Page 4 - etmol 100

‫כאמור‪ ,‬פירסם שמעון דובנוב‬ ‫לשאת אשה שנכפתה עליו על‪-‬ידי אמה‪,‬‬ ‫נחמן דובנוב ובני משפחתו בארץ‬
‫ב‪ 1914-‬את מכתביו של זאב‪ ,‬שבהם‬ ‫בעלת הבית שלו‪ .‬מעט אושר הסבו לו‬
‫דעות מנוגדות לדעותיו שלו שבהן‬ ‫הימים שעשה בחברת שמעון כאשר‬ ‫שלא כרוב חברי התנועה ומנהיגיה‪,‬‬
‫החזיק בזמן שנכתבו המכתבים בשנים‬ ‫סייע לו במחקריו ההיסטוריים )הוא‬ ‫אשר נטשוה כאשר נודע כי תורכיה‬
‫‪ .1884-1882‬אבל כבר הרבה זמן לפני‬ ‫גילה שני פנקסי קהל עתיקים של עיר‬ ‫אוסרת את העליה לארץ ישראל‪ ,‬עלה‬
‫‪ 1914‬התחולל בהיסטוריון מפנה גדול ‪-‬‬ ‫הולדתו‪ ,‬מסטיסלב‪ ,‬וההיסטוריון העריך‬ ‫לארץ בספטמבר ‪ .1882‬הוא עבד יחד‬
‫עם שובו של זאב לרוסיה ‪ -‬ואין ספק‬ ‫עם חבריו הביל״ויים כפועל חקלאי‬
‫שהתמורה חלה בעיקר בהשפעתו‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫מאוד תרומה זו(‪.‬‬ ‫במקוה״ישראל‪ ,‬עבר אתם לראשוך‬
‫באוטוביוגרפיה שלו ״ספר החיים״‬ ‫זאב היה יפה נפש ללא מרכאות‪,‬‬ ‫לציון ואחר־כך נכנס לאגודת בעלי‬
‫)שהראשון בשלושת כרכיה תורגם‬ ‫אהוב על רעיו ומכריו שהיו מוכנים‬ ‫מלאכה של ביל״ו שנתכנתה שה״ו‬
‫לעברית( כותב שמעון‪ ,‬שזאב הוכיח לו‬ ‫להושיט לו עזרה בכל עת‪ ,‬לחלק עמו‬ ‫)״שיבת החרש והמסגר״( בירושלים‪.‬‬
‫״כי האהבה המופשטת לאנושות נוטלת‬ ‫את כל אשר להם‪ ,‬ויחס נלבב זה היה לו‬ ‫בירושלים התקרב לאליעזר בן־יהודה‬
‫ממני את אושר האהבה הבלתי אמצעית‬ ‫פיצוי מעט על חייו העגומים‪ .‬שמעון‬ ‫והושפע הרבה מאישיותו ומדעותיו‬
‫לעמי שלי‪ ,‬שאינני מוצא סיפוק בעבודה‬ ‫מעיד עליו שהיה לו ״הכשרון האלטרו­‬ ‫הלאומיות הקיצוניות‪ .‬מירושלים חזר‬
‫למען עם אחד עקב היומרות שאין להן‬ ‫איסטי לחדור כל כולו לאינטרס של‬ ‫לראשון־לציון שבה נאחזו רוב‬
‫גבול לטובת כל העמים״‪ .‬בוודאי השפי­‬ ‫הזולת ולעזור לו לשאת את החיים‬ ‫הביל״ויים‪ .‬הוא ישב במושבה עד שנת‬
‫עו על המפנה גם עיוניו בתולדות העם‬ ‫‪ 1885‬אבל לא השלים עם הוויתור על‬
‫היהודי‪ ,‬שמאז ‪ 1888‬ראה בהם את עיקר‬ ‫מבחינה רוחנית״‪.‬‬ ‫העיסוק בעניינים שברוח ומשנוכח‬
‫ייעודו‪ .‬וכך הגיע אל רעיון הלאומיות‬ ‫כמה פעמים ביקש לשוב לארץ‪-‬‬ ‫לדעת כי כדי להיות איכר מצליח עליו‬
‫היהודית שתתגבש כאוטונומיה בארצות‬ ‫ישראל אבל לכלל מעשה לא הגיע‪ .‬היו‬ ‫להתמסר כל כולו לעבודת האדמה‪ ,‬נטש‬
‫שהניאו אותו ממחשבתו‪ ,‬בטענה שעלו‪-‬‬
‫הגולה‪ ,‬ובעיקר ברוסיה ובפולין‪.‬‬ ‫מיו יאבדו כאן‪ .‬אף‪-‬כי הוא ענה על כך‬ ‫את הארץ וחזר לרוסיה לבלי שוב‪.‬‬
‫גם עתה היה רוצה שלשון היהודים‬ ‫כי למען ארץ‪-‬ישראל ״כדאי וכדאי‬ ‫מן הארץ שיגר לשמעון אחיו מכת­‬
‫תהיה רוסית‪ ,‬אולם מכיוון שהמוני העם‬ ‫שיגוועו כוחות ולא יגוועו לשוא״‪ ,‬אף‪-‬‬ ‫בים מלאים אמונה בעתיד הרעיון האר­‬
