Page 204 - הציונות בתוניסיה
P. 204
202פרק שלישי
התגברות כוחם של המוסלמים בשנה זו דווקא נוצרה לא מעט במחאה על
"הישגי הצרפתים" .הצרפתים קיוו ,אולי בסתר לבם ,כי מהתערערות היחסים בין
יהודים לבין מוסלמים תוסט תשומת הלב של המוסלמים מהנוכחות הצרפתית אל
הנושא הקיומי היום-יומי כמו היחסים בינם לבין היהודים 1932 .הייתה שנת שיא
משום ששנה קודם לכן התקיים הקונגרס הפן-אסלאמי בירושלים שקרא לעולם
הערבי להתאחד סביב מאבקם של ערביי ארץ ישראל ושליחים של המופתי אף
באו להטיף על כך בתוניסיה .ייתכן שלשנת 1932יש גם קשר למאבקים פנימיים
שהחלו בתנועה הלאומית המוסלמית ושיאם יהיה בפילוג של שנת .1934ב1932-
הקים בורגיבה את העיתון "המעש התוניסאי" שנכתב בשפה הצרפתית והטיף
למאבק דמוקרטי וחילוני בכיבוש הצרפתי .בורגיבה ,עורך דין שהתחנך על ברכי
התרבות המערבית ,לא הזדהה עם דרך הפעולה של מנהיגי הדור הקודם של
הדסתור ובעיקר עם שאדלי חיראללה .היחס ליהודים ושאלת אופי התמיכה בעניין
הפלסטיני יכלו להיות עוד אמצעי לחידוד ההבדלים בין שני הפלגים של הדסתור.
לאחר הפילוג תגבר מגמה זו ,כפי שנראה בהמשך.
כזכור ,פתחנו בשאלה אם הפעולה הציונית נפגעה בעקבות התגברות המתח
בין יהודים לבין מוסלמים .בחינת הנושא מלמדת כי הפעילות הציונית נמשכה
כמעט באותה עוצמה ובלא הפרעה ממשית .העיתונות הציונית המשיכה לפרוח
ומאמרים נגד הצרפתים ונגד המוסלמים ראו אור .תנועות הנוער והמאבקים
הפנימיים בין הזרמים הציוניים המשיכו להתפתח באין מפריע .ייתכן שהייתה
פגיעה כלשהי במסעות התעמולה ,בעיקר של אורחים מיוחדים שבאו מחוץ
לתוניסיה ,אך פגיעה זו הייתה נקודתית מצד הזמן והמקום .העובדה היא שלאחר
תקריות 1932המשיכו להגיע שליחים מטעם הקרנות למסעות תעמולה בתוניסיה
כמעט ללא הפרעה .היה אפוא פער גדול מאוד בין עוצמת ההתקפות המילוליות
של הדסתור לבין מידת הפגיעה שלו בציונות.
נשאלת אפוא השאלה ,אם אכן הייתה הציונות גורם ששיבש את מערכות
היחסים בתוניסיה ,מדוע לא הוגבל כוחה? ההסבר לכך חוזר לסיבה המרכזית
לאירועים האלה ,והיא המציאות הקולוניאלית .הלאומנים התוניסאים ,ממש כמו
הציונות ,נדרשו להסכים על שני עקרונות בסיסיים לפעילותם .העיקרון הראשון
הוא הזכות להגדרה עצמית .מפלגת הדסתור יכולה הייתה להתקיף את היהודים
אך לא לדרוש מהשלטונות לבטל את זכותם להגדרה עצמית או להתכחש לה כיוון
שאז הייתה כורתת את הענף שהיא יושבת עליו .הם ידעו שדרישה כזאת היא חרב
פיפיות שבבוא העת תשמש את הצרפתים נגדם .העיקרון השני הוא חופש הדיבור.
הגבלת חופש הדיבור של היהודים תהווה עילה לפגוע גם בחופש הדיבור של
המוסלמים .הנה כי כן במציאות הקולוניאלית היו המאבקים האלה משמעותיים
לכל הגורמים.
עם זה ,הישגי המוסלמים בנושא הזה לא היו מבוטלים .הם גרמו להתעניינות
