Page 22 - ETMOL_39

‫בית־הספר למו‪6‬יקה‪ ,‬יפו וירושלים♦‬

‫דמרע׳[^‬ ‫‪^z f t i j z‬‬ ‫לתלמידמ‪roe..... :‬‬

‫זסן הכניסה‪{yJ......y i/^ A.....‬־ ^‬
‫הסקצמ ‪...............................................n j ^ t o y .......‬‬

‫עובד למחלקה ‪*A ' 6 - ^ 25‬‬

‫‪................... . U f a 2 i S‬‬ ‫הערות‪:‬‬

‫י»‪^*«rrQ^^j||pnnS.. .‬‬
‫המנהל‪. / %‬‬

‫יושב ליד שולחנו‪ ,‬מעיין בספרים ובמחברות‪ ,‬רגלו החלושה‬ ‫זכיתי גם אני לקבל פרם כזה על התנהגות״טובה ‪ -‬סיכה‬
‫חבושה בתחבושת לבנה‪ ,‬פניו הצנומים והחיוורים מביעים‬ ‫קטנה השמורה אתי עד היום‪.‬‬
‫עייפות וליאות‪ ,‬מנורת הנפט מהבהבת ויוצרת צללים על‬
‫הקיר ואנו עומדות ורועדות מקור‪ ,‬מפקפקות אם להפריע‬ ‫בית־ספר ״חביב״ שלמדתי בו גם הוא היה ראשון‪:‬‬
‫בית״ספר עברי ראשון בעולם‪ .‬הוא שכן בבית בן קומה אחת‬
‫למורה‪.‬‬ ‫והכיל ארבע כיתות‪ .‬ליד הבניין היה צמוד צריף של עץ‪,‬‬
‫אני דוחפת את זרועה של חברתי והיא דוחפת את זרועי‪,‬‬ ‫כיתה חמישית‪ .‬צריף העץ היה דולף בחורף‪ ,‬אך שיעוריו‬
‫אני אומרת ״היכנסי את ראשונה״ והיא אומרת‪ ,‬״היכנסי‬ ‫של המורה יוסף ויתקין משכיחים את הקור‪ .‬פרקי ישעיהו‬
‫וירמיהו שהמורה קורא לנו‪ ,‬מרתקים אותנו אל הספסל‪.‬‬
‫את״‪ .‬והנה‪ ,‬מתחיל גשם שוטף‪ ,‬ואין ברירה‪ ,‬אנו נכנסות‪.‬‬ ‫הפעמון מצלצל‪ ,‬אך אין אנו שומעים‪ ,‬וממשיכים להקשיב‬
‫״מה קרה לכן תלמידות בשעת לילה זו?״ ‪ -‬שואל ויתקין‬ ‫למורה המדבר בהתרגשות‪ .‬לא אשכח את פניו של ויתקין‬
‫ואנו מסבירות למורה את סיבת בואנו‪ .‬הוא מאיר פניו‬ ‫כשהוא מתאר את ״חזון העצמות היבשות״ של יחזקאל‪ ,‬רוח‬

