Page 8 - etmol 100

‫יצחק יחזקאל יהודה‬ ‫יוסף מיוחס‬ ‫החבורה הירושלמית פעלה בנושא זה עשר שנים בערך‪,‬‬
‫חוקרת‪ ,‬מתרגמת ויוצרת‪ .‬אלא שב־‪ ,1899‬מתחילים‬
‫אם המשוררים העבריים בני דורו מעדיפים השפעות זרות‬ ‫להסתמן גילויי האכזבה הראשונים כשילין בכאבו כי רב‬
‫על יצירה מקורית‪ ,‬צפוי קהל אחר שעשוי ללמוד ולחוות‬ ‫נדרש לכך )במאמרו ״מליצת ישמעאל בספרות ישראל״(‪:‬‬
‫אותה מחדש‪ :‬״אבל אם חדלו הספרים להיות למופת למשור­‬ ‫״הערבים אשר טרם טעמו השכלת עם אחר וארץ אחרת‪,‬‬
‫רים‪ ...‬חדלו לא חדלו ולא יחדלו להפליא את קוראיהם‪...‬‬ ‫ורק דברי משורריהם שגורים על פיהם‪ ,‬ירגישו עד היום‬
‫ביפעת רקמתם ובמשבצות רפידתם‪ .‬עוד היום ירחב וירהב‬ ‫את אלה רגשי הנועם אשר הרגישו אבותיהם‪ .‬עוד היום‬
‫לבבנו בקראנו את דבריהם‪ ,‬ורוחנו ירום למקרא דעותיהם‬ ‫יאמרו ערב לכל אשר ערב לחך הדורות הראשונים‪ ,‬ויפה ‪-‬‬
‫הנעלות‪ ...‬עלינו לשאוף את האויר ההוא אשר שאפו המה‪,‬‬ ‫כאשר קראו הם יפה‪ ...‬לא כן אנחנו כיום‪ .‬בארצות אחרות‬
‫להיות מושפעים מהרוח אשר השפיעה עליהם‪ ,‬אשר היתה‬ ‫גרנו ומהשכלת העמים טעמנו‪ ,‬ולמן היום אשר שבה השירה‬
‫להם לקו״‪ .‬תכניה וצורותיה של שירת ספרד ‪ -‬בכך מאמין‬ ‫לפעום בקרבנו בתקופתנו החדשה‪ ,‬רוח אחרת היתה את‬
‫ילין ‪ -‬כוחם יפה גם היום‪ ,‬ולפיכך קהל הקוראים העבריים‬ ‫משוררינו‪ ...‬וכל המקביל שירת אחד ממשוררי דורנו לשירת‬
‫בארץ הוא הוא שיאמץ אותה לו‪ ,‬ייקח אותה לדוגמה ומופת‪,‬‬ ‫משוררינו הספרדים יראה כי לא רק במשקלם נפרדו‪ ,‬כי אם‬
‫ויחיה את תרבותו כאן על פי הלכי־רוחה וערכיה ויעמיד‬ ‫גם ברוחם ובטעמם ובסגנונם שונים המה מראש ועד סוף״‪.‬‬
‫תרבות עברית בעלת פתיחות והשפעה הדדית עם התרבות‬ ‫לפי ילין‪ ,‬אי״יכולתו של המשורר היהודי בן־זמננו להתקשר‬
‫ולהיזון מהיצירה היהודית ההיסטורית‪ ,‬היא פועל יוצא של‬
‫הערבית כאן ועכשו‪.‬‬ ‫חיי גלות‪ ,‬עקירה ונדודים לא רק מארץ לארץ ומלשון‬
‫ללשון אלא גם מתרבות לתרבות‪ ,‬בניגוד לשירה הערבית‬
‫תרבות ״ילידית״ ממתין‬
‫שלא נעקרה ממקומה ולא התנערה ממסורותיה‪.‬‬
‫פרשת הנסיון התרבותי הזה הולכת ודועכת לקראת סוף‬ ‫גם אם ילין מבין תופעה זו אין הוא משלים עמה‪ ,‬והסבריו‬
