Page 4 - etmol 30
P. 4

‫רובינזון קרוזו — מעיטורי הספרים‬                      ‫מסורבל ואולי אף מוזר‪ .‬הנה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬משפטי הפתיחה‬
                                                                                                                                   ‫של הסיפור‪:‬‬
‫‪ ,(1894—1822‬שעסק רוב ימיו בהוראה בפוניבז׳ ובוילנא‬
‫ותירגם סיפורים היסטוריים לנוער‪ ,‬קרא לתרגומו זה ׳כור‬                     ‫איש היה בעיר המבורג ושמו ראבימאן‪ ,‬ולו שלושה בנים‪,‬‬
‫עוני׳ — על‪-‬פי משל בן‪-‬סירא‪ :‬״זהב באש יבחן ובן‪-‬אדם‬                        ‫הבכור אוה לצאת במלחמה ויפול וימת בידי הצרפתים‪.‬‬

                                                           ‫בכור עוני״‪.‬‬  ‫השני אהב חכמה‪ ,‬שתה פעם אחת עת חם לו וימת‬
                                                                        ‫בשדפון‪ .‬נשאר אך הקטן ושמו קרוזאע‪ ,‬לא ידעתי מדוע‪.‬‬
         ‫תוספות מוסריות ב׳כור עוני׳‬
                                                                        ‫על הנער הזה שמו ראבינזאן ואשתו מבטחם‪ ,‬כי רך‬
‫אף‪-‬על־פי שסגנונו המקראי של ׳כור עוני׳ גדוש מליצות‬                          ‫ויחיד היה לחם‪ ,‬ויאהבו אותו כבבת עינם‪ ,‬ולא בחכמה‪.‬‬
‫ושברי פסוקים‪ ,‬במיטב המסורת ששלטה אז בספרות העברית‪,‬‬
‫הוא גם רהוט ונעים לקריאה‪ .‬לאורך כל הסיפור מובלט‬                         ‫)ראוי לציין שרובינזון מופיע כאן כשם־משפחה ואילו‬
‫בטחונו של רובינזון באלוהים‪ :‬בעוד שאצל דיפו רובינזון‬                                           ‫קרוזו הוא שמו הפרטי ^ גיבור הסיפור(‪.‬‬
‫הוא צעיר ממרה‪ ,‬ששהותו הממושכת באי הנ ‪T‬ח גילתה לו‬
‫את ההשגחה האלוהית‪ ,‬שם ראבינזאן של ׳כור עוני׳ את‬                         ‫אך למרות המליציות הבלתי־נמנעת‪ ,‬ניכרים גם מאמציו‬
‫מבטחו באלוהים כבר בעת הסערה‪ .‬לתוספות המוסריות הרבות‪,‬‬                    ‫של המתרגם למצוא מונחים עבריים לכל כלי‪ ,‬מכשיר‪ ,‬חיה‬
‫שלא כולן נמצאות במקור האנגלי‪ ,‬שיוה רומש חן של‬                           ‫ועוף המצויים בסיפור‪ .‬הרי העברית היתה אז )כהגדרת‬
                                                                        ‫המתרגם( ״לשון אשר שעריה סגורים ומסוגרים״‪ ,‬ואילו הסיפור‬
                                                  ‫חכמת‪-‬חיים קדומה‪:‬‬      ‫הכיל עשרות שמות ומונחים שבמקורות ״לא ייזכר שמם״‪,‬‬
‫״מה עלץ לבי בלבשי בגדים אשר ידי עשום ! אם כי ידעתי‬                      ‫בכל־זאת לא אמר זאמושץ נואש‪ ,‬״וחיפשתי לי מלות חדשות‪,‬‬
‫אשר ידי לא כללו מלאכתם ולא באו עד תכליתם‪ ,‬בכל‪-‬‬                          ‫למען אגדיל השפה וארחיבה״‪ ,‬ובכך תרם תרומה צנועה‬
‫זאת ששתי עלימו מאשר ישישו בני ארץ נושבת על בגדי‬                         ‫גם להעשרת הלשון ולהפיכתה לכל שימושי לצרכי יום־יום‪.‬‬
‫מחלצות‪ .‬כי לא לאמונים עלי תולע‪ ,‬אשר אלפי ידים‬                           ‫בפרק המספר על רובינזון העולה על הספינה הטרופה מצוי‬
‫תעמולנה למו ומעולם לא ידעו מחסור‪ ,‬לא להם הבין‬                           ‫קטע הנראה היום שיגרתי למדי‪ ,‬אך אין ספק שזאמושץ‬
‫משוש העירום המכסה בשרו בבגד‪ ,‬גם אם שק יהיה״‪.‬‬
                                                                                                             ‫הקדיש שעה ארוכה לכתיבתו‪:‬‬
                                                          ‫)עמי ‪.(68‬‬     ‫‪...‬מצא כלי תותח‪ ,‬קני שרפה‪ ,‬חרבות ורמחים‪ ,‬קרדומים‪,‬‬
‫׳כור עוני׳ הסעיר את דמיונם של ילדי העיירות היהודיות‬
‫בתחום‪-‬המושב‪ .‬הנה כך תיאר יעקב פיכמן את רישומו של‬                        ‫משור‪ ,‬כשיל‪ ,‬מרצעות‪ ,‬מקבות‪ ,‬מוטות״ברזל‪ ,‬מסמרות‪,‬‬
‫ספר זה עליו ועל בני דורו‪ :‬״זה היה בלי ספק אחד הספרים‬
‫המעטים בילדותנו‪ ,‬שנסכו עלינו שכרון והוציאונו ממיצר‬                      ‫סכינים‪ ,‬מספרים‪ ,‬מחטות‪ ,‬סירות ]כלומר‪ ,‬סירים[‪ ,‬קערות‪,‬‬
‫העיירה העגום למרחבי עולם רחוקים‪ .‬דמיוננו נאחז בו‪,‬‬                       ‫דורים‪ ,‬מלקחים‪ ,‬מפוחות‪ ,‬מרחשות ושאר כלי עץ‪ ,‬כלי‬
‫בנוסע מופלא זה‪ ,‬שידע לשחרר את עצמו משממונו של‬
‫העולם הישן ולהפוך אי נעזב לאדמת שדה וגן‪ ,‬למקלט‬                                                                 ‫ברזלי וכלי נחושת ובדיל‪.‬‬
‫שלוה ובטחון״‪ .‬ופיכמן הוסיף וקבע ״בלי הפרזה‪ ,‬שרובינזון‬
‫היה לנו — ואולי הרבה יותר אפילו מאמנון של ׳אהבת‬                                    ‫תרגום שני ושניים שאבדו‬
‫ציון׳ — הגיבור למופת‪ ,‬אשר חייו ופעולתו גירו את דמיוננו‬
                                                                        ‫עשרים וחמש שנה אחרי הופעתו של תרגום זה יצא‬
                                                                        ‫בוארשה תרגום שני של ״רובינזון הצעיר״‪ ,‬בשם ״מעשה‬
                                                                        ‫ראבינזאהן״‪ ,‬מעשה ידיו של משכיל בשם אליעזר הכהן‬
                                                                        ‫בלוך‪ .‬למעשה לא היה זה תרגום אלא עיבוד מקוצר מאוד‬
                                                                        ‫)‪ 48‬עמ׳(‪ ,‬בלא סיפור־המסגרת‪ ,‬אך למרות קיצורו הוא זכה‬

