Page 20 - ETMOL_39

‫בגרמניה‪ .‬אבל קשר זה עם לחמן הביא‬ ‫אסיר בזרועות יעלת החן‬ ‫הרב אריה לייב פרומקין‬
‫עליו תלאות רבות ומרובות‪ :‬עברו עליו‬
‫ועל בני ביתו ״שנות עמל ויסורים‬ ‫אותם ימים הוא כתב לידידו‪ ,‬רב נודע‬ ‫פרומקין החליט שהליכה יומיומית‬
‫קשים שנסתבך בהם בכל ימי שבתו על‬ ‫בקובנו‪ ,‬יצחק אלחנן‪ :‬״עולם חדש‬ ‫מכבידה זו יש בה משום ביזבוז זמן יקר‬
‫האדמה בתור איכר ומנהל משק חקלאי‬ ‫לפני‪ .‬האהבה לארץ קדשנו לא עצרה‬ ‫והוא הקים על נחלתו את ביתו‪ ,‬למרות‬
‫בפתח‪-‬תקוה במשך עשר שנים״ ‪ -‬כפי‬ ‫כוח לישנני בחיק נעימות כל הימים‪.‬‬ ‫אזהרותיהם החמורות של יתר איכרי‬
‫שהתבטא אליעזר ריבלין בהקדמה‬ ‫לאט‪-‬לאט התנערו אשמורות עיני ואר­‬ ‫המושבה‪ .‬את הבית בנה בעצמו בעזרת‬
‫אה כי הנני אסיר בזרועות יעלת החן‬ ‫אשתו וילדיו‪ .‬לאחר שקם הבית ומש­‬
‫לספר ״תולדות חכמי ירושלים״‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬באהבת ארץ הקודש בעבותים‬ ‫פחת פרומקין ישבה בו בבדידות משר‬
‫פרטים על הסיכסוכים עם לחמן‬ ‫כמה חודשים‪ ,‬הלכו בדרכו מתיישבים‬
‫הברליני ועל יסורי הנפש וטילטולי‬ ‫חזקים״‪.‬‬ ‫נוספים‪ .‬הוא כתב‪ :‬״החרפתי את נפשי‬
‫הדרכים שנגרמו לפרומקין‪ ,‬מסופרים‬ ‫הרב פרומקין לא הסתפק בעבודה‬ ‫ונפשות בני ביתי והצבתי את הבנין‬
‫בהקדמה של ריבלין‪ .‬סיכסוכים אלה‬ ‫הגופנית ולאחר שהוקם הבית דאג גם‬ ‫הראשון״‪ ,‬והוא מתאר אותו בית בצורה‬
‫הכריחו לבסוף את פרומקין לעזוב את‬ ‫לענייני רוח‪ ,‬ופתח בביתו כעין ״ישי­‬ ‫מופרזת‪ :‬״בזמנו היה )בנין זה( המפואר‬
‫בה״ מצומצמת בה התאספו תושבים‬
‫הארץ והם גם הורידוהו מנכסיו כאן‪.‬‬ ‫בשעות הפנאי לשמוע שעורים במשנ­‬ ‫ביותר בארצנו הקדושה״‪.‬‬
‫יות ובגמרא‪ .‬במשך הזמן התכנסו כמה‬ ‫זרח ברנט‪ ,‬מן הקבוצה הירושלמית‬
‫ויתר על נכסיו‬ ‫צעירים בישיבה זו והיו סמוכים על‬ ‫הראשונה שרכשה את אדמות פתח‪-‬‬
‫שולחנם של שיינה ואריה פרומקין‪.‬‬ ‫תקוה‪ ,‬מספר בספר זכרונותיו‪ :‬״למרות‬
‫הוא נסע לברלין‪ ,‬נפגש עם לחמן‬ ‫בשבילם הנהיג פרומקין גם לימוד‬ ‫האיומים אשר חבריו הירבו עליו )על‬
‫וביקש להסדיר את העניינים ביניהם‪.‬‬ ‫השפה הגרמנית‪ ,‬דבר שעורר את רוגזם‬ ‫פרומקין(‪ ,‬כי לא יעיז לסכן את נפשו‬
‫לחמן אמנם ביטל לבסוף את כל טענותיו‬ ‫במקום שאינו ראוי לישוב‪ ,‬בחר לשבת‬
‫כלפי פרומקין‪ ,‬אלא שבתמורה לכך‬ ‫של יהודי ירושלים‪.‬‬ ‫בפתח״תקוה‪ ,‬הלך ובנה רפת והקים גם‬
‫צריך היה פרומקין להעביר את כל‬ ‫פרומקין קיבל עליו גם לנהל את‬ ‫אילו חדרים וישב בהם״‪ .‬וזרח ברנט‬
‫הנכסים בפתח‪-‬תקוה על שמו של לחמן‪.‬‬ ‫נחלתו של• יהודי עשיר וחובב‪-‬ציון‬ ‫מדגיש‪ :‬״מאמציו הוכתרו בהצלחה ועל‬
‫מברלין נסע פרומקין ללונדון‪ ,‬ניסה‬ ‫מברלין בשם אמיל )עובדיה( לחמן‪,‬‬ ‫חשבונו של האיכר והבונה‪ ,‬הסופר‬
‫את כוחו כחייט ‪ -‬כי בשום אופן לא‬ ‫אשר קנה שטח אדמה גדול בפתח‪-‬תקוה‬ ‫והלוחם הזה‪ ,‬יש לזקוף חלק גדול ומכ­‬
‫רצה לחזור לרבנות‪ ,‬וכאשר דבר זה לא‬ ‫והקים עליה משק חקלאי‪ ,‬ובעצמו נשאר‬ ‫ריע מבניינה ופריחתה של פתח‪-‬תקוה״‪.‬‬
‫עלה ידו‪ ,‬קיבל עליו תפקיד של ״מלמד״‬
‫בתלמוד‪-‬תורה בשכר מועט‪ .‬כעבור‬
‫זמן‪-‬מה הביא את אשתו וילדיו אליו‬
‫ללונדון‪ .‬לאשתו היה חוש מסחרי טוב‬
‫יותר מאשר לבעלה והחלה לעסוק‬
‫במסחר‪ ,‬בעיקר של יינות‪ ,‬וראתה ברכה‬
‫בעמלה‪ .‬אריה פרומקין נכנס אף הוא‬
‫במשך הזמן לעסק זה‪ ,‬מבלי להניח ידו‬
‫מעסקנות ציבורית‪ ,‬ובית‪-‬המסחר התפ­‬
‫תח יפה‪ .‬בסוף ימיו ניהלו את העסק‬
‫הבנים ופרומקין ושיינה אשתו חזרו‬
‫לפתח‪-‬תקוה‪ ,‬כי התלאות המרובות‬
‫שסבלו כאן לא פגעו באהבתם לארץ‪-‬‬

