Page 19 - etmol_07

‫הטעימו ראש' הספרדים — שהמצווה‬ ‫ביקר לפחות פעם אחת בירושלים בשנת‬ ‫מהלומ ת‬
‫הזניחה את בית‪-‬הכנסת של עדתה‪,‬‬ ‫תרמ״ז‪ , 1887 ,‬הירבה במעשי צדקה‬ ‫מרו שלי□‬
‫יהשאירה את עזבונה לבית‪-‬הכנסת של‬ ‫וחסד‪ ,‬ובין השאר קנה חצר בשכונת‬
‫עדה אחרת‪ ,‬כשבחייה נדבה אך ורק‬ ‫מחנה״יהודה‪ ,‬והקדישה לטובת בית*‬ ‫מאת אברהם חיים‬
‫החולים ״משגב לדד׳ בעיר״העתיקה‪.‬‬
‫לטובת עדתה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬עבר לעיר הונקונג ושימש‬ ‫זהו קטע מצוואתה של אשה יהודיה‬
‫באי‪-‬כוח האשכנזים טענו שהם רוב‬ ‫שם במשך שנים אחדות חבר המועצה‬ ‫עשירה ונדיבה מהונג״קונג שניתנה‬
‫באוכלוסיה היהודית בירושלים ובית‪-‬‬ ‫המחוקקת‪ .‬סימה בליליום‪ ,‬לאחר‬
‫הכנסת שלהם ״בית יעקב״‪ ,‬שנבנה‬ ‫שנתאלמנה‪ ,‬המשיכה במפעל התרומות‬ ‫בשנת ‪. 1923‬‬
‫בחצר חורבת רבי יהודה חסיד‪ ,‬ידוע‬ ‫והתמיכות‪ ,‬ונהגה לשלוח סכומי כסף‬ ‫פסקה זו )בנוסחה העברי( בצוואת‬
‫בקהל בשם ״בית‪-‬הכנסת הגדול של‬ ‫סימה בליליום מיום ‪ ,23.8.1923‬עוררה‬
‫ירושלם״‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הוא נבנה במקום‬ ‫שונים לידי הרב הראשי‪ ,‬הראשון״לציון‬ ‫מחלוקת חריפה בין ספרדים ואשכנזים‬
‫שבו עמד בית‪-‬הכנסת מימי הרמב״ן‬ ‫יעקב מאיר‪ ,‬לתמיכת עניים ולהחזקת‬ ‫בירושלים שנמשכה מספר שנים‪ .‬סיכסו־‬
‫מוסדות תורה וחסד בירושלים‪ .‬משמ­‬ ‫כים כאלה בין העדות בענין עזבונות‬
‫)המחצית השניה של המאה הי״ג(‪.‬‬ ‫תה‪ ,‬ציוותה חלק גדול מירושתה למוס­‬ ‫והקדשות נתגלעו גם בעבר הרחוק‬
‫דות עיר הקודש‪ ,‬אלא שלא פירטה בדיוק‬
‫בית־הכנסת של רבי יוחנן בן‬ ‫יותר‪.‬‬
‫איזה‪.‬‬ ‫שמחה״םימה בליליום מכלכותא ניש­‬
‫זכאי‬ ‫אה לרפאל עמנואל בליליום שמוצאו‬
‫תביעה מהנכדים ‪ -‬לשאת‬ ‫מבבל‪ ,‬היגר להודו ושם התעשר‪ .‬הוא‬
‫הדיונים נערכו בבית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהונג‪-‬קונג וב‪ 1932-‬קבע בית‪-‬המשפט‪,‬‬ ‫נשים יהודיות‬
‫כי בית‪-‬הכנסת היהודי הראשי בירו­‬
‫שלים‪ ,‬שלו התכוונה סימה בליליוס הוא‬ ‫בצוואתה בולטים רגשותיה הדתיים‪.‬‬
‫בית‪-‬הכנסת על‪-‬שם רבי יוחנן בן זכאי‪,‬‬ ‫היא מדגישה כי עז רצונה שנכדיה ישאו‬
‫וחברי הוועד הכללי לעדת הספרדים הם‬ ‫נשים יהודיות ושישמרו את תורת אבו­‬
‫שיהיו מנהלי העזבון‪ .‬אולם עוד קודם‬ ‫תיהם והורישה להם רבידים ונזרי יה­‬
‫לכן‪ ,‬בהתערבות הרבנים הראשיים‬ ‫לום‪ ,‬בתנאי שיגשימו הוראה זו‪ .‬היא‬
‫מאיר וקוק‪ ,‬התפשרו הצדדים‪ ,‬והוסכם‬ ‫הורישה כספים לבני משפחה אחרים‬
‫שהקרן תושקע בבניינים‪ ,‬ומההכנסות‬ ‫כמו‪-‬כן הקדישה סכומי כסף גדולים‬
‫השנתיות ינתנו ‪ 25%‬לגבאי בית‪-‬‬ ‫לבית‪-‬הכנסת ״מגן דוד״ בכלכותא‬
‫הכנסת ״בית יעקב״ ו‪ 75%-‬לבית‪-‬‬ ‫שאביה כוננו‪ ,‬ולמוסדות שונים כמו‬
‫הכנסת רבי יוחנן בן זכאי‪ .‬הנהלת העז‪-‬‬ ‫תלמודי‪-‬תורה ובתי‪-‬יתומים‪ .‬לאחר‬
‫בון נשארה בידי ועד עדת הספרדים‪.‬‬ ‫תשלום כל ההוצאות לקבורה ולקיום‬
‫העזבון נרשס בתור ״הקדש״ במשרד‬ ‫הצוואה‪ ,‬הורישה את יתרת הונה‬
‫הרבנות הראשית‪ ,‬כדי להבטיח את‬ ‫ורכושה — שנאמד באותם ימים ב‪80-‬‬
‫שמירת הנכסים ומניעת כל ניצול לרעה‬ ‫אלף לירות‪ ,‬סכום גדול מאוד אז‪ ,‬לטובת‬
‫בית‪-‬הכנסת הראשי בירושלים בלי‬
‫של הכספים‪.‬‬ ‫שציינה את שמו המלא ומקומו המדוייק‪.‬‬
‫הורכבה מועצה בראשות הראשון‪-‬‬ ‫היא הורתה שהנהלת בית‪-‬הכנסת‬
‫לציון‪ ,‬הרב הספרדי הראשי והוסכם‬ ‫תפריש את פירות הקרן לתמיכת עניים‬
‫שההשקעה הבטוחה ביותר של כספי‬ ‫ונצרכים בירושלים‪ .‬כן ביקשה‪ ,‬שב­‬
‫העזבון תהיה קניית נכסי‪-‬דלא‪-‬ניידי‬ ‫משך השנה הראשונה מיום פטירתה‪,‬‬
‫במקומות מרכזיים בירושלים‪ .‬נקנו אר­‬ ‫ייערכו תפילות בבית‪-‬הכנסת‪ ,‬וידלק נר‬
‫בעה בתים — ברחוב ישעיהו בשכונת‬ ‫תמיד לעילוי נשמתה‪ .‬שלוש שנים‬
‫זכרון משה‪ ,‬ברחוב שטראוס‪ ,‬ברחוב‬
‫לונץ וברחוב אבן עזרא בשכונת רח­‬ ‫לאחר כתיבת הצוואה‪ ,‬ב‪ ,1926-‬מתה‪.‬‬
‫ביה‪ .‬בסוף שנות השלושים‪ ,‬החליטה‬
‫המועצה לא להשקיע יותר כספים בב­‬ ‫מימוש הצוואה התעכב במשך מספר‬

