Page 3 - ETMOL_111
P. 3
נתוננא הקניו על קיש נוצחת חנה להמינח החנמיס
מטבעות בר־כוכבא מאת אהרן אופנהיימר
תכסוף׳ ,הקפיד בשמירתן של מצוות .מבירור משמעותן של לבר״כוכבא מייחסת אמנם הספרות התלמודית התרסה
אגדות בר״כוכבא בתלמוד שבהן משתמע כאילו התריס כלפי שמים בנוסח ״לא תסעוד ולא תכסוף״)לא תעזור ולא
כלפי שמים ,ניתן להבין ,כי מגמתן היתה להצדיק את הדין תכשיל( ,אבל מתוך הכתבים שנתגלו ב״מערות המגילות״
בדיעבד ,לאחר כשלון המרד ,ולהסביר את תוצאות המרד במדבר יהודה ,מתברר כי מנהיג המרד של שנת 132
בתור עונש מידי שמים על עזות״מצח שגילה בר״כוכבא.
האיגרות והמימצא האחר ממערות מדבר־יהודה מעידים חד־ לספירה היה מקפיד בשמירתן של המצוות.
משמעית על קיומן של מצוות בכלל ושבת בפרט בעת מרד באחת מאיגרות בר־כוכבא למפקדי עין־גדי הוא מצווה:
בר־כוכבא ,הן על־ידי אנשי בר־כוכבא ,הן על׳ידי בר*
כוכבא עצמו .למעשה קשה היה להניח אחרת לגבי מרד, בר חטה שוה קדם שמעון בר״כשבה
שרקעו ושורשיו נעוצים בתקופת יבנה ,ואשר ככל הנראה שבה... ליהונתן בר בעין
זכה לתמיכתם ולעידודם של חכמי אותו דור ,ורבי עקיבא ולמשבלה בר שמעון
בראשם .לענייננו ,ברור בעליל ,כי שמירת שבת היתה שמעון בר יהודה כתבה די תשלחון לי ית אלעזר
מקובלת באותה עת ,ובר״כוכבא עצמו ,גם בשעת״חירום
של מרד ,הקפיד על שמירתה .המקורות אינם כוללים איגרת זו מצטרפת למספר איגרות של בר״כוכבא לאנשי
דברים מפורשים באשר לשאלת מלחמה בשבת בימי מרד עין־גדי ,בהן הוא מצווה עליהם לשלוח אליו אנשים שונים
בר״כוכבא .יש להניח ,כי בר״כוכבא ואנשיו לחמו בשבת,
על״סמך ההיתרים שהלכו ונתרבו בעניין זה החל מימי המצויים אצלם .במקרה זה הם מצטווים לשלוח אל בר־
כוכבא את אלעזר בר חטה ,שהוא ואחרים מבני משפחתו,
החשמונאים. אשר רבות מקרקעות עין־גדי היו חכורות בידיהם ,ידועים
ייתכן שניתן למצוא התייחסות בשמירת שבת בעת מרד אף מתעודות אחרות .המעניין הוא ,כי בר״כוכבא מצווה
בר״כוכבא בדבריו הבאים של רבי אלעזר המודעי במכילתא
דרבי ישמעאל :״רבי אלעזר המודעי אומר ,אם תזכו לשמור לשלוח אליו את אלעזר בר חטה ׳שוה׳ ,כלומר מייד ,על'
את השבת עתיד הקדוש״ברוך־הוא ליתן לכם שש מדות מנת שיגיע אליו למחנהו קודם לכניסת השבת.
טובות ,ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית
לישוע בן גלגולה ,אף הוא אחד ממפקדי היחידות במרד
דוד וכהונה ולוייה״. בר־כוכבא ,אשר מקום מחנהו אינו מוברר ,כותב בר־
רבי אלעזר המודעי ,אשר לפי המסורת התלמודית שהה
עם המורדים בביתר הנצורה ,וסופו שנהרג בידי בר־ כוכבא:
כוכבא ,אשר אפשר שהיה דודו ,קושר במימרה זו בין
שמירת השבת לבין חידוש בית דוד ושאר סממני גאולה. תשבת חזו אם יחפצו לבו משמעון לישוע בן גלגולה
משמעותי ביותר הוא הדבר ,שדמות מרכזית במרד ,אשר שלום שתשלח תבו חמשת
יש המזהים אותה עם אלעזר הכהן ששמו מופיע על מטבעות והתחזק וחזק ת מקום כורין ח]טי[ן ] [ .ש לביתי
המרד ,ורואים בה חלק מהמימסד של הנהגת המרד ,מזכירה הוא שלום ופקדתי ת מי
את חידוש מלכות בית דוד ,שעה שרבי עקיבא מייחס את שיתן לך תחטין שלה אחר אצלך בדעת ותתקן להן
בר״כוכבא לבית דוד ומכריז עליו ״דין הוא מלכא משיחא״ מקום פניו יהו בו אצלך
)זהו מלך משיח( .הילכך ,גם בהדגשת חשיבותה של שמירת השבת יטלון
שבת בפי רבי אלעזר המודעי אין לראות אוטופיה גרידא,
אלא השתקפות של התנהגות העם הלכה למעשה בימי בר״כוכבא מבקש מישוע בן גלגולה שיספק לו כמות
מסויימת של תבואה .גם אם משמעותה המלאה של איגרת זו
המרד. לא כל״כך ברורה ,הרי גם במקרה זה נזכרת בה שמירת
מקור נוסף ,אף הוא מהמכילתא ,עשוי להעיד על כך שבת ,ומודגש כי ישוע בן גלגולה ישמור אצלו את החיטים
שהיהודים הקפידו על שמירת שבת גם בעת גזירות השמד
שבעקבות מרד בר״כוכבא:״אות היא לעולם -מגיד שאין במקום פנוי במשך השבת ,ויטלו אותם ממנו לאחר השבת.
ידיעות אלה על הקפדתם של בר״כוכבא ואנשיו בשמירת
השבת בטל^ מישראל לעולם ,וכן אתה מוצא ,שכל דבר שבת בעצם ימי המרד ,משתלבות בידיעות אחרות באיגרר
ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן ,וכל דבר תיו ,שמהן ניתן להסיק על שמירתה של השמיטה .באיגרות
ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן ,כגון בר״כוכבא מתואר בפרוטרוט ,כיצד הוא עצמו מארגן את
השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן קיומן של מצוות ארבעת המינים ושל הפרשת מעשרות .אף
נתקיימו בידן ,וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות המימצא הדומם ממערות מדבר״יהתה מעיד על קיום מצוות
בעת מרד בר״כוכבא .ניתן ללמוד ממנו על קיומן של מצוות
שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן״. ;ציצית ,זהירות מפני שעטנז והתרחקות מחשש של עבודה
מדרש זה מייחס איפוא ליהודים קיומה של מצוות שבת זרה המתבטאת בהשחתת פרצופי״אלים שנמצאו על״גבי
כלים ,אשר ככל הנראה נלקחו שלל מהלגיונות הרומיים.
מתברר ,איפוא ,שבר־כוכבא ,לו מייחסת הספרות
התלמודית את ההתרסה כלפי שמים בנוסח ׳לא תסעוד ולא