Page 20 - ETMOL_47

‫ב‪ 1.10.1911-‬־ ״סניף הדואר האיטלקי‬ ‫פרשה שלא ידוע עליה רבות הינה פרשת‬ ‫ברזל בקוקז‪ .‬אולם‪ ,‬אף הוא לא השיג‬
‫הדואר האיטלקי בירושלים‪ ,‬שפעל בהפסקות‬ ‫את הזכיון‪.‬‬
‫בירושלים נסגר והשלט שלו הורד‪ .‬כל פעולות‬ ‫בין השנים ‪ 1908‬־־ ‪ .1914‬זכויות ה״קפיטולצ־‬
‫יות״‪ ,‬שמהן נהנו מעצמות אירופה בארץ‪ ,‬כללו‬ ‫רויטר הפסיד את זכותו לביצוע הת­‬
‫הדואר האיטלקי הועברו לטיפולו של הדואר‬ ‫גם הזכות לפתוח בתי־דואר לשימוש הנתינים‬ ‫כנית לסלילת מסילת ברזל ומפעלים‬
‫האירופאיים‪ ,‬שחסו בצל הקונסוליות‬ ‫אחרים בפרס‪ ,‬אולם‪ ,‬כעבור שנים אח­‬
‫הגרמני״;‬ ‫האירופאיות השונות‪ .‬הזכויות הללו כללו אך‬ ‫דות עלה בידו ליסד בנק )״הבנק‬
‫ורק טיפול בדואר מהארץ לחוץ לארץ ולהיפך‪.‬‬ ‫האימפריאלי הפרסי״( בעזרת ידידו‪,‬‬
‫ב‪ - 23.10.1911-‬״מנהל הדואר האיטלקי‬ ‫כל מכתב שנשלח בארץ היה חייב להשלח‬ ‫שגרירה החדש של בריטניה בטהרן‪,‬‬
‫הנרי דרומונד וולף‪ ,‬בנו של יוסף וולף‪,‬‬
‫בירושלים הגיע לקהיר לאחר שסניף הדואר‬ ‫באמצעות הדואר התורכי‪.‬‬ ‫יהתי שהתנצר אף‪-‬הוא והפך למיסיונר‪.‬‬
‫על אף העובדה שקונסוליה איטלקית )של‬ ‫ההסכם ליסת הבנק נחתם על ידי בנו‬
‫בירושלים נסגר״‪,‬‬ ‫ממלכת סרדיניה( פעלה בארץ הקודש החל‬ ‫של רויטר‪ ,‬ג׳ורג׳‪ ,‬בינואר ‪.1899‬‬
‫מ־‪ ,1860‬הרי איטליה היתה המדינה האחרונה‬ ‫כמנהל הבנק נתמנה היהודי יוסף רא‪-‬‬
‫ב‪■ 1.12.1911-‬־ ״בהתאם לשמועות‬ ‫שפתחה בית דואר בירושלים‪ .‬בראשית ‪1908‬‬ ‫בינו‪ ,‬שמוצאו היה ממצרים‪ ,‬ושותפים‬
‫פנתה איטליה ל״שער העליוך בדרישה לאפ­‬ ‫לבנק היו בין היתר‪ ,‬דוד ששון מהודו‪,‬‬
‫שהתפשטו בעיר‪ ,‬סוכן הדואר האיטלקי‬ ‫שר לה לפתוח מספר בתי‪-‬דואר ברחבי האימפ­‬
‫ריה העותומנית‪ .‬ממשלת תודכיה הודיעה‬ ‫זליגמן מניו‪-‬יורק‪ ,‬ולוי מברלין‪.‬‬
‫בירושלים‪ ,‬התבקש להאריך את חוזה השכי­‬ ‫לאיטלקים‪ ,‬כי פתיחת משרדי דואר אלה‪,‬‬ ‫זמן קצר אחר‪-‬כך יסדו גם הרוסים‬
