Page 4 - ETMOL_111

‫את הרומאים על״מנת שלא יאפשרו ליהודים לצאת ידי‬ ‫>׳ >ו\ *גץ‬
‫חובת המלאכה בלי לחלל את השבת‪ .‬נראה‪ ,‬כי יותר‬
‫משמסורת זו משקפת גזירות רומיות ביחס לחילול שבת‬ ‫; ‪ ■ ^ ,‬י ד ר­‬
‫לשמו‪ ,‬יש בה כדי לשקף מאמציהם של יהודים להימנע עד‬
‫^ • ל » גי(ז ^ כי ^ ל י י^^זייצ‪{.‬‬ ‫ג‬
‫כמה שאפשר מחילול שבת‪.‬‬
‫כניסתם של חילות רומיים לערים‪ ,‬תוך הפניית תביעות‬ ‫ר ‪ 3‬מ ‪> -‬לי‪ 5‬ז ד ^׳ ל ^ ^׳׳ ^׳ נ ז‬
‫שונות כלפי בני העיר‪ ,‬היתה שכיחה גם בזמנים של שלום‪.‬‬ ‫‪• . . St‬י^ ‪ ^L4.‬וי י•‬ ‫^ *’‬ ‫^‬
‫אחד הביטויים המצויים בספרות התלמודית בהקשר זה‪,‬‬ ‫ז י ‪ -‬מ ן י»‬
‫הוא ״בלשת של גוים שנכנסה לעיר״‪ .‬מובן‪ ,‬כי בימי מרד‬
‫בר״כוכבא ובעת גזירות השמד שבעקבותיו היו תופעות‬ ‫מכתב מבר־כוכבא לישוע‪ :‬״שיתן לך תחטין שלה אחר השבת״‬
‫אלה בבחינת חזון נפרץ‪ .‬הצירוף של ריבוי החילות הרומיים‬
‫בארץ־ישראל בעטיו של המרד ודיכויו‪ ,‬עם הרצון להעניש‬ ‫גם לנוכח גזירות השמד שבעקבות המרד‪ .‬המקורות‬
‫את היהודים בארץ על המרד‪ ,‬גרמו להכבדת עולם של‬ ‫המעידים על גזירות השמד‪ ,‬מזכירים מספר פעמים את‬
‫המיסים והתביעות כלפי היישוב היהודי‪ .‬בימים שכתיקנם‬ ‫השבת בהקשרן של הגזירות‪ .‬אחד המקורות המרכזיים‬
‫עוד היה סיכוי מסוים שהרומאים יתחשבו בחוקי הדת‬ ‫לגזירות אלו היא עדותו של רבי נתן במכילתא‪ ,‬המזכיר בין‬
‫היהודית‪ ,‬מה שאין כן כמובן בשעת המרד והגזירות‪ .‬זהו‪,‬‬ ‫היתר‪ :‬״מה לך יוצא לישרף‪ ,‬על שקראתי בתורה״‪,‬‬
‫מן הסתם‪ ,‬הרקע למעשה הנזכר בירושלמי‪ ,‬שבמהלכו‬ ‫ובמקבילה שבויקרא רבה שנוי‪ :‬״מה לך יוצא לישרף על‬
‫הרומאים הטילו על היהודים לבצע מלאכות שונות בשבת‪,‬‬ ‫ששימרתי את השבת״‪ .‬וכבר הוכיחה עדיפותו של הנוסח‬

‫ללא כל אפשרות לדחותן לאחר השבת‪.‬‬ ‫התנאי על הנוסח האמוראי‪.‬‬
‫דוגמה להלכה המתייחסת לכניסת חיילים רומים לעיר‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬ניתן לראות בדברי ויקרא רבה הסבר‬
‫בשבת‪ ,‬אשר אינה קשורה בהכרח לימי המרד‪ ,‬היא המשנה‬ ‫לאמור במכילתא; היינו‪ ,‬איסור קריאה בתורה משמעו‬
‫המבררת את השאלה באיזו מידה יכול אדם להניח שני‬ ‫למעשה שלא ניתן היה לשמור את השבת כהלכתה‪ ,‬שהקרי*‬
