Page 183 - הדרך לכט בנובמבר

‫פרק ‪6‬‬

‫עדויות מדינות ערב‬

‫החרם הערבי על אונסקו"פ הטריד מאוד את חברי הוועדה‪ .‬הם חששו שהצגת‬
‫דו"ח שאינו מבוסס על התחשבות בטיעוני הערבים תערער את תוקפן של‬
‫ההמלצות ותוריד את עבודת הוועדה לטמיון‪ .‬ככל שאזל הזמן והחרם התמיד‪,‬‬
‫חל כרסום בעמדה שבה אחזה אונסקו"פ בתחילת עבודתה‪ ,‬לפיה רק ערביי ארץ‬
‫ישראל ייצגו את העמדה הפלסטינית‪ .‬היוזם לשילוב ארצות ערב בחקירה היה‬
‫הנציג ההודי‪ .‬למעשה‪ ,‬גם ללא קשר לחרם הוא סבר שמדינות ערב צריכות להיות‬
‫חלק מהחקירה בגלל זיקתן הישירה לנושא‪ ,‬והציע כבר בשלב מוקדם של החקירה‬
‫שהוועדה תבקר במדינות ערב השכנות‪ .‬הנציג האיראני לא ראה הצדקה לערב את‬

‫מדינות ערב בחקירה אם הוועדה תוכל לגבות עדויות מהפלסטינים‪1.‬‬
‫אף על פי שהוועדה שללה את עמדתו העקרונית של הנציג ההודי‪ ,‬החליט‬
‫הלה כבר בתחילת חודש יולי ליזום מהלך לשינוי עמדתה של הוועדה ביחס‬
‫למדינות ערב ולהכרה בהן כמייצגות את ערביי ארץ ישראל‪ .‬בניסיון להכשיר את‬
‫הקרקע הוא פנה במכתב אישי ליושב ראש‪ ,‬בטרם עלה הנושא על שולחן הוועדה‪.‬‬
‫הוא ציין את כישלונם של ניסיונות ההידברות עם הוועד הערבי העליון‪ ,‬וטען כי‬
‫בנסיבות שנוצרו יש לשתף את מדינות ערב בחקירה‪ 2.‬ואכן‪ ,‬בשתי ישיבות הוועדה‬
‫שדנו במכתבו התקבלה ההחלטה העקרונית לשלב את מדינות ערב בחקירה‪,‬‬
‫ולראות בכך מוצא חלקי להיעדרות הפלסטינית‪ .‬להחלטה זו קדמו כמה בירורים‬
‫מהותיים‪ .‬הנציג ההודי‪ ,‬שהוביל את הדיון‪ ,‬שיווה למעמד חשיבות ראויה כשביקש‬
‫לשאת בוועדה דברים שלא יירשמו בפרוטוקול‪ .‬הייתה זו הפעם הראשונה שבקשה‬
‫מעין זו הועלתה באולם הדיונים‪ ,‬וחברי הוועדה הסכימו לכך‪ .‬בתום דבריו של‬
‫ההודי קיימו אנשי הוועדה דיון עקרוני בשאלה אם מדינות ערב הן צד בבעיה‬
‫(דעה שבה החזיק רק הנציג ההודי) או שהן רק 'שליח שימסור את דעת ערביי‬
‫ארץ ישראל'‪ ,‬כהגדרתו של ליסיצקי‪ .‬בלום‪ ,‬למשל‪ ,‬הזהיר את החברים כי 'המעשה‬
‫ישמש תקדים לפעילותו של האו"ם בשאלת ארץ ישראל'‪ ,‬וכמה מהנציגים הצטרפו‬
‫לדעתו כשהביעו את תחושתם כי להחלטה תהיה משמעות עתידית הרת גורל‪.‬‬

‫ ‪UNA S-608-1, 10th Meeting, 20 June 1947; 22nd Meeting, 8 July 1947 1‬‬
‫ ‪SNA ESA Box 5, Abdur Rahman to Sandstrom, 2 July 1947 2‬‬

‫‪181‬‬