Page 174 - הציונות בתוניסיה
P. 174
172פרק שלישי
כך לציונים ככוח בחברה היהודית ,ככוח המוביל של רשימת בסיס השמרנית,
הייתה משמעותית מאוד.
הבחירות הסתיימו בניצחון מוחץ של קבוצת הצדק .הקבוצה הצליחה להעביר
את כל מועמדיה בלי שום בעיה 46 .הנציגים התוניסאים במועצה היו על טהרת
רשימת הצדק .ההסבר לניצחון המוחץ של הצדק קשור בעיקר בעובדה שרשימתם
ייצגה את היהודים המפורסמים והמבוססים בחברה ,כלכלית ומעמדית .סוחרים
גדולים ,עורכי דין מפורסמים ,רופאים חשובים ועוד .ככל הנראה רשימה זו הייתה
אטרקטיבית יותר מזו של בסיס .אופן ההתארגנות של רשימת הצדק כמפלגה
הקלה עליה לגייס את הבוחרים .הסבר אחר להצלחתה הוא האכזבה מרשימתו
של בסיס ואי הצלחתה לטפל בעניינים שהיא התחייבה לטפל בהם .ביקורתו של
אלוש על דרך פעולתה של המועצה היוצאת לבטח לא הוסיפה לבסיס .ועוד ,לא
מן הנמנע שכדי להתמודד עם בעיות האבטלה והפרנסה ,דבר שהיה תלוי לא מעט
בשלטון הצרפתי בתוניסיה ,לרשימת הצדק היה יתרון כלשהו על פני רשימת בסיס
בעיקר בשל אופייה הפרנקופילי.
נוכח הביקורת שהציג אלוש עולות שתי שאלות .האחת ,מדוע לא הציגו
הציונים רשימה עצמאית משלהם מול הרשימות האחרות .ואילו השנייה ,מדוע
לא דרשו מהרשימות האחרות לאמץ מדיניות ציונית מוצהרת .מהתנהלות הציונים
בבחירות מתקבל הרושם כאילו הם ניסו לעמעם את מקומם במערכת הבחירות
הזאת .הסבר אפשרי לכך הוא מעמדה החלש של הפדרציה הציונית ,הגוף שאמור
היה לייצג את כל הזרמים בציונות .בהיעדר פדרציה חזקה ומייצגת לא היה טעם
להציג רשימה ציונית .ייתכן שוויקטור קטן ,יהודי מכובד בפני עצמו ,לא רצה
להתחרות מול בסיס ועל ידי כך לקבל לידיו את האחריות לניהול הקהילה .ההסבר
האחר ,ואולי החשוב יותר ,קשור באופן שתפסה בו הציונות את יהודי תוניסיה.
הציונות הייתה האפיק העיקרי למודרניזציה של יהודים שלא קיבלו אזרחות
צרפתית ושרצו לשמור על אופייה היהודי של הקהילה ,גם אם לא במובן הדתי
של המילה .לאידיאולוגיה הציונית — בכל הקשור לפעילות המדינית של התנועה
הציונית ,לפעילות הקשורה להתיישבות בארץ ישראל ולבניין הבית הלאומי,
לוויכוחים בין הזרמים בציונות ולנושא העלייה — אין ולא כלום עם תפקוד
הקהילה היהודית .לעומת זאת — ובכך היה כוחה הגדול של הציונות בתוניסיה —
הציונים לא התנתקו מהבעיות הבוערות של יהדות תוניסיה והציגו פתרונות
שהיו מקובלים על חברה במעבר .התפיסה שהציגה הציונות הייתה של "חגורת
ביטחון" 84.אך יותר מהכול ,בל נשכח שבסופו של דבר הציונות לא יכלה להופיע
ככוח מנהיג של כל יהדות תוניסיה שכן היא הייתה אמורה להיות ,לפחות מבחינת
השלטונות ,כוח תרבותי ולא פוליטי .הצגתה ככוח הפוליטי המרכזי המנהיג את
הציבור הלאומי בתוניסיה עלולה הייתה לפגוע ביחסים השבריריים ממילא בין
.Ben-Amittai, “Nouvelles Plaisanteries”, La Voix D’Israel, 3.2.1930 84