‫אלינו‪ ,‬מסביר לנו את שאלתנו ומוסיף‪:‬‬ ‫קודש שררה אז בכיתה‪ ,‬שקט ודממה‪.‬‬
‫״אני מוכן תמיד‪ ,‬תלמידותי‪ ,‬לעזור לכן״‪.‬‬
‫טיולים בלוויית מנגינות כינור‬
‫מכתב דרך ים סוער‬
‫בחצר היה מטייל המנהל כרסנטי‪ ,‬שהוא גם המורה‬
‫ערב סוער‪ ,‬רעמים וברקים וגשם שוטף‪ ,‬ברד עז מכה על‬ ‫לצרפתית‪ ,‬מסודר ומטופח כולו‪ ,‬מזהיר ומבריק‪ ,‬צועד‬
‫החלונות‪ ,‬קורות העץ רועדות‪ ,‬שמשות המרפסת מתנועעות‪,‬‬ ‫אט״אט לאורכה ולרוחבה של החצר‪ ,‬הבעה קפדנית על פניו‪.‬‬
‫עץ האקליפטוס זועם וגועש‪ ,‬ענפיו נגדעים‪ ,‬השמים מכוסים‬ ‫ובחצר ‪ -‬רעש והמולה‪ .‬התלמידים משתובבים‪ ,‬משחקים‪,‬‬
‫עננים כבדים‪ ,‬גגו של בית שמולצנסקי הנראה מבעד לחלון‪,‬‬ ‫מי בחבל‪ ,‬מי ב״תופסת״‪ ,‬מי באבנים‪ ,‬מי במקל‪ ,‬מי ב״בר‬
‫קה״‪ ,‬מי בבולים ותמונות חברת השוקולד ״טובלר״‪ ,‬אחד‬
‫מכוסה שטיח לבן ומזהיר לאור הברק הנדלק מדי פעם‪.‬‬ ‫זוכה‪ ,‬אחד מפסיד; שמחה וצהלה‪ ,‬ופתאום מצלצל הפעמון ‪-‬‬
‫מחוץ נשמעות צליפות השוטים של העגלונים‪ ,‬המזרזים‬
‫את העגלות הטעונות חביות יין גדולות‪ ,‬המיועדות להישלח‬ ‫הכל נדם‪ ,‬נכנסים לכיתה‪.‬‬
‫בכיתות הראשונות מלמד המורה רוזין‪ ,‬מצווה להוציא‬
‫מחר בבוקר לנמל‪ .‬לכל אורך הרחוב עומדות העגלות‪.‬‬ ‫ספרי־הקריאה‪ .‬סיפורים נאים בספר‪ ,‬עם מוסר השכל‪ .‬רוזין‬
‫ובבית חם ונעים‪ ,‬כולם מתכנסים סביב השולחן‪ ,‬הילדים‬ ‫אף התקין לנו ספריה בפינת אחד מחדרי הלימוד ובצמא‬
‫עליזים‪ ,‬זאת מנגנת‪ ,‬זאת שרה‪ ,‬זאת עושה שיעורים‪ ,‬זאת‬
‫אוספת את תמונות ה״טובלר״‪ .‬אך בכל זאת תוגה חרישית‬ ‫קראנו את הספרים‪.‬‬
‫מורגשת במבטה של אמא‪ .‬הן יום שני היום ועדיין לא‬ ‫אהבנו מאוד לטייל עם המורים בסביבה‪ ,‬על החולות‪,‬‬
‫נתקבל מכתב מאבא‪ .‬אבא נסע לרגל עסקיו למצרים‪ ,‬ואמא‬ ‫גבעת הצבעים‪ ,‬בכרמים‪ .‬התרשמנו במיוחד מהטיולים‬
‫נשארה עם שבעת הילדים‪ ,‬מנהלת את משק הבית ועובדת‬ ‫שערך עמנו מר הלוי בשבתות‪ ,‬כשהיה לוקח אתו את‬
‫כינורו‪ .‬טיפסנו על גבעות החול המזהיבות‪ ,‬ישבנו בצל עצי‬
‫קשה‪.‬‬ ‫האקליפטוס‪ ,‬המורה מספר סיפור מרתק‪ ,‬קוראים שיר‪,‬‬
‫הלכנו לישון‪ .‬חלפה הסערה‪ .‬בשעה ארבע בבוקר נשמ­‬ ‫ואחר״כך הוא משמיע בכינור מנגינה נעימה ואנו מלווים‬
‫עים קולות תנועה במושבה‪ .‬העגלונים מסיעים את עגלות‬
‫היין ליפו‪ .‬גמלים עם שקי פחם ושקי תבן עוברים בחוץ‪.‬‬ ‫אותו בשירה‪.‬‬
‫הרוח נשתתקה‪ .‬ענפי העצים הגדועים מונחים ברחוב ומעכ­‬ ‫לא אשכח את רגעי בין־הערביים כשהיינו מבלים בלוויית‬
‫בים את התנועה בכביש המלא שקעים ומים‪ .‬הגגות רטובים‪,‬‬ ‫המורה על החולות‪ .‬קרני השמש האחרונות הזהיבו את‬
‫הבתים לחים‪ ,‬ארובת היקב עפה מעוצמת הרוח ונפלה באחד‬ ‫השמים ומרחוק נראתה המושבה טובלת כולה בירק האביב‪,‬‬

‫הכרמים הקרובים‪.‬‬ ‫בין גני השקד הפורח‪ ,‬ומתוכה מתנוסס בית״הכנסת‪.‬‬
‫במטבח עומדות תבניות עם בצק המוכן לאפותו ללחם‪.‬‬
‫קשה להסיק את התנור עם העצים הרטובים והחילפה )מין‬ ‫ליד חלונו של המורה‬
‫עשב( הדולפת מים‪ .‬על הכירים של הפחם עומד קומקום‪.‬‬
‫המיחם רותח‪ ,‬חבצלת‪ ,‬האחות הקטנה‪ ,‬קופצת‪ ,‬שרה‪ ,‬משתו­‬ ‫היה זה באחד מערבי החורף הקרים‪ .‬ישבנו חברתי ואני‬
‫בבת וכולנו נהנים‪ ,‬אך יחד עם זאת מתעוררת דאגה‪ :‬לא‬ ‫והבינונו את השיעורים בטבע‪ ,‬ונתקלנו בשאלה שלא הבינר‬
‫קיבלנו מכתב מאבא ומי יודע מתי נשמע עליו‪ .‬הן בחוף‪,‬‬ ‫נו אותה‪ .‬אחרי היסוסים רבים החלטנו לגשת למורה יוסף‬
‫ויתקין‪ ,‬שלא גר רחוק מביתנו ולבקש הסבר‪ .‬וכך‪ ,‬אנו‬
‫ביפו‪ ,‬הים סוער‪ ,‬והאניות אינן עוגנות שם‪.‬‬ ‫עומדות ליד דירת המורה‪ ,‬מציצות דרך החלון‪ ,‬יוסף ויתקין‬
‫נקישה בדלת‪ ,‬מר סגל מנהל הדואר נכנם וצחוק קל מרחף‬
‫על שפתיו‪ .‬הוא מוסר לאמא מכתב מאבא ואומר‪ ,‬כי למרות‬

‫‪22‬‬