‫עירובי‪-‬תחומים בערב*שבת‪ .‬המדובר במי שחושש מכניס­‬ ‫אה בתורה מהווה את אחד ממוקדיה‪ .‬הארה לכך עשוי‬
‫תם של גויים ‪ -‬ככל הנראה חיילים ‪ -‬לעיר‪ ,‬אך אינו יודע‬ ‫לשמש הדיון ההלכתי בתוספתא עירובין‪ :‬״אמר רבי יהודה‪,‬‬
‫מאיזה כיוון יבואו‪ ,‬והוא מבקש לשמור לעצמו את האפש­‬ ‫מעשה בשעת סכנה שהיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג‪,‬‬
‫רות לברוח לכיוון הנגדי‪ .‬מסורת בירושלמי מחזקת את‬ ‫ומגג לגג אחר‪ ,‬והיינו קורין בו‪ .‬אמרו לו אין שעת סכנה‬
‫ראיה״‪ .‬רבי יהודה בן אילעאי‪ ,‬בן אותו דור‪ ,‬מעיד על‬
‫הסברה שמדובר בחיילים רומיים הנכנסים לעיר בשבת‪.‬‬ ‫ניסיון שבוצע בשבת לעקוף את הגזירה האוסרת קריאה‬
‫מרד בר‪-‬כוכבא נקשר להלכות שבת גם באיסור סנדל‬ ‫בתורה‪ .‬מסתבר‪ ,‬כי לשם העלמת הקריאה בתורה מעיני‬
‫המסומר )משנה‪ ,‬שבת(‪ :‬״לא יצא האיש בסנדל המסומר‪,‬‬ ‫הרומאים נזדקקו באותו מקרה לטלטל את ספר התורה‬
‫ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה‪ ,‬ולא בתפלין‪ ,‬ולא בקמיע‬
‫בזמן שאינו מן הממחה‪ ,‬ולא בשריון‪ ,‬ולא בקסדא‪ ,‬ולא‬ ‫מחצר לגג‪ ,‬ומגג לגג אחר‪.‬‬
‫הכרה כללית של איסור שמירת שבת בעת גזירות השמד‬
‫במגפים‪ .‬ואם יצא‪ ,‬אינו חיב חטאת״‪.‬‬ ‫מצויה בתלמוד הבבלי‪ ,‬במסכת תענית‪ :‬״שפעם אחת נגזרה‬
‫הווי אומר‪ ,‬אין לצאת בשבת לרשות הרבים בסנדלים‬ ‫גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה‪ ,‬ושלא ימולו את‬
‫מסומרים‪ .‬ספרות האמוראים עוסקת בבירור הרקע לאיסור‬ ‫בניהם‪ ,‬ושיחללו שבתות‪ ,‬מה עשה יהודה בן שמוע‬
‫זה‪ :‬המשותף למסורות השונות הוא‪ ,‬שהתקנה נקבעה‬
‫בעקבות אסונות שאירעו בעת גזירות השמד שבעקבות‬ ‫וחביריו״‪.‬‬
‫מרד בר*כוכבא‪ ,‬כתוצאה מבעתה שאחזה באלה ששמעו את‬
‫ובנוסח מקביל‪ ,‬במסכת מעילה‪ ,‬שנוי‪ :‬״שפעם אחת גזרה‬
‫קולם של הסנדלים המסומרים‪.‬‬ ‫המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת‪ ,‬ושלא ימולו את‬

‫סיכומו של דבר‪ ,‬שורה של מקורות מהמימצא הארכיאו­‬ ‫בניהם‪ ,‬ושיבעלו את הנדות״‪.‬‬
‫לוגי ומהספרות התלמודית מעידים באופן חד‪-‬משמעי על‬
‫מידת התפשטותה של שמירת השבת בעם ישראל בימי מרד‬ ‫מכאן נראה‪ ,‬כי הרומאים לא אסרו על היהודים קיום‬
‫בר‪-‬כוכבא ובעת גזירות השמד שבעקבותיו‪ .‬עדויות אלה‬ ‫חגים בכללם ושביתה ממלאכה במהלכם‪ .‬האיסורים נתייחדו‬