‫עלולה לגרום למשבר חריף ביחסי שתי המד­‬ ‫בנק בטהרן‪ ,‬והתחרו בבנק של רויטר‬
‫רות עם בעלי הבית של סוכנות הדואר‪ ,‬מאחר‬ ‫על‪-‬ידי מתן הלוואות נוחות כמעט ללא‬
‫ינות‪.‬‬
‫והאיטלקים מתכוונים לחדש את פעילותם‬ ‫אולם חולשתה המדינית של תורכיה גרמה‬ ‫ריבית‪.‬‬
‫לה לסגת מעמדתה התקיפה הקודמת‪ ,‬אך לא‬ ‫יהודי אחר שנכנס לתמונה‪ ,‬היה הב­‬
‫הפוסטלית לאחר ראש השנה האזרחי״‪.‬‬ ‫לפני שאיטליה הפגינה ״שרירים״ על‪-‬ידי הופ­‬ ‫רון לזר פוליאקוב מרוסיה‪ ,‬מיליונר‬
‫עת שייטת צי איטלקי במימי תורכיה‪ .‬שגריר‬ ‫שעלה לגדולה בזכות יוזמתו והשקעו‪-‬‬
‫המלחמה נסתיימה וסניף הדואר האיטלקי‬ ‫תורכיה ברומא‪ ,‬הודיע‪ ,‬כי ״אין מניעה לאפשר‬ ‫תיו‪ .‬ממשלת רוסיה תמכה בו‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬‬
‫לאיטלקים‪ ,‬לפתוח ‪ 5‬משרדי דואר !באיסט­‬ ‫פי שבאותו זמן דיכאה את יהודי רוסיה‪.‬‬
‫נפתח מחדש ב‪ 1.12.1912-‬הסניף נסגר שוב‪,‬‬ ‫נבול‪ ,‬איזמיר‪ ,‬סלוניקי‪ ,‬ולונה וירושלים(‪ ,‬בע­‬ ‫פוליאקוב הציע לממשלת פרס לסלול‬
‫רים שיש בהן כבר משרדי דואר של ממשלות‬ ‫עבורה מסילת ברזל‪ ,‬באזור הצפוני של‬
‫סופית‪ ,‬במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ב־‬ ‫זרות אחרות‪ .‬היחס לאיטלקים לא יהיה שונה‬
‫מזה המוענק לממשלות זרות אחרות״‪ ,‬ממש­‬ ‫פרס‪ .‬אולם גם תוכנית זו לא הוגשמה‪.‬‬
‫‪ ,30.9.1914‬כמו כל שאר בתי הדואר שפעלו‬ ‫לת תורכיה אישרה בדיעבד הקמתם של ‪8‬‬ ‫אחר שנוסד הבנק‪ ,‬הוצא הזכיון לפי­‬
‫תוח המיכרות והמשאבים של הטבע‬
‫ברחבי האימפריה העותמנית‪.‬‬ ‫משרדי דואר בערים שונות‪.‬‬ ‫לאיל‪-‬כספים‪ ,‬ד׳ארסי‪ ,‬שגילה‪ ,‬לאחר‬
‫סניף הדואר האיטלקי בירושלים נפתח ב‪-‬‬ ‫מאמצים רבים‪ ,‬נפט בדרומה של פרס‪.‬‬
‫סניף הדואר לא הכניס רווחים לאיטלקים ורק‬ ‫‪ ,1.6.1908‬בתחילת רחוב יפו‪ ,‬בקירבת משרדי‬ ‫היתה זו תגלית שאיש לא שיער אז את‬
‫הדואר האחרים‪ .‬סניף זה נסגר ב‪,1.10.1911-‬‬ ‫חשיבותה הגורלית‪ .‬ממשלת בריטניה‬
‫הרצון האיטלקי להשתוות למעצמות האח­‬ ‫מיהרה להעניק את חסותה למפעליו של‬
