Page 149 - כשהצבא החליף מדיו
P. 149
חיל הים
את השירות הימי של ה‘הגנה‘ ,והורה למטה הפלמ“ח להעביר לפקודת השירות
החדש את היחידות הימיות שלו .זכאי מציין שלמרות התנגדות מפקדיהם בעבר,
הבינו ותיקי הפלי“ם שיש להקים חיל של ממש .הוא כותב בזיכרונותיו‘ :ראינו
והבנו את הצורך המידי בהקמת חיל־ים נפרד ועצמאי ]...[ .כולנו היינו בטוחים
שעם כינונו של חיל הים ,כולנו נשרת בו‘6.
הקושי העיקרי בקידומו של חיל הים היה נעוץ בהגדרת מקומו במערכת,
במעמדו ובאיוש הפיקוד עליו — ובראש וראשונה בדלות התקציבים .מטעמים
פוליטיים ,וכחלק ממאבקו של בן־גוריון בראשי הפלמ“ח ,החליט שר הביטחון
להפקיד את הקמתו של ‘השירות הימי‘ בידי אזרח שנודע כמארגן טוב — אך חסר
כל ידע בענייני צבא ,לא כל שכן בענייני ים .יתרונו העיקרי היה נאמנותו הפוליטית
לשר הביטחון ולמפלגתו — וכך מינה בן־גוריון ב־ 3.3.1948את גרשון ז“ק להקים
את ‘האגף הימי‘ במטכ“ל .המגבלות ביכולתו של ז“ק לפקד על החיל החדש היו
ברורות גם לבן־גוריון ,ובמכתב המינוי הוא ניסח בזהירות את תפקידו‘ :הריכוז
האדמיניסטרטיבי של הפעולות הכרוכות בהקמת החיל‘ ,והוסיף‘ :לאחר שימונו
המומחים הימיים [ ]...תצטרך להתייעץ אתם בכל העניינים המקצועיים‘ .גם מינויו
לראש מטה החיל ולמפקד בפועל של פול שולמן ,יהודי אמריקני בעל הכשרה ,ידע
וניסיון בענייני ימאות ממלחמת העולם השנייה בשירותו בצי האמריקני ,לא הרגיע
את המבוכה 7.ישראל אוירבך ,מוותיקי הפלי“ם ששירת באותם ימים כמפקד שייטת
הנחתות ,מספר בזיכרונותיו‘ :האנדרלמוסיה הייתה גדולה .פקודות מכל כיוון.
במלון “סן רמו“ בתל אביב היה מטה אחד ששלח הוראות .בסטלה מריס בבניין
המגדלור [בחיפה] היה מטה נוסף שהוריד הוראות ,ובעיר התחתית היה מטה המוסד
לעליה (אלה היו אנשי הפלוגה הימית [של הפלמ“ח]) — וגם הם נתנו פקודות‘8.
בשוליים
בראשית דרכו סבל חיל הים מעדיפות נמוכה לעומת יתר כוחות הביטחון.
קדרון מציינת כי בדצמבר 1948נטל חיל הים שני אחוזים בלבד מכוח האדם
על הוויכוחים בדבר הקמת השירות הימי בחורף 1948ראו א‘ זכאי ,בן הארץ והים ,הוצאה 6
פרטית( 2001 ,להלן :זכאי ,בן הארץ) ,עמ‘ .130-115הציטוט מעמ‘ .115צילום הפקודה
7
של גלילי על הקמת השירות הימי מובא שם ,עמ‘ .116 8
על מינויו של ז"ק ראו יומן בן־גוריון ,רישום מיום ,3.3.1948עמ‘ .275לפרטים נוספים ראו
קדרון ,חיל הים ,שנות ההקמה ,עמ‘ .93-84
י‘ אוירבך ,ים רוגש ,גבה גלי ,הקיבוץ המאוחד ,תל אביב ( 1982להלן :אוירבך ,ים רוגש),
עמ‘ .61
[]147