‫יש בהן חשיבות לגבי העיסוק בקיומן הלכה למעשה של‬ ‫לחגים בעלי משמעות לאומית‪ ,‬כמו חנוכה ופסח‪ ,‬שנמסך‬
‫מצוות השבת מכמה פנים‪ .‬טיבם המיוחד של ימי מרד וימי‬ ‫בהם אף זכר נצחונות היהודים על אויביהם ותקוותם‬
‫גזירות יש בו כדי להצביע על מצוות שפשטו בעם‪ ,‬אשר‬ ‫להחזרת עצמאותם הלאומית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬גם אם לא ביטלו‬
‫שמירתן קידשה את האמצעים לקיומן‪ .‬אופיין המיוחד של‬ ‫את השבת מעיקרה‪ ,‬גזרו גזירות שונות לגביה‪ ,‬שכן עוררה‬
‫העדויות‪ ,‬מראה בעליל‪ ,‬כי בר‪-‬כוכבא‪ ,‬מנהיגו של העם‬ ‫את התנגדותם והיתה לצנינים בעיניהם‪ .‬גם אם לא אנסו‬
‫בשעת המרד‪ ,‬פעל למען שמירת השבת‪ ,‬וכי זו רווחה בקרב‬ ‫לחלל שבת‪ ,‬כבנוסח הראשון‪ ,‬הרי מכללם של המקורות‬

‫בני העם לכל שדרותיו‪.‬‬ ‫עולה‪ ,‬שניסו להפריע באופן מהותי את קיומה‪.‬‬
‫הדברים משקפים את אופיו של מרד בר‪-‬כוכבא‪ ,‬ומחזקים‬ ‫רצונם של יהודים לשמור שבת כהלכתה בעיצומן של‬
‫את הדעה שרקעו של המרד ושורשיו נעוצים בתקופת‬ ‫גזירות השמד‪ ,‬עולה גם מן המעשה הבא בתלמוד ירושלמי‪,‬‬
‫יבנה‪ ,‬שחרתה על דגלה את המשך קיומו הלאומי‪-‬דתי של‬ ‫מסכת חגיגה‪ ,‬הקשור לאלישע בן אבויה )בתרגום עברי(‪:‬‬
‫העם היהודי‪ .‬כתוצאה מכך זכו המרד בכלל ובר‪-‬כוכבא‬
‫בפרט לתמיכתם של חכמים‪ ,‬ורבי עקיבא בראשם‪ .‬אין ספק‪,‬‬ ‫״אף בשעת השמד‪ ,‬היו מטעינים עליהם ]הרומאים[ משאות‬
‫כי ניתן ללמוד גזירה שווה מהעדויות ביחס לימי מרד בר‪-‬‬ ‫]בשבת[‪ ,‬והיו מתכוונים ]היהודים[ לשאת שניים משא אחד‪,‬‬
‫כוכבא ושעת השמד שבעקבותיו‪ ,‬על מידת התפשטותה של‬ ‫משום שניים שעשו מלאכה אחת‪ ,‬אמר ]אלישע בן אבויה[‪:‬‬
‫שמירת השבת גם בדורות אחרים בתקופת המשנה‬ ‫הטעינום יחידים‪ ,‬הלכו והטעינום יחידים‪ ,‬והיו מתכוונים‬
‫לפרוק בכרמלית‪ ,‬שלא להוציא מרשות היחיד לרשות‬
‫והתלמוד‪.‬‬
‫הרבים‪ ,‬אמר ]אלישע בן אבויה[‪ :‬הטעינום צלוחיות‪ ,‬הלכו‬
‫לעיון נוסף‪ :‬יהודים ויהדות בימי בית שני‪ ,‬המשנה והתלמוד ‪-‬‬ ‫והטעינום צלוחיות״‪.‬‬
‫קובץ בהוצאת יד בן צבי‪.‬‬
‫מעשה זה משקף את האילוץ לעסוק במלאכה בשבת‬
‫לצורכי החילות הרומיים‪ .‬המקור מנסה לתלות באלישע בן‬
‫אבויה )הוא ״אחר״‪ ,‬שפרש מהחכמים( כוונת זדון להדריך‬