Page 23 - ETMOL_39

‫התכונה לקראת בואו של המושל העריץ היתה קדחתנית‪:‬‬ ‫הסופה והסערה הצליחה האניה לעגון‪ ,‬הדואר הובא לחוף‬
‫ליד בית‪-‬הפקידות‪ ,‬בית‪-‬הספר‪ ,‬בית‪-‬הכנסת ובכניסה למוש­‬ ‫והוא‪ ,‬סגל‪ ,‬הממונה על הבאתו למושבה‪ ,‬מיהר והביא את‬
‫בה הוקמו שערי‪-‬כבוד מקושטים בפרחים ובענפי דקלים‪.‬‬
‫דגלים תורכיים התנוססו ברחובות‪ ,‬ומשני צדי הרחוב‬ ‫המכתב לאמא‪ ,‬יודע הוא כמה אנחנו מחכים לו‪.‬‬
‫הראשי‪ ,‬החל מבית‪-‬הכנסת‪ ,‬עמדו שתי שורות של תלמידי‬ ‫״שלום ילדים׳׳ ‪ -‬הוא אומר ויוצא שמח‪ .‬גם אנחנו‬

‫בית‪-‬הספר וגן‪-‬הילדים לקבל את פניו של המושל‪.‬‬ ‫שמחים‪ .‬בקרוב יבוא אבא הביתה‪.‬‬
‫בשעה תשע‪-‬וחצי בבוקר הגיע ג׳מל פחה מצד רמלה‬
‫בלוויית פמלייתו‪ ,‬כשהוא רכוב על סוסו‪ .‬נכנס למושבה‪ ,‬ירד‬ ‫״בית הספר למוסיקה״ ליד הרכבת‬
‫מעל הסוס‪ ,‬ועם מקלו הקטן‪ ,‬שהחזיק תמיד בידו‪ ,‬נעמד לפני‬
‫הצלם‪ .‬אחרי הצילום ההיסטורי המשיך ג׳מל פחה בלוויית‬ ‫הורי מצאו שאני מוסיקלית והחליטו לשלוח אותי ללמוד‬
‫באי‪-‬כוח המושבה‪ ,‬לבית‪-‬הכנסת ומשם לגן המושבה‪ .‬הפחה‬ ‫בקונסרבטוריון ״שולמית״ שבתל״אביב‪ .‬״בית הספר‬
‫התרשם מיפי השדרות ושוב מצטלמים הפמליה והמלווים‬ ‫למוסיקה״‪ ,‬כפי שנקרא‪ ,‬עמד ליד פסי הרכבת בתחילת רחוב‬
‫ובראש ג׳מל פחה‪ ,‬כולו קורן מקבלת‪-‬הפנים הנאה‪ .‬משם‬ ‫הרצל‪ .‬עוד מהדהדים באוזני צלילי המוסיקה שבקעו מתוך‬
‫המשיך לבית‪-‬הפקידות‪ ,‬לסעודת‪-‬צהרים מפוארת שהוכנה‬ ‫הבניין‪ ,‬בעלותי במדרגות בית״הספר אחרי מסע מפרך‬
‫ומיגע בדליז׳נס במשך שעה וחצי‪ ,‬מראשון־לציון ליפו ומשם‬
‫לכבודו‪.‬‬
‫ליד בית‪-‬הכנסת‪ ,‬בעוברו בין שתי שורות התלמידים‪,‬‬ ‫לתל׳אביב‪.‬‬
‫נתקל ג׳מל פחה באחותי הקטנה חגית בן‪-‬זאב‪ ,‬שעוררה‬ ‫ובבניין תנועה רבה ‪ -‬מורים‪ ,‬מורות‪ ,‬תזמורת‪ ,‬קונצר­‬
‫תשומת‪-‬ליבו ביופיה ובתלתלי הזהב שלה‪ .‬הוא נעצר לידה‪,‬‬ ‫טים‪ ,‬בחינות‪ .‬המורים ‪ -‬הופנקו המנהל‪ ,‬עם חיוכו המלבב‪,‬‬
‫ליטף את לחייה בחביבות ושאל לשמה‪ .‬אמי שעמדה בקרבת‬ ‫לינה הופנקו‪ ,‬השופעת אור ויופי‪ ,‬המרשלג‪ ,‬מילט‪ ,‬גברת‬
‫מקום‪ ,‬צץ רעיון במוחה למראה הפגישה הנלבבת‪ ,‬ואמרה‬ ‫לוית‪ ,‬יצחק קרישבסקי משמיע צלילים בצ׳לו‪ ,‬רחל‬
‫קרישבסקי‪ ,‬המזכירה‪ ,‬מנהלת את ענייני המוסד ‪ -‬כולם‬
‫בליבה‪ :‬מכאן תצא התשועה! יש לנצל רגע זה‪.‬‬ ‫עוברים נגד עיני‪ ,‬והתלמידות הנאות ‪ -‬רבקה שרתוק‪,‬‬
‫אבינו‪ ,‬שמעון בן זאב‪ ,‬היה באותו זמן במצרים לרגל‬ ‫שושנה רבינוביץ‪ ,‬דבורה רבינוביץ‪ ,‬בתיה פסקל‪ ,‬מרים‬
‫עסקיו כסוכן‪-‬נוםע להפצת יינות ״כרמל מזרחי״ ועם פרוץ‬
‫המלחמה‪ ,‬נשאר תקוע שם ולא איפשרו לו לחזור הביתה‪.‬‬ ‫איתין ועוד‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את מורתי מרת אמזל‪ .‬גרמניה קפדנית‬
‫עכשיו‪ ,‬חשבה אמא‪ ,‬ההזדמנות להביאו הביתה‪.‬‬ ‫ודייקנית‪ ,‬שהיקנתה לי את כל ערכי המוסיקה‪ .‬היא שעוררה‬
‫וכך‪ ,‬משהתיישב ג׳מל פחה אל השולחן המפואר בבית‪-‬‬ ‫בי את האהבה וההרגשה לצלילים הנפלאים‪ .‬לא אשכח את‬
‫הפקידות לאכול צהרים‪ ,‬שלחה אליו אמא את חגית הקטנטר‬ ‫צורת העמדת היד הנכונה‪ ,‬שימת האצבעות המדוייקת‪ ,‬את‬
‫נת‪ ,‬יחד עם אחות גדולה יותר‪ ,‬לבקשו לאפשר לאבא לחזור‬ ‫הקצב הדייקני שדרשה‪ ,‬את הסולמות בשלמותם‪ ,‬ואת הצלי­‬
‫לים הנקיים והמדוייקים שהיה עלי להשמיע בכל יצירה‬
‫הביתה‪.‬‬
‫השתים התייצבו לפני המושל‪ .‬ג׳מל פחה הכיר את חגית‪,‬‬ ‫שהיא‪.‬‬
‫לקחה על ברכיו ושאל אותה לרצונה‪ .‬היא פרצה בבכי‬ ‫הבחינה האחרונה בקונסרבטוריון היתה בשנת תרע״ד‪.‬‬
‫ניגנתי יחד עם מורתי על שני פסנתרים את ה״רונדו״ מתוך‬
‫וענתה‪ :‬״אני רוצה את אבא שלי״‪.‬‬ ‫הקונצ׳רטו של מוצארט ברה מינור‪ .‬הצלחתי בבחינה‬
‫ג׳מל התרגש ושאל את מאירוביץ‪ ,‬מנכבדי המושבה‪ ,‬מה‬ ‫וקיבלתי את הציון ״טוב מאוד״‪ .‬בין הבוחנים היה גם מר‬
‫מבקשת הילדה‪ ,‬והוא סיפר למושל שאביה של הילדה נשאר‬
‫במצרים בשל המלחמה ואינו יכול לחזור הביתה בלי רשיון‪.‬־‬ ‫קריצ׳בסקי‪ ,‬מורה למוסיקה בגימנסיה ״הרצליה״‪.‬‬
‫חגית הצליחה לרכך את ליבו של ג׳מל פחה‪ .‬הוא הוציא‬ ‫לדאבוני הגדול הייתי מוכרחה להפסיק בלימודי המוסי­‬
‫עטו‪ ,‬נתן לה לשחק בו‪ ,‬ואחרי כמה רגעים‪ ,‬הוציא פנקס‬
‫וכתב הוראה‪ ,‬להתיר את חזרתו של אבי‪ .‬במבט של חיבה‬ ‫קה‪ .‬פרצה מלחמת העולם הראשונה וכל החיים השתנו‪.‬‬
‫הראה למאירוביץ את חמש אצבעותיו ואמר‪ :‬״יש לי בבית‬
‫חמישה כאלה״ )כלומר‪ ,‬ילדים( ובבת‪-‬צחוק על שפתיו אמר‬ ‫ג׳מל פחה מבקר בראשון־לציון‬

