Page 23 - ETMOL_38

‫חייו‪ ,‬וייס שכר אותו להיות מלווהו‬ ‫ואיש אגודת ישראל האנטי״ציוני־‬ ‫הרוב הערבי‪ .‬תשובת אוסישקין‪ ,‬שכל‬
‫במסעות‪ .‬מעיראק נסע לפרס‪ ,‬למד פר­‬ ‫קיצוני שנרצח אחר״כך‪ .‬בשנת ‪1923‬‬ ‫ההתנגדות הזו אינה אלא פרי צעקתם‬
‫סית ושהה שם כחצי שנה‪ .‬הוא הגיע‬ ‫ביקר במצרים ושהה שם מספר חדשים‪.‬‬ ‫של כמה תעמולנים‪ ,‬לא סיפקה את וייס‪.‬‬
‫כאשר חזר לארץ־ישראל‪ ,‬הכיר לו‬ ‫פעם נפגש בביתו של חבר יהודי גם עם‬
‫בסיוריו לאפגניסטן ובלוצ׳יסטן‪.‬‬ ‫דה־האן את האמיר עבדאללה וזה הזמין‬ ‫חיים וייצמן‪ ,‬ראש ההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫בתום מסעותיו חזר לברלין ויום אחד‬ ‫את הצעיר היהודי הלא״ציוני הלוחם‬ ‫וייצמן דיבר על הבעיות הכספיות של‬
‫בשנת ‪ 1926‬פנה אל ידיד הודי״מוסלמי‬ ‫בציונות לבקר בעבר־הירדן‪ .‬דה־האן‬ ‫התנועההציוניתונטה‪,‬לדבריוייס‪,‬להטיל‬
‫וקיבל עליו את האיסלם בנוכחות שני‬ ‫גם תיווך בין וייס לבין שני עתונים‬ ‫את כל האחריות המוסרית לנעשה‬
‫עדים‪ ,‬כפי הדין הערבי‪ .‬כעבור מספר‬ ‫חשובים‪ ,‬״נויה ציריכר צייטונג״ השור‬ ‫בארץ־ישראל‪ ,‬על אחרים‪ .‬וייס‪ ,‬שבקר‬
‫שבועות הלכה בעקבותיו אלזה‪ ,‬אשתו‪,‬‬ ‫ייצי ו״דה טלגראף״ ההולנדי‪ .‬באותה‬ ‫שי מלאו לו עשרים־ושלוש‪ ,‬התפרץ‬
‫שהיתה מבוגרת ממנו ב״‪ 15‬שנה‪.‬‬ ‫שנה נסע לסוריה דרך רמת הגולן וחזר‬ ‫בשאלה‪ :‬״ומה בענץ הערבים?״ וייצמן‬
‫ב*‪ 1927‬הם עלו לרגל למכה עם בנה של‬ ‫לאחר ביקור בתורכיה‪ ,‬לאוסטריה‬ ‫ענה לו‪ ,‬שהערבים יחדלו בקרוב‪ ,‬כפי‬
‫אלזה‪ ,‬אחמד בן העשר‪ .‬אלזה שנקראה‬ ‫ולגרמניה‪ .‬את התרשמויותיו מארצות‬ ‫הנראה‪ ,‬להוות רוב בארץ‪ .‬כאן התנהל‬
‫כעת פולה חמידה‪ ,‬חלתה במחלה טרר‬ ‫המזרח הוא אסף בספר שקרא לו‬ ‫בין השניים ויכוח על השאלה‪ ,‬מולדתו‬
‫פית שהרופאים לא יכלו לה‪ ,‬ונפטרה‬ ‫״מזרח ללא רומנטיקה״ שהופיע בשנת‬
‫במכה‪ .‬בנה ליווה אותו במשך כשנה‬ ‫של איזה משני העמים היא הארץ‪.‬‬
‫‪ 1924‬בפרנקפורט‪.‬‬
‫במסעותיו בערב‪.‬‬ ‫עתונו שלח אותו לסיבוב שני באר״‬ ‫פגישות עם דה־האן‬
‫צות ערב והוא נסע למצרים‪ ,‬שם לקה‬
‫אשה סעודית בת ‪11‬‬ ‫בהתקפת מלריה קשה‪ .‬אחרי החלמתו‬ ‫וייס לא שבע נחת מן הויכוח עם‬
‫ביקר שוב בעבר הירדן‪ ,‬סוריה ועיראק‪.‬‬ ‫המנהיגים הציונים‪ .‬מירושלים שלח‬
‫אשתו השניה היתה סעודית יפהפיה;‬ ‫כאשר הגיע לבגדד ביום ‪ 30‬למאי ‪,1924‬‬ ‫רשימות לעתונו ״פרנקפורטר צייטונג״‬
‫אך בליל הבלולות גילה שהיא בסך־הכל‬ ‫נקלע למרד עממי שהתעורר כתגובה‬ ‫וזכה למעמד של שליח מיוחד של העתר‬
‫בת אחת־עשרה‪ ,‬הוא העניק לה מתנה‬ ‫לחוזה״ידידות עם אנגליה‪ ,‬שנתקבל‬ ‫נות הגרמנית במזרח״התיכון‪ .‬הוא הכיר‬
‫בפרלמנט העיראקי‪ .‬הוא נסע בארץ‪,‬‬ ‫יהודים וערבים רבים‪ .‬בין מכריו היה‬
‫והחזירה אל הוריה‪.‬‬ ‫הותקף ובדואי אחד בשם סעיד הציל את‬ ‫ד״ר יעקב דה״האן‪ ,‬המשורר ההולנדי‬
‫בשש שנים שהה מוחמד אסאד בערב‬
‫הסעודית‪ .‬הוא היה לידידו של המלך‬ ‫אשתו המוסלמית ובתו‬
‫איבן סעוד‪ .‬הוא ערך מסע עם חברו‪,‬‬
‫מציל חייו מבגדד‪ ,‬מגבול עיראק בצפון‬
‫ועד מכה בדרום‪ ,‬דרך המדבר‪ .‬בקיץ‬
‫‪ 1929‬נשלח אסאד על״ידי המלך איבן‬
‫סעוד לכוויית כדי לרגל אחרי מעשיו‬
‫של אד״דאוויש‪ ,‬מנהיג תנועה מוסלמית‬
‫שקמה שם‪ .‬הוא נשא אשה שלישית‬
‫מהעיר ריאד‪ ,‬וב״‪ 1931‬נולד בנו טלאל‪.‬‬
‫באותה השנה יצא אסאד ללוב‪ ,‬שם‬
‫לחמו בני שבט הסנוסים נגד הכובש‬