                                                                                                                            ‫למהדורות אחדות‪.‬‬
                                                                        ‫וכאן המקום להזכיר שני תרגומים נוספים ל׳רובינזוך‪ ,‬ש­‬
                                                                        ‫נעשו באותן שנים‪ ,‬אלא שהם לא זכו להידפס ואבדו ככל‬
                                                                        ‫הנראה‪ :‬יצחק ארטר )‪ ,(1851—1791‬הנחשב לגדול הסאטי־‬
                                                                        ‫ריקנים העברים של דור ההשכלה‪ ,‬שלח כעשר שנים לפני‬
                                                                        ‫מותו פרקים אחדים של ׳רובינזון העברי׳ )כפי שקרא לתר­‬
                                                                        ‫גומו—עיבודו( למאיר הלוי לטריס‪ ,‬כדי ״לתת ב ‪T‬ם ]של‬
                                                                        ‫ילדי ישראל[ ספר שעשועים‪' ,‬יוציא רגשות נפשם מחדרי‬
                                                                        ‫לבם״‪ .‬ולערך באותה עת תירגם גם חוקר המקרא והתלמוד‬
                                                                        ‫שמחה ראובן אדלמן )שנהג לחתום על מחקריו בשם ״שר‬
                                                                        ‫בן חי״ל העדולמי״( את ״רובינזון הצעיר״ לקאמפה‪ ,‬אלא‬
                                                                        ‫שתרגומו אבד עוד בימי חייו )כפי שסיפר באוטוביוגרפיה‬
                                                                        ‫הקצרה שלו‪ ,‬שנדפסה לאחר מותו על‪-‬ידי בנו בקובץ ׳ספר‬

                                                                                                                  ‫חכם ושר׳‪ ,‬וארשה תרנ״ו(‪.‬‬
                                                                        ‫״סיפור יפה ונחמד בתבנית ראבינזאן החדש אשר יצא‬
                                                                        ‫לאור זה לא כבר‪ ...‬חובר בלשון עברית צחה וקלה במליצות‬
                                                                        ‫יפות ונעימות להעיר את לב הקורא למוסר השכל״‪ ,‬מלים‬
                                                                        ‫אלה נדפסו בשער התרגום העברי הבא של ״רובינזון קרוזו״‪,‬‬
                                                                        ‫שהופיע בוילנא בשנת ‪ ,1862‬בסיועו של משרד‪-‬ההשכלה‬
                                                                        ‫הרוסי‪ .‬בדומה לתרגומים הקודמים לא נעשה גם תרגום זה‬
                                                                        ‫מן המקור האנגלי )שהרי מי מבין המשכילים העברים בני‬
                                                                        ‫מזרח אירופה ‪ T‬ע אז אנגלי ת?(‪ ,‬אלא על‪-‬פי עיבוד גרמני‬
                                                                        ‫של ד״ר פ‪ .‬ראוך‪ .‬שמו של דניאל דיפו נזכר רק בהקדמת‬
                                                                        ‫המתרגם‪ ,‬כ׳אביו׳ של ׳רובינזון קרוזו׳ — ״הסופר המהולל‬
                                                                        ‫דניאל דעפאע‪ ,‬וממנו ראו סופרי העמים ללשונותיהם וכן עשו‬
                                                                        ‫גם המה להועיל לבני עמם״‪ .‬המתרגם יצחק רומש )ליטא‪,‬‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9