Page 400 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי

‫פרק ז‬

‫אינה מספיקה להסמכת ההנהגה לפעול – ההסמכה צריכה ויכולה להיות תכופה‬
‫יותר‪ .‬הוא סבר כי מפא"י לא תהיה מפלגה דמוקרטית אם חברי השורה שלה יהיו‬
‫משוללי מידע או השפעה על כיוון ההחלטות‪ ,‬למעט החלטות במספר מצומצם של‬

‫ענייני ביטחון‪ .‬אלה מסורים גם לדעתו לסמכותה הבלעדית של ההנהגה‪.‬‬
‫גלעדי הציע שעניינים חשובים יובאו להכרעה במוסדות המפלגה אחרי ש'חברים‬
‫מרכזיים' יביאו אותם לדיון בסניפים‪ ,‬לעתים דוברים אחדים שדעותיהם חלוקות‪,‬‬
‫ובעקבות הדיון יקבע הסניף את עמדתו והחלטותיו יחייבו את שליחי הסניף למועצת‬
‫המחוז‪ .‬עמדת הסניפים תובא לידיעת מרכז המפלגה‪ ,‬לפי הצעת גלעדי‪ ,‬והיא ודאי‬
‫תשפיע עליו‪ ,‬אבל הוא יהיה חופשי להחליט כפי שנראה לו מנקודת ראות רחבה יותר‬
‫ובעזרת מידע רב יותר‪ ,‬ועל יסוד האמון שהציבור רוחש לו‪ .‬עם זאת ראוי לו‪ ,‬לדעת‬
‫גלעדי‪ ,‬להימנע מהתנגשות עם רצונו המפורש של ציבור החברים כפי שהתבטא‬
‫בהחלטות המחוזיות‪ 107.‬כמו גלבוע‪ ,‬גם גלעדי הבין שנחוץ איזון בין השפעת הציבור‬
‫ובין מתן חופש של שיקול דעת להנהגה – והציע דרך לאזן בין השניים בדרך שאיננה‬

‫נוטה להעצים את המנהיגים כמו במתכונת שהשתלטה לבסוף על מפא"י‪.‬‬
‫התבוסות שהנחיל 'הגוש' ליריביו הפנימיים אולי ריפו את ידיהם אך לא חיסלו‬
‫כליל את מאמציהם לשנות את הנתיב שמפלגתם הוצעדה בו‪ .‬דוגמה לכך מצויה‬
‫במאמר שפרסם בנובמבר ‪ 1953‬חבר מרכזי בחוג 'המעורר'‪ ,‬נחום זיו‪-‬אב‪ .‬הוא לא‬
‫הרפה ממגמת המיסוד הדמוקרטי אף אחרי פיזור החוג‪ .‬מעניין שמאמרו נעדר כל טון‬
‫של מרירות של מובסים‪ .‬הוא כתב אותו במהלך הבחירות הפנימיות החשובות‬
‫שהתקיימו אז במחוז החדש של מפא"י בתל אביב למועצות של הסניפים ושל התאים‬
‫המקצועיים ולמועצה המחוזית החדשה‪ .‬אברהם עופר‪ ,‬ממנהיגי 'הצעירים'‪ ,‬התמודד‬
‫בבחירות ההן מול מועמד 'הגוש' על תפקיד מזכיר המחוז‪ .‬זה היה סיבוב התמודדות‬

‫חדש שעופר עמד לפתוח עם 'הגוש'‪108.‬‬
‫זיו‪-‬אב קבע שם כי חברי המפלגה מרבים לקבול באספותיהם על היעדר דמוקרטיה‬
‫במפלגה‪ ,‬אף על פי שהכול מבינים כי ישנן החלטות – בענייני מדינה‪ ,‬הסתדרות‬
‫ואפילו מפלגה – שהכרחי למסור למוסדות מרכזיים‪ .‬לדעתו מקור התקלה בהיעדר‬
‫תקנון שיקבע מפורשות אילו הכרעות מסורות למי – כלומר יקבע את גבולות‬
‫הסמכות בין שרי מפא"י והשולטים מטעמה בהסתדרות העובדים ובין המוסדות שהיו‬
‫אמורים לייצג את חבריה‪ .‬ברור שמנהלי המפלגה וצמרתה הבכירה לא היו מעוניינים‬

‫‪ 107‬גלעדי‪ ,‬דמוקרטיה במפלגה‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 108‬עדויות ישראל גלעדי‪ ;2000 ,‬מאיר בראלי‪ ,‬דצמבר ‪ .1999‬על התפתחות הפרשה ראו הערה ‪61‬‬
‫לפרק ד‪ .‬עיקרה התרחש בראשית ‪ ,1954‬מחוץ לתחום חמש השנים של מחקרנו‪ ,‬ולמעשה היא‬
‫התגלגלה בצורות שונות לאורך המחצית השנייה של שנות החמישים עד חידוש המאבק של‬
‫'הצעירים' ב‪ .1958-‬על המאבק בתל‪-‬אביב ב‪ 1954-‬ראו מדינג‪ ,‬מפא"י‪ ,‬עמ' ‪ .141-139‬על‬

‫המאבק ב‪ 1958-‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.261-250‬‬

‫]‪[392‬‬