Page 184 - הדרך לכט בנובמבר
P. 184

‫‪  182‬פרק ‪6‬‬

‫היושב ראש ביטל את הדברים‪ .‬הוא קבע שמדינות ערב תשמשנה בחקירה זו‬
‫'תחליף' לוועד הערבי העליון‪ ,‬וכי מדובר ב'מחווה פוליטית' חד‪-‬פעמית ותו לא‪.‬‬
‫למרות הסתייגויותיהם של מספר חברים התקבלה עמדתו ובכך נסללה הדרך‬

                                                   ‫לשלב את מדינות ערב בחקירה‪3.‬‬
‫העיסוק בפסים המעשיים שנגעו לעדות עורר מחלוקת גם הוא‪ .‬רנד‪ ,‬שדעתו‬
‫לא הייתה נוחה מהמהלך‪ ,‬סבר שעל נציגי מדינות ערב לבוא לירושלים להשמיע‬
‫את עדותם לפני הוועדה‪ .‬הנציג ההודי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬טען שהוועדה צריכה לצאת‬
‫לכל אחת ממדינות ערב השכנות כדי להאזין לעדויות שם‪ .‬האיראני הציע פשרה‪:‬‬
‫לרכז את עדויותיהן של מדינות ערב בלבנון — בשל הקרבה הגיאוגרפית ובזכות‬
‫'מזג האוויר הטוב' השורר שם‪ .‬האווירה בירושלים 'לא תהיה נוחה' לעדות מהסוג‬
‫הנדון‪ ,‬הוא רמז לנציג הקנדי‪ .‬רנד לא ויתר והציע שנציגי מדינות ערב יעידו‬
‫בז'נבה‪ .‬הפתרון הדיפלומטי היה להציע למדינות ערב לבחור בין ירושלים‪ ,‬ז'נבה‬
‫או אחת מהארצות השכנות‪ .‬כעת נפנו החברים לדון בשאלה למי ממדינות ערב‬
‫להפנות את קריאתם‪ ,‬וגם כאן התברר כי אין מדובר בשאלה פשוטה כלל ועיקר‪.‬‬
‫אפילו ההודי והאיראני‪ ,‬שנחשבו לברי סמכא בנושא‪ ,‬לא ראו את הדברים עין בעין‪.‬‬
‫חברי הוועדה קיבלו את הטענה שאי‪-‬אפשר לשתף בעניין רק את מדינות ערב‬
‫הגובלות בארץ ישראל‪ .‬עיראק הובאה כדוגמה למדינה שאמנם אינה חולקת גבול‬
‫פיזי עם ארץ ישראל‪ ,‬אך מגלה זיקה עמוקה למתרחש בה‪ .‬מוצא אפשרי שנשקל‬
‫בדיון היה הצעה להסמיך את הליגה הערבית לייצג את מדינות ערב לפני הוועדה‪,‬‬
‫אך החשש ששיתוף הליגה עלול לסבך את המצב המסובך בלאו הכי הביא לגניזת‬
‫כיוון פעולה זה‪ .‬הדיון הגיע למבוי סתום והנושא הופקד (שוב) בידיהם של נציגי‬

                    ‫איראן והודו‪ ,‬שהוסמכו לקבוע מי ממדינות ערב תוזמן להעיד‪4.‬‬
‫על ההודי והאיראני נגזר לעבור דרך חתחתים ארוכה עד לקבלת עדויותיהן של‬
‫מדינות ערב‪ .‬הם בחרו לזמן לעדות את כל מדינות ערב חברות הליגה הערבית —‬
‫מצרים‪ ,‬עיראק‪ ,‬סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬סעודיה‪ ,‬עבר הירדן‪ ,‬לבנון ותימן‪ .‬ההזמנות למסירת‬
‫העדות נמסרו לקונסוליות שלהן בירושלים‪ 5.‬הבחירה במדינות הליגה הערבית‬
‫הייתה הגיונית‪ .‬היה זה אך צפוי שגוש מדינות זה יגבש יחד את העמדה בשאלת‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬וכך הוועדה לא תעמוד לפני עמדות ערביות שונות‪ .‬ואמנם‪ ,‬כוונתן‬
‫הבסיסית של מדינות הליגה הייתה למסור עדות משותפת‪ .‬חזון זה לא התמשש‬
‫במלואו‪ ,‬שכן מתחת למעטה האחדות שניסו מדינות ערב להציג כלפי חוץ‬

                                        ‫התרוצצו מגמות שונות ואינטרסים סותרים‪.‬‬
‫עמדתן המשותפת המוצהרת של מדינות הליגה כלפי ועדת אונסקו"פ הותוותה‬

                                                 ‫‪UNA S-608-1, 23th Meeting, 8 July 1947‬‬       ‫‪	3‬‬
                                                                                              ‫	‪4‬‬
                                                                                         ‫שם‪.‬‬  ‫	‪5‬‬
‫לכל מדינות הליגה‪ ,‬למעט תימן‪ ,‬היו קונסוליות בירושלים‪ .‬הזמנת תימן נשלחה באמצעות‬

             ‫הקונסוליה של לבנון‪ .‬הפניות והתשובות אליהן נמצאות בתיק ‪UNA S-608-1‬‬
   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189