Page 21 - etmol 72

‫ב‪ 1882-‬פרסם צדיק צאדיקוביץ׳ ממינסק את ״ספר נעי­‬ ‫המגיד מדובנא חי בימי ראשיתה של החסידות‪ ,‬כשם‬
‫מות יעקב״ ו״משלי יעקב״ ‪ -‬חלק ממשליו פורסם גם על‪-‬ידי‬ ‫שעשו זאת המגיד מסלוצק‪ ,‬ישראל ליבעל והמאקאווער‬
‫מ‪ .‬נוסבוים מפשמישל‪ .‬היו סידורי‪-‬תפילה שבצד התפילה‬ ‫מגיד‪ .‬הגאון מווילנה לחם מלחמת חרמה בחסידות‪ ,‬אולם‬
‫פורסמו משלי המגיד מדובנא‪ ,‬ואף על‪-‬יד פרקי אבות ‪-‬‬ ‫המגיד מדובנא אף פעם לא חירף ולא גידף מערכות החסי­‬
‫דות׳ ועל אף המנעותו מלהילחם נגד החסידות‪ ,‬זכה לתואר‬
‫פורסמו ביידיש ‪ -‬משליו‪.‬‬
‫הלקט של הפירושים הקצרים על פסוקי התורה והנביאים‬ ‫על יד הגאון מווילנה ‪ -‬״הרב המופלא ומופלג בתורה״‪.‬‬
‫נתקבל על‪-‬ידי העם והוא זכה למהדורות רבות‪ ,‬לא עוקר‬
‫הרים ולא טוחן סוגיות בסברות ההגיון היה‪ ,‬ליריקן היה‬ ‫בין אזופוס והמגיד‬
‫ואף השפיע על רבים מסופרי יידיש‪ ,‬בעיקר על י‪.‬ל‪ .‬פרץ‪.‬‬
‫תלמידו אברהם בעריש פלאהם כתב עליו‪ ,‬כי הוא ירד עד‬ ‫בתקופתו של המגיד מדובנא היו שני הרביים המפורס­‬
‫עומק פשוטו של כל פסוק בלי הקדמות מיותרות‪ ,‬בלא‬ ‫מים‪ :‬רבי נחמן מברסלב ורבי מנדלי מקאצק‪ .‬שניהם היו‬
‫יותר צעירים מהמגיד‪ .‬לא ידוע‪ ,‬אם אי‪-‬פעם נפגש המגיד‬
‫אריכות‪ ,‬והגיה אור אמת על כל פסוק סתום‪.‬‬ ‫מדובנא עם הברסלוור‪ ,‬אבל עם הקאצקער כן נפגש וזה‬
‫חיבב מאד את מעשיותיו ומשליו‪ .‬ידוע‪ ,‬כי המגיד מדובנא‬
‫מעשה בכפרי‬
‫נפגש גם עם ״משה דעסויער״ ‪ -‬הוא משה מנדלסון‪.‬‬
‫את כתבי המגיד מדובנא ליקט וסידר מחדש מ‪ .‬ליפסון וכן‬ ‫מסופר‪ ,‬כי משה מנדלסון אמר לו‪ ,‬כי אכן שמע שהוא‬
‫אליעזר שטיינמן‪ .‬אביא משל אחד כמסופר על ידי אליעזר‬ ‫״אזופוס היהודי״‪ ,‬כמו אותו ממשל משלים מופלאים ביוון‬
‫העתיקה‪ .‬שאל אותו המגיד; מה הם משליו של אזופוס זהו‬
‫שטיינמן‪:‬‬ ‫השיב מנדלסון‪ :‬ידועים משליו על אריות‪ ,‬על ארנבות‪,‬‬
‫כפרי אחד בא לעיר ביום‪-‬השוק בחורף והוא לבוש בגדים‬ ‫זאבים‪ ,‬בעיקר לקח את משליו מעולם החיות‪ .‬השיב המגיד‪:‬‬
‫חמים‪ ,‬בגד‪-‬על‪-‬גבי‪-‬בגד וסודר לצוארו‪ ,‬ואף מעוטף היה‬ ‫אם כך הדבר אנו שנינו ממשלים שונים‪ ,‬מעזלי לקוחים‬
‫במעיל של צמר כבשים למען ייחם לו‪ .‬עבר ליד חנות של‬ ‫מהאדם‪ ,‬הפגישה בין אדם לאדם לוקחת יותר את לבי מאשר‬
‫בגדי משי‪ ,‬נכנס לחנות וביקש מבעל‪-‬החנות שימכור לו‬