‫לא השכילו ללמדה‪ ,‬העמיד את סדר‬ ‫על‪-‬פי‪-‬כן לא זז ממקומו‪ ,‬גם כאשר‬ ‫צישראלי‪ ,‬ביקורת קשה על קוצר ידם‬
‫העדיפות כך‪ :‬יידיש‪ ,‬רוסית‪ ,‬עברית‪.‬‬ ‫הבטיחו לו אחר‪-‬כך חזור והבטח משרת‬ ‫של המגשימים לישם רעיון זה לאלתר‬
‫ואגב‪ ,‬שמעון דובנוב היטיב לדעת‬ ‫מורה בארץ‪ .‬הוא לא אזר כוח לחולל‬ ‫ותיאורים רבי השראה על הנוף האנושי‬
‫עברית‪ ,‬כפי שמעידים מכתביו הרבים‬ ‫את המפנה בחייו ונשאר ברוסיה‪.‬‬ ‫והטבעי כאן‪ .‬לימים‪ ,‬ב‪ ,1914-‬פירסם‬
‫בלשון זו וספרו החשוב על החסידות‬ ‫״מסיבות שונות שאינן תלויות בארץ ‪-‬‬ ‫שמעון דובנוב קטעים גדולים ממכתבים‬
‫שנכתב עברית‪ ,‬ואולם לשון הדיבור‬ ‫כתב לידידים בארץ‪-‬ישראל ב‪,1934-‬‬ ‫אלה בבטאון רוסי‪-‬יהודי שהוא ערך‪ .‬רק‬
‫והמחקר העיקרית שלו היתה רוסית‪.‬‬ ‫בעברית צחה ‪ -‬שבתי לרוסיא על מנת‬ ‫הודות לפרסום זה לא אבדו אותן אגרות‬
‫הוא פיתח סלידה עזה מן ההתבוללות‪,‬‬ ‫לשוב בקרוב לארץ ישראל‪ .‬מארץ‬ ‫שהן מן היפות ביותר שיצאו אי‪-‬פעם‬
‫מהמרת הדת ומהתבטלות בפני הגוי‪,‬‬ ‫ישראל נסעתי עם חברי‪ ...‬ורעייתו‪,‬‬ ‫מעטו של ביל״ויי ושמא מכל מה‬
‫ובד‪-‬בבד מיתן את התנגדותו ליישוב‬ ‫לאשרם הם חזרו לא״י‪ ,‬חיו שם ומתו‬
‫ארץ‪-‬ישראל וראה בה מעין ״תוספת״‬ ‫שם ואני לאסוני הגדול נשארתי פה‪ ,‬חיי‬ ‫שפירסמו אנשי העליה‪-‬הראשונה‪.‬‬
‫לאוטונומיה בגולה‪ ,‬שתהיה מקום מושב‬ ‫אינם חיים וגם אמות פה״‪ .‬מועד פטיר­‬ ‫לאחר שחזר לרוסיה ניסה להמשיך‬
‫לכמה אלפי יהודים‪ .‬הוא הסתייג‬ ‫תו המדויק אינו ידוע‪ ,‬אבל בשנת ‪1941‬‬ ‫בלימודים ללא הצלחה ונעשה פקיד עם‬
‫בעקשנות מכל פעולה ציונית עד ימיו‬ ‫עדיין היה בחיים‪ ,‬משותק‪ .‬היו לו שתי‬ ‫פסק זמן שבו עסק בהצלחה בהוראה‬
‫האחרונים‪ .‬אין לדעת מה היו מחשבותיו‬ ‫בנות והוא התגורר אצל אחת מהן שהי‪-‬‬ ‫ולא ברור מדוע נטשה‪ .‬תחנתו האחרונה‬
‫נוכח תהליך אובדנו של העם תחת‬ ‫היתה מוסקבה‪ ,‬שם שימש כספרן‪ .‬גם‬
‫תה פועלת בבית‪-‬חרושת‪.‬‬ ‫בחיי הנישואין לא הצליח‪ ,‬כי משום‬
‫שלטון הנאצים‪.‬‬ ‫אופיו הנוח והרך לא היה מסוגל לסרב‬
‫בשנים ‪ 1903-1890‬ישב באודיסה‬
‫והתיידד עם אישים מן המחנה הציוני‬
‫ובייחוד עם אחד‪-‬העם‪ .‬רעיונו של אחד‪-‬‬
‫העם בדבר מרכז רוחני ליהודים היה‬
‫קרוב ללבו‪ ,‬ואולם שלא כאחד‪-‬העם‬
‫שמיקם את המרכז בארץ״ישראל‪ ,‬ראה‬
‫דובנוב ברוסיה מרכז‪ .‬ולא רק זה‪ ,‬אחד‪-‬‬
‫העם ייחס חשיבות ראשונה במעלה‬
‫לעברית כמכשיר לתחיית העם והיה‬
‫בטוח שליידיש אין עתיד‪ ,‬ואילו דובנוב‬
‫העמיד את היידיש במקום ראשון‪ .‬אחד‪-‬‬
‫העם טען לאוניברסיטה עברית בירוש­‬
‫לים ואילו דובנוב השתעשע ברעיון‬
‫להקים אוניברסיטה יהודית בציריך‬
‫והאמין כי רק מיעוט ילך לירושלים‬
‫ואילו לציריך ינהרו המונים‪ .‬אגב‪,‬‬
‫כחודש לפני שכבשו הנאצים את לטביה‬
‫)יוני ‪ ,(1940‬אשר בה מצא דובנוב‬
‫מקלט לאחר שהיטלר עלה לשלטון‪ ,‬הוא‬