‫לקטנה‪ :‬״אל תבכי בתי‪ ,‬אבא שלך יבוא״‪.‬‬ ‫ב‪ 10-‬באפריל ‪ 1915‬הודיעו למושבה ראשון‪-‬לציון‪ ,‬כי‬
‫וכך היה‪ .‬באניה האחרונה שהפליגה ממצרים לארץ‪ ,‬הגיע‬ ‫ברם ששי בבוקר יבקר ג׳מל פחה‪ ,‬המושל התורכי הכל‪-‬יכול‬

‫אבא‪.‬‬ ‫של הארץ‪ ,‬בפעם הראשונה בראשון‪-‬לציון‪.‬‬

‫סוכן־מוכר ועגלון‬

‫מנחם מנדל דודזון‪ ,‬אי ש ראשון־לציון מאז שנת ‪ 889‬ו ‪ ,‬שלח ידו בהרבה מל אכו ת‪ ,‬הפרנסה הי ת ה ק שה ב או ת ם ימים‪ .‬הוא היה איכר והיה‬
‫גם סוכן־מוכר ועגלון‪ .‬בשנת ‪ 1907‬הקי ם המהנדס נחום וילבושביץ בית־חרו שת לזיקו ק שמן זית וסבון בבן־שמן‪ .‬מנחם מנדל נתמנה כסוכן‬
‫של בית־החרושת‪ .‬הוא היה מ תלב ש כערבי‪ ,‬רוכב על סוס‪ ,‬מבקר בכפרי הערבים בשומרון‪ ,‬קונה מהם זיתים בשביל בית־החרושת ומוכר‬
‫להם סבון‪ .‬לעתים היה מלווה אותו תושב בן־שמן במסעיו‪ ,‬והוא האיש השני המופיע בצילום ‪ -‬פרידמן שמו‪ .‬אבל בית־החרושת לא החזיק‬

‫זמן רב מ ע מ ד בבן־שמן ועבר לחיפה‪ .‬מנחם מנדל דודזון חזר ונעשה עגלון‪.‬‬

‫‪23‬‬