Page 39 - הדרך לכט בנובמבר
P. 39
'ללא המלצות' :העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם 37
למרות הדברים הברורים האמירה הבריטית ,כמו גם ההופעה הבריטית בעצרת
בכללה ,לא פורשו כהלכה כמעט בקרב כל המעורבים ,שחשדו כי המערכה באו"ם
כולה היא 'מזימה בריטית' ,וכי דבריו של קדוגן הם חוליה בלתי נפרדת מהטעיה
שנועדה לטשטש את העמדה הבריטית האמיתית ,שתכליתה המשך האחיזה במנדט
בארץ ישראל בתיאום האו"ם ובגיבויו75.
קו חשיבה זה הוסיף מידה גדושה של חוסר בהירות לתמונת המצב שהייתה
מסובכת בלאו הכי .מכל מקום ,שלב הנאומים וההצהרות הכלליות מיצה את
עצמו .הקמתה של ועדת החקירה הפכה לעובדה מוגמרת ,והכול ביקשו לקחת
חלק ולהשפיע על עיצוב דמותה ואופייה .הדיון בעצרת נשמט מידי המעצמות
ועבר לידי היהודים ,הערבים והמדינות החברות באו"ם ,ובישר כי אלה ישפיעו גם
על הקמתה של ועדת החקירה החדשה.
המושב המיוחד :קביעת הרכב ועדת החקירה וכתב סמכותה
תהליך בחירתן של המדינות שנציגיהן ֵישבו בוועדת החקירה היה ממושך ומתיש.
הוא אמנם נדון ונחתך בדיוני הוועדה המדינית סמוך לתום המושב ,אולם למעשה
החל להתגלגל בד בבד עם הבשלתו של רעיון הוועדה והתנהל ברובו בחדרי
חדרים .באופן לא מפתיע ,כמעט כולם בחשו בקדרת הרכב המדינות שתשלחנה
נציגים לוועדה :המעצמות ,אנשי האו"ם ,יהודים ,ערבים ומדינות שונות ניסו לקדם
בליל של עמדות ,ערכים ואינטרסים.
בהקשר זה אפשר לשרטט כמה מגמות עיקריות .בריטניה וארצות הברית,
שדנו בנושא הרבה לפני שלאו"ם הוגשה פנייה רשמית לכינוס המושב ,הסכימו
ביניהן שיש למנוע מחברות מועצת הביטחון לכהן בוועדה ,וכך להרחיק את ברית
המועצות ממעגל ההשפעה ,ובמקביל ,מבלי שהדבר נאמר בגלוי ,לאפשר להן
לפטור עצמן מההכרח לחשוף את עמדתן ולמלא תפקיד מרכזי בניהול המשבר.
באשר לגודלה של הוועדה עלו רעיונות שונים שנעו על שני צירים קוטביים:
הבריטים הציעו ועדה גדולה שבה ֵישבו לא פחות מ 26-נציגים ,ש ַּיקנו לוועדה
סמכותיות ויאפשרו כתיבת מחקר מקיף שייגע בכל היבטיה של הסוגיה .לעומתם,
האמריקנים העדיפו להדגיש את הניטרליות של הגוף שיוקם ונטו לתמוך בוועדה
מצומצמת של נציגים שיבואו ממדינות 'קטנות וניטרליות' ,שתהיינה חפות מכל
חשד של נגיעה בעניין76.
פרוינדליך ,מחורבן לתקומה ,עמ' Michael J. Cohen, Palestine and the Great ;82 75
Powers, Princeton, NJ 1982, p. 262 7 6
TNACO 537/2335, Minute by Martin, 14April 1947; NA501.BB Palestine/4-1747,
‘United Nations on Palestine’, 17 April 1947; S/S to Truman, 17 April 1947, and
Acheson to Henderson, 17 April 1947, FRUS, Vol. 5 (1947), pp. 1070–1073