‫בכסף מלא בגד לפי מידתו‪ ,‬אם יש לו מן המוכן בגד עשוי‬ ‫פגישה בין חיה לחיה‪.‬‬
‫לפי מידתו‪ .‬השיב לו הסוחר‪ :‬יש ויש‪ .‬מיד נטל הסוחר בגד‬ ‫גם עם ״המשכילים״ הברלינאים‪ ,‬תלמידי מנדלסון‪,‬‬
‫עשוי‪ ,‬לפי האומדנה‪ ,‬במידתו של הכפרי‪ .‬נתן לו ואמר‪ :‬הרי‬ ‫התרועע ר׳ יעקב קראנץ‪ .‬בדרך של נימוס דיבר אליהם‪ ,‬טען‬
‫לך בגד ההולם מן הסתם את מידתך‪ .‬אותה שעה נזדמן ובא‬ ‫על‪-‬ידי משליו‪ ,‬כי הם חייבים לכבד ולשמור על מסורת‬
‫לחנות קונה אחר ופתח בשיחה עם בעל‪-‬החנות והסיח את‬
‫דעתו מן הכפרי‪ .‬והכפרי בינתים מושך את בגד המשי על‬ ‫יהודית ולא לזרוע ולא לקצור בשדות זרים‪.‬‬
‫גביו ודוחק את גופו להיכנס לתוכו‪ ,‬אך אין הדבר עולה‬ ‫המגיד הביא לעולם היהודי מלוא חפניים רגש וליריקה‬
‫בידו‪ ,‬בגלל שהבגד היה צר מכפי מידתו‪ .‬כיוון שראה הכפרי‬ ‫יחד עם מנות גדושות של חריפות ושכל‪ .‬בכל לבו אהב‬
‫כך‪ ,‬קפץ וניגש אל הסוחר ונכנס לתוך שיחתו עם הקונה‬ ‫את האדם הפשוט ומשליו הם בזכות העניים‪ .‬״מאשפות‬
‫והטיח כנגדו‪ :‬למה אתה מהתל בי? כלום זה בגד עשוי לפי‬ ‫ארים אביון על״ידי משלי״‪ ,‬כך היה פוסק את פסוקו‪ .‬הוא‬
‫מידתי? החזיר לו הסוחר‪ :‬חלילה לי מלהתל בך‪ ,‬אני כך‬ ‫כבש את יצריו‪ ,‬התרעם על המגידים המתייצבים בשער‬
‫אמרתי לך ‪ -‬עשוי הבגד לפי מידתך לאחר שתזרוק מעליך‬ ‫בת‪-‬רבים ומציירים את הגיהינום ואת כל העונשים המחכים‬
‫את בגדיך העבים כשקים ותפשיט מעל גופך את הסחבות‬ ‫לשומעים‪ ,‬אם לא ילכו בדרכים הנכונות‪ .‬אסור לאיים‪ ,‬אמר‬
‫המגיד מדובנא‪ ,‬אסור לתאר את הגיהינום‪ ,‬אין להבליט דרכי‬
‫המרובות שנתעטפת בהן‪.‬‬ ‫עונש‪ ,‬צריך לרדת לחדרי לבו של היחיד ושל הרבים בדברי‬
‫כך היא תורתנו‪ ,‬השלים המגיד את דבריו‪ ,‬אם תפשוט‬ ‫נועם‪ ,‬לא לכעוס‪ ,‬לא לזעום‪ ,‬לא להיות חותה גחלים על‬
‫מעליך את כל התאוות הזרות שנתעטפת בהן ותרחיק מעליך‬
‫את הסחבות שאינן לפי מידתך‪ ,‬אז תתאים לך התורה; עד‬ ‫הראשים‪ .‬שיחה נאה בקול דממה דקה ‪ -‬כוחה להשפיע‪.‬‬
‫שאתם מתפללים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיכם‪ ,‬בקשו‬ ‫גבה קומה היה ויש אומרים כי דמותו הגבוהה הפריעה לו‪.‬‬
‫שיצאו דברי הבלים מתוך מעיכם‪ .‬אין התורה עשויה לפי‬ ‫כשנפגש עם הגאון מווילנה שהיה נמוך‪-‬קומה ‪ -‬ניסה‬
‫להתגמד‪ ,‬כדי שלא יהיה גבוה ממנו‪ .‬גם בעמדו בתפילות‬
