Page 16 - ETMOL_39
P. 16

‫דף אחד של הגניזה מספר על שני מאורעות‬

                                       ‫מאת משה גיל‬

‫העיקרי בין הישיבה בירושלים לבין‬        ‫והתפלא‪ ,‬שכן אף הוא ראה חלום דומה‪,‬‬      ‫אב בית״הדין יוסף איש סג׳למאסה‬
‫עדת הירושלמים אשר בפסטאט! קודם‬         ‫זה שלושה לילות‪ .‬הבינו שיש דברים‬        ‫שבצפון־אפריקה ראה חלום נורא בהיו­‬
‫שימש מלמד בעזה‪ ,‬סוחר בשמים ואולי‬       ‫בגו‪ .‬ירד יוסף לרמלה וציווה על אנשיה‬    ‫תו בירושלים)היה זה לפני שנת ‪.(1030‬‬
‫אף יצרן בשמים נהיה מסמוכי ישיבת‬        ‫לצום בכל יום שני וחמישי‪ .‬שמע אלו­‬      ‫וזה החלום של יוסף‪ :‬הוא ראה עצמו‬
                                       ‫הים את תפילתם וניצלו מן הפורענות‬       ‫בבית״הקברות בעיר רמלה‪ ,‬ושם פגשו‬
  ‫ארץ‪-‬ישראל )ועל כן כינוהו ״חבר״(‪.‬‬                                            ‫אותו משה‪ ,‬אהרון ושמואל‪ ,‬מחזיקים‬
                                                              ‫שפקדה את העיר‪.‬‬  ‫ספרי תורה ועוטי שחורים‪ ,‬וציוו עליו‬
      ‫שלושה שחלמו‬                      ‫ואחר‪-‬כך ירד יוסף אב‪-‬בית־הדין‬           ‫להזהיר את אנשי רמלה כי יחזרו‬
                                       ‫למצרים לעיר פסטאט וסיפר את החלום‬
‫וזה תרגום זכרון‪-‬העדות שנכתב‬            ‫ואת מעשה ההצלה לפני הפרנסים והנ­‬                                       ‫בתשובה‪.‬‬
‫בערבית בצד אחד של הדף ובשוליים‬         ‫כבד אפרים בן שמריה‪ ,‬אשר שימש‬           ‫משהתעורר יוסף משנתו הלך להת­‬
‫הפנויים שבצד האחר‪ ,‬באותיות נאות‪,‬‬                                              ‫פלל יחד עם אביו אצל שער‪-‬יהודה‪,‬‬
                                       ‫מנהיג עדת הירושלמים בפסטאט‪ ,‬רשם‬        ‫אחד משערי ירושלים‪ ,‬כנראה בחומה‬
                    ‫שלא תמיד עלו יפה‪:‬‬  ‫את זכרון‪-‬העדות מפיו של יוסף וציווה‬     ‫הצפונית של הר‪-‬הבית‪ .‬לאחר התפילה‬
‫״יש לקרוא )עדות זו( בשני בתי‬           ‫לקראה בשני בתי‪-‬כנסת‪ ,‬של הירושל­‬        ‫סיפר לאביו את חלומו והנה התברר‪,‬‬
‫הכנסת; עדות זכרון‪ ,‬זכרון עדות‪ :‬בשם‬     ‫מים ושל הבבלים‪ ,‬כדי להביא את המע­‬      ‫שגם אביו ראה אותו חלום‪ .‬הלכו שניהם‬
‫ה׳‪ ,‬ראה יוסף אלסג׳למאסי אב בית דין‬     ‫שה לידיעת הרבים‪ .‬אדם נכבד היה‬          ‫לראש הישיבה וסיפרו לו את חלומם‬
                                       ‫אפרים בן שמריה‪ ,‬ששימש איש הקשר‬

                                                                              ‫‪6‬ו‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21