‫האיטלקי‪.‬‬
‫אסאד השתקע אחר״כך בהודו והתיי­‬
‫דד עם מוחמד עיקבל‪ ,‬מהלוחמים להק­‬
‫מת פקיסטאן והפרדתה מהודו‪ .‬עיקבל‬
‫ביקש מאסאד לסייע לו בהנחת היסודות‬
‫הרוחניים והפוליטיים של פקיסטאן‪.‬‬
‫אסאד הקדיש לכך כמה שנים וכתב‬
‫חיבור בשם ״הכנת חוקת״יסוד איסל‪-‬‬
‫מית״‪ .‬כאשר קמה פקיסטאן בשנת‬
‫‪ 1947‬הוא נתמנה מנהל מכון לחקר‬
‫האיסלם וכעבור שנתים נתמנה כשגריר‬
‫פקיסטאן באו׳׳ם‪ .‬כן שימש דיקן כבוד‬
‫וחבר הסינט בשתי אוניברסיטאות בהו­‬
‫דו‪ .‬ספריו על החוקה האיסלמית ועל‬
‫עיקרי המדינה והמימשל באיסלם וכן‬
‫האוטוביוגרפיה שלו תורגמו לאנגלית‪,‬‬
‫וחלקם לערבית‪ ,‬גרמנית‪ ,‬שוודית‪,‬‬
‫הולנדית ואורדו‪ .‬כן התמסר לתרגום‬
‫מחודש ומפורש של הקוראן לאנגלית‪.‬‬
‫לפי השמועה‪ ,‬נפטר מוחמד אסאד בש­‬

‫נות השבעים‪.‬‬
‫שלוש שנים אחרי התאסלמותו חידש‬
‫אביו את הקשר אתו והחליף מכתבים‬
‫עם בנו המוסלמי עד שנת ‪ . 1942‬בשנה‬
‫זו גורשו אביו ואחותו על‪-‬ידי הגרמנים‬
‫מוילנה‪ ,‬האב מת בגיטו טרזינשטאט‬

‫ואחותו נספתה באושוויץ‪.‬‬

‫‪23‬‬