‫מידתם של אנשים‪ ,‬שלבם עטוף קליפות עבות‪.‬‬ ‫ניסה להנמיך את קומתו הגבוהה‪ .‬היה בו חוסן אמונה‬
‫מסופר‪ ,‬כי המגיד‪-‬מדובנא נשאל פעם‪ ,‬למה גביר נותן‬ ‫ובטחון‪ ,‬לא בעל מליצות נשגבות‪ ,‬וכוח זכרון מופלא היה‬
‫נדבה לעני עיוור‪ ,‬לנבה‪ ,‬לצולע ואין הוא ממהר לתת נדבה‬
‫בו‪ .‬נאמר עליו כי גם ידע למשוך בניגון את קולו‪.‬‬
‫לעני שהוא תלמיד חכם? השיג המגיד‪:‬‬
‫הנגיד איננו בטוח אם פעם לא יהיה עיוור‪ ,‬נכה או צולע‪,‬‬ ‫משלים בירידים‬
‫אבל בדבר אחד הוא בטוח‪ :‬תלמיד חכם הוא כבר אף פעם לא‬
‫לא רק מעל הבמה בבית‪-‬הכנסת השמיע את משליו‪ .‬היה‬
‫יהיה‪...‬‬ ‫מהלך בין ההמונים בירידים‪ ,‬והיה מחזק את לבם במשליו‬
‫וסיפור אחר‪ :‬״אפיקורס״ אחד התגרה פעם במגיד מדובנא‬ ‫המופלאים‪ .‬לכל משל ‪ -‬נמשל‪ ,‬מוסר השכל‪ ,‬כיצד צריך‬
‫ואמר לו‪ :‬״מה לך שאתה תובע שכר בעד דרשותיך? הרי‬ ‫יהודי לחיות בעולם הזה‪ ,‬לכלכל את מעשיו‪ ,‬חיי אדם אינם‬
‫אתה מטיף ומוכיח להשיב רבים מעוון ולייסר את החוט­‬ ‫מתמשכים לנצח‪ ,‬יום הדין מגיע‪ .‬על כן ‪ -‬עזור לדל ולנוטה‬
‫אים?״ ענה ואמר‪ :‬״משול אני להקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‪ :‬אף הוא‬ ‫ליפול‪ .‬״גאלד און זילבער לאזט מען שטיין‪ ,‬אז מ׳רופט צום‬
‫משפט מוז מען גיין״ )זהב וכסף משאירים‪ ,‬וכשקוראים‬
‫מייסר ומוכיח לא בחינם״‪.‬‬
‫פעם נסע המגיד בעגלה וראה‪ ,‬כי הסוס מתקשה לסחוב‬ ‫למשפט מוכרחים ללכת( ‪ -‬היה אומר‪.‬‬
‫את העגלה במרומי ההר‪ .‬ירד מן העגלה‪ ,‬אמר לו העגלון‪:‬‬ ‫בימי חייו לא הדפיס אף ספר אחד‪ .‬לאחר פטירתו פירסם‬
‫״אתה אדם גדול‪ ,‬נוסף לזה הרי שילמת לי בעד הנסיעה‪ ,‬מן‬ ‫בנו יצחק קראנץ‪ ,‬יחד עם תלמידו אברהם בעריש פלאהם‪,‬‬
‫הדין שהסוס יטריח את עצמו להסיעך גם בהר״‪ ,‬ענה לו‬ ‫את הספר ״אוהל יעקב״ ואחר‪-‬כך ״ספר המידות״ )‪.(1862‬‬
‫המגיד; ״אמת נכון הדבר שעל‪-‬פי הדין מגיע לי כך‪ ,‬ואילו‬ ‫בשני הספרים אלה מובאים משליו ודרשותיו אשר הטיף‬
‫הביאני סוסך לדין‪-‬תורה היתה בודאי הלכה כמותי‪ ,‬אלא‬ ‫לציבור בלשון יידיש‪ .‬״אוהל יעקב״ מכיל את משליו על‬

‫שלא כדאי לי להתדיין עם סוס״‪.‬‬ ‫פרשיות החומש‪ ,‬ו״ספר המידות״ עוסק בענייני מוסר‪.‬‬
‫את סוף חייו עשה המגיד בעיר זמושץ׳‪ ,‬עיר הנשמות‬

‫האילמות לי‪.‬ל‪ .‬פרץ‪ .‬הוא נפטר בשנת תקס״ד‪.1804 ,‬‬

‫‪21‬‬