‫ישראל‪.‬‬
‫אריה פרומקין נפטר בפתח‪-‬תקוה‬
‫בשנת תרע״ו )‪ ,(1916‬כאשר מלחמת‪-‬‬
‫העולם הראשונה היתה בכל תוקפה‪,‬‬
‫ולכן לא היתה אפשרות להעבירו לקבו­‬
‫רה על הר‪-‬הזיתים‪ ,‬ששם רכש עוד‬
‫בחייו מקום לו ולאשתו בצד קברותיהם‬
‫של הוריו‪ .‬הוא נקבר במושבה פתח‪-‬‬
‫תקוה אשר בה הקים את הבית הראשון‬

‫שלה‪.‬‬
‫הבנים והבנות הלכו בדרכי הוריהם‬
‫במסירותם לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אחת מבנו­‬
‫תיו‪ ,‬חנה לאה‪ ,‬היתה נשואה לפרופיסור‬
‫משה צבי סגל‪ ,‬אשר שימש תקופה‬
‫ממושכת רב באנגליה ובשנותיו האחרו­‬
‫נות היה מרצה באוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים‪ .‬הוא ואשתו הם שאיפשרו‬
‫את הוצאת המהדורה השניה‪ ,‬הגדולה‪,‬‬
‫של ״תולדות חכמי ירושלים״‪ ,‬בעזרת‬
‫ידידים ומעריכי מפעלו של הרב אריה‬
‫פרומקין‪ .‬בכך הם עשו שרות חשוב‬
‫למחקר ההיסטורי של הישוב העברי‬
‫בארץ‪-‬ישראל במאות השנים האחרו­‬

‫נות‪.‬‬

‫‪20‬‬