Page 42 - הדרך לכט בנובמבר
P. 42

‫‪  40‬פרק ‪1‬‬

‫עתה עסקו הכול בשאלה 'מי היא ניטרלית'‪ .‬ניטרלית בין היהודים לערבים‬
‫או ביחס אלינו? שאל מברק ששלחה המשלחת הבריטית באו"ם למשרד החוץ‬
‫הבריטי‪ .‬השאלה זכתה לתשובות שונות‪ ,‬שלימדו כי העברת השרביט למדינות‬
‫הקטנות תצריך בחינה מדוקדקת‪ .‬הולנד‪ ,‬קנדה ושוודיה — שהתבקשו בידי‬
‫האמריקנים לשלוח נציגים לוועדה — ביקשו בכל מאודן להתחמק מהמטלה‪ ,‬אולם‬
‫ככל שחלף הזמן נראה היה שמשאת נפשן התרחקה מהן‪ .‬דחיקתן של המעצמות‬
‫העלתה את מניותיהן של מדינות בינוניות עם תדמית והיסטוריה מרוחקות‬
‫מהסכסוך בארץ ישראל‪ .‬אי‪-‬רצון לסרב לאמריקנים והמדיניות המאוזנת שהפגינו‬
‫המדינות האלה בעצרת מיקמו אותן כשליחים הבטוחים של הגושים שאליהם הן‬

                                                                          ‫השתייכו‪83.‬‬
‫אולם גם כוחם של האמריקנים היה מוגבל‪ .‬אוסטרליה‪ ,‬שחפצה מאוד ליטול‬
‫חלק בוועדה‪ ,‬הציעה לזנוח את המתכונת המצומצמת של שבעה חברים שהציעו‬
‫האמריקנים ולהגדיל את הוועדה ל‪ 11-‬נציגים‪ .‬הרחבה זו אפשרה להגדיל את‬
‫ההקצאה לגוש הדומיניונים (עמו נמנתה אוסטרליה) אך במקביל הכתיבה הוספות‬
‫שלא היו נוחות לאמריקנים ולבריטים‪ ,‬ובראשן צירוף מדינה נוספת מהגוש‬
‫המזרחי‪ .‬הבריטים חששו גם מהגדלת הייצוג של מדינות אמריקה הלטינית‬
‫(משתי מדינות לשלוש) אולם לא עשו דבר כדי למנוע את המהלך‪ .‬ההוראות של‬
‫חברי המשלחת הבריטית גרסו כי מעל לכול תדמית הניטרליות הבריטית חייבת‬
‫להישמר‪ .‬הם העדיפו לפנות מאוחר יותר אל חלק מהמדינות שנבחרו בניסיון‬
‫להתערב במינויו של הנציג שיישלח לוועדה ולא להביע את התנגדותם למדינות‬
‫אלה בריש גלי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לצד חוסר רצון ניכר גם היעדר יכולת אצל הבריטים‪.‬‬
‫האוסטרלים‪ ,‬שעשו כל מאמץ להכניס נציג מטעמם לוועדת החקירה‪ ,‬מידרו‬
‫את קדוגן כשהם עוקפים אותו‪ .‬גם נציג ארצות הברית הפתיע‪ ,‬ובניגוד לסיכום‬
‫המוקדם להתעקש על ועדה שתמנה שבעה נציגים‪ ,‬שינה את דעתו ותמך בהצעה‬

  ‫האוסטרלית‪ ,‬שמנעה ידיעה מראש מי יהיו המדינות הנוספות שתעלינה בגורל‪84.‬‬
‫בסופו של דבר זכתה ההצעה האוסטרלית ברוב והביאה להוצאתן של‬
‫המעצמות ומדינות ערב מהוועדה‪ .‬המדינות שנקבעו היו‪ :‬אוסטרליה‪ ,‬אורוגואי‪,‬‬
‫איראן‪ ,‬גואטמלה‪ ,‬הודו‪ ,‬הולנד‪ ,‬יוגוסלביה‪ ,‬פרו‪ ,‬צ'כוסלובקיה‪ ,‬קנדה ושוודיה‪.‬‬

‫דיון במשלחת הולנד לאו"ם‪ 1 ,‬במאי ‪ ,NNA 999.212 ,1947‬חטיבת אונסקו"פ‪ ,‬תיק ‪;125‬‬                     ‫‪8	 3‬‬
‫‪TNA FO 371/61772, Inverchapel to FO, 11 April 1947; Tauber, Personal Policy‬‬                     ‫‪	84‬‬

                                                                            ‫‪Making, pp. 2, 5–7‬‬

‫;‪ANA A1838/283 852/19/1, ‘Report of the Australian Delegation’, 20 May 1947‬‬

‫‪TNA FO 371/61777, Cadogan to FO, 14 May 1947; Jones, Failure in Palestine,‬‬
‫‪ .pp. 259–260‬הבריטים חשבו רבות על מדינות 'מתאימות' להם‪ ,‬אולם קדוגן הזהיר כי אין‬
‫לדעת כיצד יפלו הדברים לבסוף‪ .‬ככל שנקפו הדיונים התבררו התרעותיו כנכונות‪ .‬לפיכך‬
‫החליטו הבריטים להמתין עד שייבחרו מדינות ההרכב ורק אז לנסות להשפיע על בחירת‬
‫נציג נוח להם מהמדינות שייבחרו‪TNA FO 371/61773, Cadogan to FO, 15 April 1947 .‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47