‫עת פרצה מלחמה בין תורכיה לאיטליה‪.‬‬ ‫האיש‪ ,‬ואז הוקמה החברה האנגלו‪-‬‬
‫רות‪ ,‬והרצון לחזק את הנוכחות האיטלקית‬ ‫עתון ״החרות״ העתון הירושלמי העברי מו­‬
‫אירנית לניצול הנפט הפרסי‪.‬‬
‫בארץ‪-‬ישראל הביאו להחלטה‪ ,‬ברומא‪ ,‬להקים‬ ‫דיע בתאריכים שונים‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫בתי־ספר בזכות רויטר‬
‫בירושלים סניף דואר‪ .‬הסניף פעל תוך מחזור‬
‫ביקורו של השאה נאסר א‪-‬דין‬
‫כספי קטן והפסדים כבדים‪) .‬המחזור שלו‬ ‫באירופה‪ ,‬שמומן על‪-‬ידי רויטר‪ ,‬הניב‬
‫פירות אחרים והביא תועלת ליהודי‬
‫בשנת ‪ 1909‬היה ‪ 15‬אלף פראנק בהשוואה‬ ‫פרם‪ .‬בזמן ביקוריו בפריז ובלונדון‪ ,‬פנו‬
‫אליו גדולי היהודים שם וביקשו ממנו‬
‫למחזור של ‪ 100‬אלף פראנק בדואר הרוסי‬ ‫להתיר להם לסייע ליהודי ארצו‪ .‬אנשי‬
‫חברת ״כל ישראל חברים״ והאגודה‬
‫ו‪ 250-‬אלף פראנק בדואר האוסטרי(‪ .‬הפסדים‬ ‫האנגלו‪-‬יהודית‪ ,‬הצליחו לקבל מהשאח‬
‫הבטחה‪ ,‬שיוכלו לפתוח בפרס בתי‪-‬‬
‫אלה נגרמו בעיקר בגלל העובדה‪ ,‬שבתקופת‬ ‫ספר‪ ,‬כאמצעי לסייע לקידומם של ילדי‬
‫היהודים‪ .‬אולם‪ ,‬על‪-‬אף שהבטיח להם‬
‫הפעלתו הראשונה של דואר זה )‪(1911-1908‬‬ ‫זאת רשמית‪ ,‬לא הוקמו בפרס בתי‪-‬ספר‬
‫אלא כשנתיים אחר שנרצח נאסר א‪-‬דין‪,‬‬
‫הוכרח הדואר האיטלקי לשכור לעצמו כרכרה‬ ‫דהיינו בשנת ‪ .1898‬אז הוקם בית‪-‬הספר‬
‫הראשון של ״כל ישראל חברים״‬
‫מיוחדת על מנת להעביר את דברי הדואר מיפו‬ ‫)״אליאנס״( בטהרן‪ ,‬וכעבור שנים אח­‬
‫דות אף באיספהן‪ ,‬שירז‪ ,‬המדן וערים‬
‫לירושלים ולהיפך מאחר שלסוכנויות הדואר‬
‫אחרות‪.‬‬
‫הגרמנית‪ ,‬הרוסית והצרפתית היתה מרכבה‬ ‫אפשר לומר במידה מסוימת‪ ,‬שרויטר‬
‫המומר שילם את המחיר‪ ,‬כדי שילדי‬
‫משותפת‪ ,‬והם לא רצו לשתף בה את האיטל­‬ ‫היהודים בפרס יוכלו ללמת לימודים‬

‫קים‪ ,‬רק לאחר פתיחתו מחדש של הדואר‬ ‫מסודרים ולהשכיל‪.‬‬

‫האיטלקי ב‪ ,1912-‬שותפו האיטלקים במרכבת‬

‫הדואר המשותפת‪.‬‬

‫ע‪ .‬רחמיט‬

‫‪20‬‬