Page 55 - morocco
P. 55
49
מרוקו
היה קל לשנות באופן חד-צדדי את מעמדם של היהודים .היה זה אפוא דגם הפוך לזה של
אלג'יריה ,דגם שבו הקפידו השלטונות להשאיר את היהודים בצד הילידי של החברה
הקולוניאלית.
לקווי המתאר של הדגם התוניסי היו מרב הסיכויים לעמוד בתשתית המדיניות שינקטו
הצרפתים במרוקו .מצד אחד ,אי אפשר היה לשנות את מעמד הד'מים כפי שנקבע במשטר
המרוקאי הישן באופן חוקי ,אלא בהסכמתו של הסולטאן ,הריבון הישן .מצד אחר,
הנציב הצרפתי הראשון ,המרשל ליוטה ,לא צידד בהתערבות אירופית נמרצת בחיי
התושבים המקומיים .הוא האמין כי ייקל על צרפת לשלוט ,ועל המקומיים להתפתח,
אם יישמרו הסדרים המסורתיים ללא זעזועים .תמורה חדה במעמד היהודים בוודאי לא
התאימה להשקפתו הכללית .עם זאת הייתה לצרפתים מסורת מדינית משלהם ,ואף
שנמנעו משינוי מעמדם של היהודים ,לא היה בכוונתם להשאירו על פי דפוסי המכ'זן
וראשי השבטים .לפי הבנתם הם היו רשאים לתקן ולקדם את המנהגים המקומיים בדרך
של רפורמות ,וכך עשו.
בעיקרו של דבר נגזרה מדיניותם של הצרפתים כלפי היהודים ממטרותיהם הכלליות
במרוקו .מטרתם הראשונה הייתה לבסס את אחיזתם בארץ ,והשנייה לפתח את כלכלתה
כדי להפיק ממנה תועלת מרבית .מן המטרה הראשונה נגזרה המשימה לנסות לקשור את
היהודים ברגשי נאמנות כלפיהם ,למנוע תסיסה בתוכם ולנטרל גורמי חיכוך מיותרים
בינם לבין שאר מרכיבי האוכלוסייה המקומית .מן המטרה השנייה נגזרה המשימה לקדם
את האוכלוסייה היהודית במידה הנחוצה לשירות הפיתוח הכלכלי הרצוי לצרפתים.
תמורות ביחס השלטונות ליהודים עד שנות השלושים
התמורה הראשונה ביחס השלטונות כלפי היהודים הורגשה מיד עם הכיבוש ונגעה למעמדם
כד'מים .במסגרת פיקוחם על המוסדות הקיימים ביקשו הצרפתים להבטיח מתן הגנה
וצדק ליהודים ,שגם המכ'זן היה מחויב להם בהתאם להלכה הדתית .הם לא התכוונו
להתיר תקנות הפליה נוקשות כלפי היהודים ,סחיטות מזדמנות וכו'; פן זה של מעמד
הד'מים הלך ונעלם מן החיים הציבוריים .תמורה זו שירתה את המשטר החדש ,ששאף
להופיע כמיטיבן של קבוצות
האוכלוסייה השונות ולקשור אותן אליו.
עם זאת ,במסגרת הקו השמרני שנבחר
לא שונה מעמדם החוקי של היהודים
כמי שכפופים למרותו המשפטית של
הסולטאן .היהודים נשארו כפופים
למערכת המשפט המכ'זני ,וכמו
בתוניסיה שימשה זיקה זו לסדר
המרוקאי הישן מקור לתלונות על הפליה
לרעה מול המוסלמים ועל יחס נוקשה.
התמורה השנייה אירעה זמן לא רב
לאחר כינון המשטר החדש .ליוטה ציווה
להכין תכנית רפורמות לארגון פנימי של
הקהילות היהודיות .מנקודת מבטו של
המשטר החדש נועדו הרפורמות להתאים
את תפקיד הקהילות למקובל באירופה,
