Page 18 - ETMOL_39

‫סיפורי בראשית‬

‫הברון רוטשילד‬ ‫מפורש הוא‪ :‬״ה׳ ילחם לכם ואתם‬ ‫‪l» iii‬‬
‫תחרישון״ ‪ -‬ה׳ יתן לכם לחם אם‬
‫המושבה ואם מישהו היה קורא‬ ‫■‬
‫לרחובות ״דוראן״‪ ,‬היו דוקרות‬ ‫תחרשו‪.‬‬
‫דוד שוב‬
‫אותו במחט ששמרו למטרה זו‪.‬‬ ‫אשתו של זרח ברנט סירבה להתיי­‬
‫שב עמו בפתח‪-‬תקוה שהוא מקום‬ ‫) שמעון בר גדולטר‪ ,‬מזקני יסוד״‬
‫כשבא המשורר יהואש לארץ וראה‬ ‫מסוכן לחיי אדם ותבעה גט‪ .‬התייצ­‬ ‫המעלה‪ ,‬ציווה לפני מותו את בנו‬
‫לראשונה את הרי יהודה אמר‪ :‬״כך‬ ‫בו השנים לפני רבה של ירושלים‬
‫שמואל סלאנט‪ .‬טענה האשה את‬ ‫אלתר‪:‬‬
‫נראים ודאי ההרים בעולם הבא״‪.‬‬ ‫״למען השם‪ ,‬תשגיח על עלי מוחמד‬
‫טענותיה וקם זרח ברנט וענה לה‪:‬‬ ‫אילז׳ומא וסלימן אבו עלי‪ ,‬שהם‬
‫צעירי יסוד‪-‬המעלה רצו להקים‬ ‫‪-‬בירושלים קוראים אחרינו‬ ‫כילכלו אותנו בשעות דחקות‬
‫קואופרטיב במקום‪ .‬ענייני קואופר­‬ ‫׳משוגעים׳ ומשוגעים אינם יכולים‬ ‫וכשתרגישו בנו שאנו מתביישים‬
‫ציה לא היו מובנים להם והסביר‬ ‫לקבל‪ ,‬היו מתגנבים אל אוהלנו‬
‫לפי הדין לתת גט‪.‬‬ ‫ומניחים בחשאי דברי אוכל להחיות‬
‫להם אהרון מזרחי‪:‬‬ ‫חייך הרב סלאנט‪ ,‬פייס את האשה‬
‫קואופרטיב זה כמו שיירה של גמ­‬ ‫את נפשותינו״‪.‬‬
‫זזזשפיע עליה ללכת אחרי בעלה‪.‬‬
‫לים ‪ -‬אחד סוחב את השני‪.‬‬ ‫אמר רב אחד לברון רוטשילד בשי­‬
‫אחד מאכרי עקרון הציע לפקיד‬ ‫חה על המושבות‪:‬‬
‫דוד שוב‪ ,‬שחידש את הישוב‬ ‫הברון במושבה לנטוע חרובים‪.‬‬
‫בראש‪-‬פינה נתמנה על‪-‬ידי פקידות‬ ‫שאלו הפקיד מדוע ואמר‪ :‬פשוט‪,‬‬ ‫‪ -‬אדוני הברון‪ ,‬אתה בונה על חול‪.‬‬
‫הברון ללמד עברית בבית‪-‬הספר‬ ‫עצי חרוב נותנים פרי רק אחרי‬ ‫והברון ענה‪:‬‬
‫במשכורת זעומה‪ .‬יום אחד בא לבי­‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬וכך אנחנו נקבל תמי­‬
‫קור במושבה אליהו שייד‪ ,‬ראש‬ ‫כה שבעים שנה ואתה תהיה פקיד‬ ‫‪ -‬ע ל קרקע יציבה יכול כל אחד‬
‫הפקידים‪ ,‬ודוד שוב התלונן לפניו‪,‬‬ ‫לבנות‪ ,‬על חול ‪ -‬רק הברון‪.‬‬
‫מדוע מקבל המורה לצרפתית‬ ‫שבעים שנה‪.‬‬
‫משכורת גדולה פי שלושה משלו‪.‬‬ ‫סיפור של הגוזמאי קופלמן מראשוני‬
‫ענה לו שייד‪ :‬פשוט‪ ,‬המורה לצרפ­‬ ‫כשהיה איתמר ‪ -‬בנו של אליעזר‬ ‫פתח״תקוה‪:‬‬
‫תית יברח מכאן אם לא ישלמו לו‬ ‫בן‪-‬יהודה ‪ -‬ילד‪ ,‬לא הרשה אביו‬
‫שישחק עם ילדים אחרים‪ ,‬שמא‬ ‫האבטיחים של פתח״תקוה גדולים‬
‫משכורת גדולה‪ ,‬אתה לא תברח‪.‬‬ ‫ידבר אתם בלשון זרה‪ .‬כדי שלא‬ ‫מאוד‪ :‬למשל‪ ,‬חצי אבטיח מספיק‬
‫יהיה בודד הכניסו הוריו חתול וכלב‬ ‫למאכל משפחה חצי שבוע‪ .‬סיימו‬
‫משהגיעו הביל׳׳ויים לארץ גרו‬ ‫הביתה‪ .‬החתול היה נקבה והכלב‬ ‫לאכול את תוכו‪ ,‬מתיישבת המשפחה‬
‫בביתו של אנטון איוב‪ ,‬בפרדס ליד‬ ‫זכר‪ ,‬וזאת כדי שיתרגל ללשון זכר‬
‫יפו‪ .‬הבחורים ישנו על הרצפה‬ ‫בקליפה ומפליגה בירקון‪.‬‬
‫והבחורות על איצטבאות עץ מעלי­‬ ‫ונקבה‪.‬‬
‫הם‪ .‬לילה אחד נשבר לוח וחשה‬ ‫הגיעה שנת תרמ״ח והרבנים הקנ­‬
‫נפלה על יהודה צלליכין שישן‬ ‫בשנים הראשונות נוהגים היו ביפו‬ ‫אים של ירושלים אסרו על העבודה‬
‫ובמושבות לקרוא למושבה רחובות‬ ‫בשדות המושבות‪ .‬רבנים חובבי‪-‬‬
‫למטה‪.‬‬ ‫בשמה הערבי ‪ -‬דוראן‪ .‬הסיתה‬ ‫ציון מצאו היתר לעבוד גם בשמיטה‬
‫אמרו הבחורים שזו אצבע אלוהים‬ ‫ביילה אייזנברג את חברותיה בנות‬ ‫ורוטשילד אמר לאכרים שאין‬
‫והחליטו שעל השנים להינשא ועוד‬ ‫עובדי״אדמה יכולים לנטוש את‬
‫זרח ב מ ט‬ ‫אדמתם •שנה תמימה ולחיות מלחם‬
‫באותו יום העמידו חופה‪.‬‬ ‫חסד‪ ,‬ומכיוון שנמציא היתר ‪ -‬יש‬
‫ש‪.‬ש‬ ‫‪^'1‬‬ ‫להישמע לו‪ .‬רוטשילד שלח לארץ‬
‫את הרב פארב והוא דרש לפני בני‬
‫פתח‪-‬תקוה והוכיח להם כי עבודת‬
‫האדמה מותרת בשמיטה‪ ,‬שכן מקרא‬