Page 15 - הדרך לכט בנובמבר
P. 15
הקדמה 13
והעיתונות היומית שעסקה באינטנסיביות רבה בפרשה ,השלימו לעיתים חלקים
בתצרף ההיסטורי.
אופייה המיוחד של ועדת האו"ם — שדרש ליקוט חומר מארכיונים רבים יחסית —
הכתיב מתודה שביקשה להתמודד עם בחינת קורותיה של הוועדה כקבוצה מחד
גיסא ,ואת הממד האישי של כל נציג בוועדה כפרט מאידך גיסא .רוב המחקר
מתאר את קורותיה של הוועדה כקבוצה ,ולפרטים שבה — נציגי הוועדה —
מוקדשות שלוש תחנות של בחינה נפרדת .תחילה שרטטתי מעין 'פרופיל אישי'
לכל אחד מהנציגים ,וביקשתי לעמוד במיוחד על שתי שאלות :מה הייתה מידת
החופש שלו לפעול כראות עיניו ומה הייתה עמדתו בסוגיה בראשית שליחותו.
לאחר תקופת החקירה המשמעותית התמקדתי שוב בחברי הוועדה כפרטים,
ובסיום הספר הקדשתי פרק שלם לבחינה יסודית של קורותיו של כל נציג בניסיון
לברר איך עוצבה דעתו בפרשה .ביקשתי לבחון את מכלול הגורמים שהשפיעו
על הנציגים ,לרבות השפעתן האפשרית של המעצמות .עמדתן של אלה בפרשה
נבדקת בפרק נפרד.
***
אבא אבן — ששימש כקצין הקישור בין הוועדה לסוכנות היהודית — סיים ריאיון
שנתן לפני שנים בדברים אלה:
יש לי הערה כללית :בתודעה ההיסטורית של העם הישראלי לא מייחסים
משקל מספיק לאונסקו"פ ,כי הנושא של העצרת דרמטי מאוד — זרקורים
ומיקרופונים מכל העולם והדים עצומים — אבל לא היינו מצליחים בכ"ט
בנובמבר 1947אילו נכשלנו באונסקו"פ ,שהרי על מה הסתמכנו [בעצרת
הכללית]? על הרוב בוועדה [דו"ח הרוב של אונסקו"פ] ,וגם האמריקאים
הסתמכו על זה וגם הסובייטים .ואילו באונסקו"פ עצמה היה מין שקט
יחסי — בכל זאת ז'נבה [שבה נתכנסה הוועדה לקבלת החלטה] אינה מרכז
העולם ואינה דומה לעצרת בה יושבים גדולי העולם .עובדה היא כי נקודת
המפנה הייתה אונסקו"פ ולאו דווקא העצרת [ ]...לכן משהו חסר בתודעה
ההיסטורית שלנו שמקפחים [ ]...את המעמד של אונסקו"פ שהיה בשקט,
לא בתופים ובמחולות12.
תקוותי היא שחיבור זה יתקן את אותו קיפוח היסטורי ויסייע להציב את פרשת
ועדת אונסקו"פ במקום הראוי לה — כמחוללת האמיתית של החלטת כ"ט בנובמבר.
1 2ריאיון של ד"ר רוזה פרלה רייכר עם אבא אבן ,דצמבר ,1993מת"ב ( .71)155ד"ר רייכר ערכה
את כל הראיונות השמורים במת"ב והנזכרים בספר.
