Page 38 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 38

‫מבוא‪ :‬מפא"י היישובית‬

‫השאלה המהותית שמנהיגי אחדות‪-‬העבודה דנו בה במחצית השנייה של שנות‬
‫העשרים הייתה שאלת הלגיטימציה של כוחם הפוליטי‪ ,‬הכוח שהם טרחו באותן‬
‫שנים על גיבושו‪ :‬האם כוחם הפוליטי יוצדק בתמיכת סגל רחב אך מוגבל במספרו‬
‫של חלוצים מאורגנים‪ ,‬כמו חברי הקיבוץ‪-‬המאוחד‪ ,‬והאם מקור סמכותם יהיה טמון‬
‫בזיהוי בינם ובין 'ארגוני המגשימים' – או שכוחם ייקבע בבחירות כלליות של‬
‫הפועלים חברי ההסתדרות ואחר כך של כלל הציבור‪ ,‬וסמכותם תתבסס על בחירות‬
‫דמוקרטיות? אפשר לזהות כאן‪ ,‬בדיוני אחדות‪-‬העבודה של המחצית השנייה של‬
‫שנות העשרים‪ ,‬שורש של אחד הוויכוחים שיחצו את מפא"י בשלהי שנות השלושים‬
‫ובמחצית הראשונה של שנות הארבעים‪ .‬אחר כך‪ ,‬בתחילת שנות החמישים‪ ,‬הם‬

        ‫ייסובו לוויכוחים על הממלכתיות ויפרידו בין מפא"י לשני אגפיה של מפ"ם‪.‬‬
‫אין לערבב בין עמדה אלקטורלית‪-‬ייצוגית‪ ,‬שנציגה הבולט היה בן‪-‬גוריון‪ ,‬ובין‬
‫עמדה פלורליסטית‪-‬משתפת‪ .‬אחדות‪-‬העבודה נאלצה לפעול מתוך התחשבות‬
‫בשותפים פוליטיים בהסתדרות‪ ,‬וכך גם מפא"י בהנהלת הסוכנות‪ ,‬אבל לא זה היה‬
‫דפוס הפעולה ששתי המפלגות האלה שאפו אליו‪ .‬הפלורליזם נכפה על בן‪-‬גוריון‬
‫וחבריו‪ .‬ההכרח לנהל את ההסתדרות ואחר כך את המוסדות הלאומיים במתכונת‬
‫מעין פרלמנטרית נבע מן האופי הוולונטרי של הזירה הפוליטית‪ .‬האופי הוולונטרי‬
‫ִאפשר פרישה מן המסגרות ולכן מצד אחד ִחייב הסכמיות ומצד אחר ִחייב הגנה על‬

       ‫האחדות החברתית המאוימת באמצעות העלאתה אל מעמד של מעין קדושה‪.‬‬
‫לפיכך הנטייה לצדד בדפוס לגיטימציה אלקטורלי‪-‬ייצוגי‪ ,‬נטייה שיוצבה עם‬
‫הקמת מפא"י וביתר שאת עם פילוגה של מפא"י בשנים ‪ ,1944-1942‬לא ביטאה‬
‫בהכרח עמדה פלורליסטית‪ .‬ראשית‪ ,‬ראשי אחדות‪-‬העבודה רק נקלעו להכרח לפעול‬
‫במסגרות קואליציוניות‪ .‬שנית‪ ,‬הם לא היו אמונים מלכתחילה‪ ,‬מתוך ההנחות‬
‫החברתיות‪-‬פוליטיות המקוריות שפיתחו בינם לבין ‪ ,ÌÓˆÚ‬על דמוקרטיה פרלמנטרית‬
‫פורמלית או על הרעיון שראוי כי הפוליטיקה תשקף את מגוון האינטרסים ואת‬
‫ההשקפות הרווחות בחברה‪ .‬להפך‪ ,‬בראשית שנות העשרים ניכרה נטייה בין ראשי‬
‫אחדות‪-‬העבודה להמעיט בערך הדמוקרטיה הפורמלית‪ ,‬עד כמה שהיא נראתה להם‬
‫מנותקת מפעולה ממשית‪ ,‬לשלול את 'הפסולת של הפרלמנטריות החיצונית'‪ ,‬כדברי‬
‫כצנלסון‪ ,‬שאין בה אלא 'דיבור‪ ,‬דיבור ודיבור'‪ 49.‬גם מזווית ראייה זו אפשר להבחין‬

‫ומדידים‪ ,‬כגון מיספרי קולות בוחרים ונציגים'‪ .‬שפירא‪ ,‬ברל‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .719-716‬לעומת זאת בן‪-‬‬
‫גוריון היה בהחלט מנהיג מסוג 'מדיד' זה‪ .‬עוד על הצד הכריזמטי באישיותו של כצנלסון ראו‬
‫קולת‪ ,‬אבות ומייסדים‪ ,‬עמ' ‪ .87-86‬שפירא וקולת שיקפו שני פנים בהנהגתו הכריזמטית של‬
‫כצנלסון – זה שאינו נשען על קריטריונים מדידים‪ ,‬ולכן מעורר ביקורת לעתים‪ ,‬וזה העממי‪,‬‬

               ‫השרוי בין האנשים‪ .‬משתי בחינות אלה היא הייתה שונה מהנהגתו של בן‪-‬גוריון‪.‬‬
‫‪ 49‬הוא אמר את הדברים על הוועידה הציונית בלונדון‪ ,‬כ"א בתמוז תר"ף )‪ .(1920‬כצנלסון‪ ,‬כתבים‪,‬‬
‫א‪ ,‬עמ' ‪ ;230‬על הסתייגות כצנלסון מדמוקרטיה פורמלית לשמה ראו עוד גורני‪ ,‬אחדות העבודה‪,‬‬

                                     ‫]‪[30‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43