‫תים כי אם במשכנתאות‪.‬‬ ‫שנים בגלל הליכים משפטיים שונים‬
‫מכספי הקרן ניתנו הקצבות לתמיכות‬ ‫בהונג‪-‬קונג‪ .‬אולם עיקר העיכובים חלו‬
‫בעניים ופליטים וכן הוקצבו כספים‬
‫למימון תיקונים ושיפוצים בבתי‪-‬כנסת‪,‬‬ ‫בגלל מחלוקת שפרצה בירושלים‪ :‬איזה‬
‫החזקת בית‪-‬ספר למלאכת הנגרות‪,‬‬ ‫בית‪-‬כנסת ראשי יזכה בעזבון‪ :‬נציגי‬
‫השתתפות בהחזקת תלמוד‪-‬תורה‪.‬ומוס­‬ ‫עדת הספרדים טענו שבליליום התכוונה‬
‫לבית‪-‬הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי‬
‫דות צדקה שונים‪.‬‬ ‫שנקרא גם ״קהל קדוש גדול״ ובשפת‬
‫מדי פעם נתעוררו אמנם מחלוקות‬ ‫לדינו ״אל‪-‬קאל גראנדי״‪ ,‬שהוא אחד‬
‫חדשות בקשר לעיזבון הגדול‪ ,‬אולם‬ ‫מבתי‪-‬הכנסת הקדומים בעיר העתיקה‪.‬‬
‫בסוף יושבו וכך עוזרים כספיה של‬ ‫כן טענו שבליליום היתה ספרדיה ואין‬
‫הנדבנית מהונג‪-‬קונג עד היום לעניי‬
‫זה הגיוני שבבקשתה לערוך תפילות‬
‫ירושלים ולמוסדות שונים בה‪...‬‬
‫לעילוי נשמתה התכוונה לבית‪-‬כנסת‬
‫לעיון נוסף‪ :‬משה דוד גאון‪ ,‬יהודי המז­‬ ‫של אשכנזים‪ ,‬אשר נוסח תפילתם ומנ­‬

‫רח בארץ ישראל‪ ,‬חלק שני‪.‬‬ ‫הגיהם שונים מאילו שהמנוחה היתה‬
‫רגילה בהם‪ .‬אין כל יסוד לחשוב‪— ,‬‬

‫‪19‬‬