Page 34 - הדרך לכט בנובמבר
P. 34

‫‪  32‬פרק ‪1‬‬

‫מוכרת‪ ,‬על פי השתייכותן הגושית‪ .‬הקבוצה המובילה מבחינה זו (עשרים מדינות)‬
‫הייתה גוש מדינות אמריקה הלטינית‪ .‬אף שקבוצה זו הייתה גדולה ביותר מפי‬
‫שניים מכל שאר הגושים — ובסופו של דבר היא הייתה זו שהכריעה בהצבעות —‬
‫נטו האמריקנים והבריטים לזלזל בחשיבותה‪ ,‬כיוון שחלק מהמדינות הללו היו‬
‫תלויות במעצמות מבחינה כלכלית‪ ,‬והמסורת הדמוקרטית במספר לא מבוטל מהן‬
‫הייתה רעועה וקצרת ימים‪ .‬הבריטים צירפו למשלחתם באו"ם נציג שהתמחה‬
‫בטיפול במדינות אלה ובהמשך ניסו להבטיח את אהדתן גם בעזרת לחצים‪ ,‬אולם‬
‫ברוב המקרים שיטה זו לא הוכיחה את עצמה‪ .‬הפריצה למישור הבין‪-‬לאומי הייתה‬
‫חשובה למדינות הלטינו‪-‬אמריקניות‪ ,‬והן לא התכוונו להתנהג באו"ם כמריונטות‪.‬‬

 ‫הן הפגינו בעצרת עצמאות ויוזמה‪ ,‬ודפוסי הצבעתן והתנהלותן לא היו אחידים‪56.‬‬
‫למעשה‪ ,‬למעט מדינות ערב נהגו שאר ארבעת הגושים באופן דומה‪ .‬קיומו‬
‫של פיצול דעות פנים‪-‬גושי לא הפתיע בקבוצת מדינות אסיה ואפריקה ובמדינות‬
‫מערב אירופה וסקנדינביה‪ ,‬שכן למדינות שהיו בכל אחד מגושים אלה היה מעט‬
‫מאוד משותף ביחסם כלפי הסוגיה‪ .‬התנהלותן של קבוצת מדינות מזרח אירופה‬
‫ושל מדינות חבר העמים הבריטי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הפתיעה‪ .‬האוריינטציה הידועה של‬
‫שני הגושים האלה לא עמדה במבחן המציאות‪ .‬מדינות הגוש הסלאבי לא רק שלא‬
‫הצביעו כגוף אחד‪ ,‬אלא שחלקן אף שינו את טעמן מנושא לנושא‪ ,‬והדומיניונים —‬
‫אף שנפגשו בתדירות כדי לתאם את עמדותיהם עם בריטניה — יכלו בסופו של‬
‫דבר לנהוג בחופשיות‪ ,‬וכך אכן עשו‪ .‬החלוקה הפשוטה לגושים התבררה‪ ,‬אם כן‪,‬‬

      ‫במהרה כבלתי מדויקת‪ ,‬וחיזוי ודאי של התוצאות היה כמעט בלתי אפשרי‪57.‬‬
‫חמש מדינות ערב היו הגוש המונוליטי היחיד‪ .‬מצרים‪ ,‬עיראק‪ ,‬לבנון‪ ,‬סוריה‬
‫וערב הסעודית עשו הכול כדי להכתיב סדר יום שונה לעצרת וכדי לחבל‬
‫במאמצים לכונן ועדת חקירה‪ .‬נציגיהן ערכו במליאה מופע רעשני במיוחד‪ ,‬כשהם‬
‫מנצלים את שאלת סדר היום לסקירות ארוכות של ההיסטוריה של הסכסוך בין‬
‫הערבים ליהודים מנקודת מבטם‪ .‬חישוב שנערך מאוחר יותר לימד כי נאומי‬
‫הערבים בעצרת שנרשמו בפרוטוקול החזיקו כ‪ 50,000-‬מילים‪ ,‬אחוז נכבד מסך‬
‫כל המלל במושב‪ 58.‬אולם נאומים אלה לא הועילו‪ ,‬ואולי אף הזיקו לערבים‪.‬‬
‫רוב הנואמים ביקשו להצדיק את הטענה שהחקירה מיותרת והארץ כולה צריכה‬
‫להימסר לערבים לאלתר על ידי האו"ם‪ .‬הטיעונים שתמכו בקביעה זו שולבו‬

‫יובל לשרף‪ 12 ,‬במאי ‪ ,1947‬שגיא (עורכת)‪ ,‬תעודות מדיניות של הסוכנות היהודית‪ ,‬עמ' ‪;357‬‬              ‫‪5	 6‬‬
‫‪TNA CO 537/2335, FO to New York, 17 April 1947; Edward Glick, Latin America‬‬                     ‫‪5	 7‬‬
‫‪and the Palestine Problem, New York 1958, pp. 49–55; Moshe Tov, El murmullo‬‬                     ‫‪5	 8‬‬

                                 ‫‪de Israel Historial diplomatico, Jerusalem 1983, p. 57‬‬
‫פרוינדליך‪ ,‬מחורבן לתקומה‪ ,‬עמ' ‪TNA CO 537/2335, FO to New York, 17 April ;78–77‬‬
‫‪1947; Jacob Robinson, Palestine and the United Nations: Prelude to Solution,‬‬

                                                                    ‫‪Washington 1947, p. 242‬‬
                                                                       ‫‪Robinson, ibid., p. 216‬‬
   29   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39