Page 258 - josephus volume one
P. 258

‫לוקה תבו ןנחוי‬

         ‫‪ ,26‬והיא פושרת את קללת יהושע לאיש אשר יבנה את יריחו על 'איש ארור בליעל' שהוא ובניו בנו 'את‬
                                                                                                        ‫[העיר הזאת]'‪   .‬‬

         ‫כמה חוקרים הציעו לזהות את ה'בליעל'‪ ,‬בונה העיר‪ ,‬עם יוחנן הורקנוס ובניו‪ .‬חנן אשל תמך בזיהוי‬
         ‫זה ואישש אותו מכוח הממצא הארכאולוגי‪ ,‬שחשף חווה חקלאית וארמון חורף שבנה יוחנן ביריחו‪,‬‬
         ‫ואשר בוצר בידי יורשיו‪ .‬אשל הציע שתומכיו של יוחנן נהגו לדרוש את התיאורים המקראיים של דמויות‬
         ‫המופת שבטקסט הקומראני ‪ -‬נביא אידאלי‪ ,‬מנהיג מנצח וכוהן צדיק ‪ -‬על יוחנן הורקנוס‪ ,‬שהרי‬
         ‫מעלות אלה ‪ -‬נבואה‪ ,‬שלטון וכהונה גדולה ‪ -‬כולן יוחסו לו‪ .‬ואילו מחבר הפשר הקומראני ביקש‪,‬‬
         ‫לדעת אשל‪ ,‬לדחות מדרשים אלה והצמיד אל הפרשות המקראיות הללו פסקה שדרשה את מעשיו של‬
         ‫הורקנוס ובניו לגנאי בסיוע פסוקים מספר יהושע‪    .‬אם נכון שחזור זה‪ ,‬אזי הקטע הקומראני מעיד שגם‬

                        ‫מתנגדיו של יוחנן בקרב עדת היחד הכירו היטב את הדעה הרווחת שהוא זכה לנבואה‪   .‬‬
         ‫רש"י בפירושו למעשה בגרסתו בבבלי פירש שהקול נשמע ליוחנן 'כשהיה עובד עבודת יום הכפורים'‪   ,‬‬
         ‫כנראה בעקבות עדותה של המסורת שהקול יצא 'מבית קודש הקדשים'‪ .‬גם רלף מרכוס סבר כך‪ ,‬שכן על‬
         ‫פי יוספוס קרה הדבר 'בעת שהקטיר הכוהן הגדול לבדו בבית המקדש' (קדמ' יג ‪ ,)282‬תיאור ההולם את‬
         ‫עבודת יום הכיפורים‪ ,‬ואף ליברמן הסיק זאת מגרסת קדמוניות‪    .‬עם זה העיר מרכוס‪ ,‬כי סברה זו אינה‬
         ‫תואמת את עדותה של מגילת תענית‪    .‬כפי שראינו‪ ,‬יוספוס קושר את בשורתה של בת הקול להתנגשות‬
         ‫עם אנטיוכוס קיזיקנוס בעת כיבוש שומרון (יג ‪ ,)282 ,277-276‬ואילו במגילת תענית תוארך כיבוש‬
         ‫שומרון לכ"ה במרחשון ולא ליום הכיפורים‪    .‬ובכל זאת אין כאן סתירה בהכרח‪ .‬אפשר שהזדמן לכוהן‬
         ‫הגדול להימצא לבדו במקדש גם לא ביום הכיפורים‪ ,‬ובת הקול יכולה להישמע מתוך קודש הקודשים גם‬

                                                                                      ‫בלא שיהיה הכוהן הגדול בתוכו‪.‬‬

                                                                      ‫היחס בין גרסות האגדה‬

     ‫כפי שהעיר שעיה כהן‪ ,‬אגדה קצרה זו היא כמעט זהה בפי יוספוס ובתוספתא‪    .‬מבעד להבדלי השפה‬
     ‫אפשר להבחין גם בקרבה לשונית‪ .‬המילה הארמית המפתיעה משהו בהקשר זה ‪' -‬טליא' ‪ -‬נערים‬

     ‫ההשלמה מתבססת גם על המקבילה לקטע זה ב־‪ .4Q379‬לפירוט‪ ,‬למראי מקום ולדיון נרחב ראו אשל‪ ,‬מגילות קומראן‪,‬‬                               ‫‪3	 6‬‬
                   ‫עמ' ‪ .81–56‬ראו גם דיוננו בתעודה זו בהקשרה של אגדת ינאי והפרושים‪ ,‬להלן בערך הקרע עם הפרושים‪.‬‬                         ‫‪	37‬‬
                                                                                                                             ‫אשל‪ ,‬שם‪.‬‬  ‫‪3	 8‬‬

     ‫על קטע נוסף מקומראן‪ ,‬המונה נביאי שקר מקראיים‪ ,‬ועל הצעה להשלים בו את שמו של [יוחנן בן שמ]‌עון ראו אשל‪,‬‬                             ‫‪3	 9‬‬
     ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .81-80‬ואולם זהו ספק גמור‪ ,‬שהרי‪ ,‬כפי שמעיר אשל‪ ,‬שמו של יוחנן לא שרד ו'העיקר חסר מן הספר'‪ .‬להצעת‬                           ‫‪4	 0‬‬
     ‫השלמה חלופית ראו שם‪ .‬שירר ([ורמש‪-‬מילר]‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,215‬הערה ‪ )33‬סבר שגם בקטע העתיק המשוקע‬                                  ‫‪	41‬‬
     ‫בתרגום המיוחס ליונתן לדברים לג ‪' :11‬ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למיקם' ('ולא תהיה לשונאיו של יוחנן כהן‬                     ‫‪4	 2‬‬
     ‫גדול רגל לעמוד') יש רמז לנבואה שיוחסה לו‪ ,‬שכן אותו פסוק נדרש לעיל בתרגום זה על אליהו הנביא ועל אויביו‪ ,‬נביאי‬                      ‫‪4	 3‬‬

                                                                                ‫השקר‪ .‬אבל לא נראה שיש קשר בין שתי הדרשות‪.‬‬
        ‫בבלי‪ ,‬סוטה לג ע"א‪ ,‬ד"ה 'נצחו‪ ...‬באנטוכיא'‪ .‬רש"י אף מבהיר שבני בית חשמונאי יצאו למלחמה לפני יום הכיפורים‪.‬‬

                                                                                            ‫ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪.739‬‬
     ‫ראו הערת מרכוס‪ ,‬בתוך‪ :‬קדמוניות היהודים‪ ,‬מהדורת לוב‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪ ,369‬הערה ‪ .f‬ואולם מרכוס סבר שבמקבילה אצל חז"ל‬

                                                                                                      ‫אין רמז לתאריכו של המאורע‪.‬‬
                                                                                         ‫נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪.249-243 ,96 ,45‬‬
     ‫כהן‪ ,‬מסורות היסטוריות מקבילות‪ ,‬עמ' ‪ .9‬בכתב יד וטיקן לירושלמי כבר הוסיף מאן דהו‪ ,‬שהיה מודע להקבלה זו‪ ,‬בצד‬

‫‪247‬‬
   253   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263