Page 199 - peamim 46-7
P. 199
אנטוניו אנריקס גומז
והאינקוויזיציה tחיים וספרות
נחמה קרמר־הלניקס
א .מבוא
האנוסים המתייהדים בספרד של המאה ה־ 17היו חסרי אונים בפני כוחו של שלטון
האינקוויזיציה .למרות כעסם וטינתם על חוסר הצדק שהשתקף בתחיקתו של בית
הדין הריבוני הזה ,לא היה בכוחם לערער על העדר הזכויות ועל האפליה הדתית
שהיו אז כה מקובלים בקרב החוגים הדתיים והפוליטיים .החירות שכה מקפידים
עליה בימינו — להביע דעה ולחלוק על תפיסה כלשהי ,חירות זו היתה זרה ביותר
לצורת המחשבה הדתית והחילונית של השלטון בספרד .האנוסים לא העזו לחלוק
בפומבי על היחס השלילי אליהם ועל חוסר הצדק מצד האינקוויזיציה ,מאחר
שמחאה מעין זו היתה עלולה להביא עליהם העמדה לדין ,כליאה ואפילו גזר דין
מוות .אנטוניו אנריקס גומז ,נושא מחקרנו ,תיעב את האינקוויזיציה והרגיש טינה
נגדה ,על שהשפילה ונישלה אותו ואת משפחתו מזכויותיהם ומרכושם .כלי נשקו
היחיד של גומז ,שבו היה יכול להביע את כעסו ועלבונו ,היה עט הסופרים שבידו.
עבודה זו תבחן את ביקורתו ואת התקפותיו — החבויות והגלויות — על
האינקוויזיציה — בתוך עבודותיו הספרותיות במהלך חייו בגלות.
ותחילה מספר מלים לתולדות הביקורת הספרותית־היסטורית אודות אנטוניו
אנריקס גומז ) .(1663-1600ב־ 1962חידש ישראל ס׳ רבה רבות שעה ששיחזר את
תולדות חייו של הסופר גומז ,שנגדו בחלקם את התיאוריות של הביוגראפים שלו'.
חידושים אלה עזרו למשות את אנריקס גומז ואת יצירותיו מהשכחה הספרותית שבה
שקעו עד אז ,והחזירום לתודעה של המבקרים ושל קהל הקוראים של ספרות ספרד.
הפניות ביבליוגראפיות — בסוף המאמר.
1ראה :רבה .פמפלט ,עמי .114-82בתחילת מאמרו הוא מבטיח לפרסם בעתיד את כל מקורותיו,
אך הוא נפטר קודם לכן :עמיאל ,היה תלמידו וירש ממנו את כל החומר ,וגם הוא בספרו אינו
מגלה את המקורות ומבטיח לפרסם אותם בעתיד .לפני ימים אחדים הוא גילה לי שתוך זמן קצר
יופיע מחקרו המקיף וההיסטורי על משפחת אבותיו של אנריקס גומז :רוז כתבה לי שהיתה
בדרכה לעבוד עם רבה כשנפטר ,ולכן החליטה לשחזר את צעדיו ,וכך פירסמה את המקורות
שגילתה ב׳שתי גירסאות׳ .אולמן ,המאמין ,מצטט מקורות רבים ,ומציין שרוז נתנה לו לעיין
בהם .קרו ברוחה מצטט רבות מארכיוני האינקוויזיציה .עם הביוגראפים בעבר נמנים אמאדור דה
לוס ריוס ,בררה וליארדו ,מננדם ופלאיו ,ורגארה ומרטין ,דיאס דה אסקובר.
196
