתחילה נקרא המקום ׳עקרון׳‪ ,‬כי סברו‬
‫בטעות שכאן היתה עקרון התנ׳׳כית‬
‫ואולם כאשר ביקר רוטשילד בארץ‬
‫בשנת ‪ ,1887‬הסב את שמה של המוש­‬

        ‫בה ל׳׳מזכרת בתיה״ לזכר אמו‪.‬‬
‫בזה באו האחד‪-‬עשר ומשפחותיהם‬
‫)שהגיעו ארצה כעבור כשנה( אל‬
‫הנחלה אך לא אל המנוחה‪ .‬עברו עוד‬
‫עשרות שנים עד שהשיגוה‪ ,‬אך זהו‬

                           ‫סיפור אחר‪.‬‬

                                                                                 ‫‪18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23