‫שנות ה־‪ .90‬משנים אלה ואילך ממשיכים בני החבורה‬ ‫מהדהדים במעין קינה נוגעת־לב המצרה על הטרגיות‬
‫לפעול כל אחד בדרכו שלו‪ ,‬עם אותו אני־מאמין ואותו להט‪,‬‬ ‫ההיסטורית היהודית שהשכיחה בגלויותיה את יצירות‬
‫אבל עם צער רב ודיונים בלתי פוסקים מדוע לא הצליחה‬ ‫הרוח שלנו‪ :‬״שירי משוררינו הספרדים הונחו מאות בשנים‬
‫החבורה לפרוץ דרך להנהגת החיים היישוביים; או‪ ,‬מדוע‬ ‫בקרן זוית‪ ,‬אין מזכיר בשמם ואין מעלים על לב‪ ...‬ועד היום‬
‫העולים המתיישבים״החדשים שלא הכירו את הארץ ואת‬ ‫אשר קם שד״ל וחבריו לנפץ את האבק אשר התגנב עליהם‪,‬‬
‫שפתה‪ ,‬הם הם שהפכו למובילי היישוב כאן‪ .‬אמנם רוב בני‬ ‫לשפשפם ולהראותם בכל חמדת יפעתם וזוהרם‪ ,‬כבר מלאה‬
‫החבורה הירושלמית מילאו תפקידים נכבדים ביישוב‪ ,‬היו‬ ‫רוח אחרת את כל חללו של המקום הפנוי‪ ,‬והמה היו כחוץ‬
‫מעורבים בעסקנות ציבורית ענפה‪ ,‬והטביעו את חידושיהם‬ ‫לזמנם ולמקומם‪ .‬לא יוכלו עוד לשפוך רוחם על משוררינו‬
‫במחקר‪ ,‬בתרגום ובספרות‪ ,‬ובייסוד תשתית למוסדות חינוך‬ ‫החדשים‪ ,‬המושפעים מספרות אחרת‪ ,‬ולא למופת יוקחו‬

‫וחברה‪ ,‬אבל תמיד היתה זו מנהיגות מן השורה השניה‪.‬‬ ‫עוד‪ ,‬כי השתנו העיתים והשתנו הטעמים״‪.‬‬
‫פעילותה של חבורה ירושלמית זו בסוף המאה הקודמת‬ ‫עם כל אכזבתו מסיים ילין את דבריו בתקוה לאמר‪ :‬גם‬
‫מוכיחה את הטעות לגבי מה שמוסכם על מפעלם של ילידי‬
‫הארץ‪ .‬עד כה היה מקובל כי פעילותם של ״ילידי הארץ״‬ ‫פרופ׳ אברהם שלום יהודה‬
‫תחילתה מימי מלחמת העולם הראשונה עם מחתרת ניל״י‪,‬‬
‫ולאחר מכן ה״ילידים החדשים״‪ ,‬בניהם של אנשי העליה‬
‫הראשונה והשניה‪ :‬עשייתם של בני החבורה הירושלמית־‬
‫ספרדית מוכיחה כי הנסיונות למימוש תרבותם של בני‬
‫הארץ‪ ,‬תרבות ״ילידית״‪ ,‬נעשו כבר בסוף המאה ה־‪,19‬‬
‫שלושים שנה לפני־כן‪ .‬ותופעה מעניינת נוספת‪ :‬כשמדברים‬
‫על תרבות ״ארץ־ישראלית ילידית״‪ ,‬מציגים אותה בבחינת‬
‫תרבות המתנערת מהיהדות בגולה‪ ,‬כלומר תרבות עברית־‬
‫חילונית‪ ,‬שהשלב הקיצוני שלה הוא ההשקפה הכנענית‪.‬‬
‫והנה מתברר כי בני ירושלים שקדמו להם‪ ,‬היו הראשונים‬
‫שהכירו בצורך להשתלב במרחב השמי‪ ,‬אבל לא בדרך של‬
‫הסתייגות מהגלות ולא בדרך הכנענית‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬הם‬
‫חיפשו דוגמה לתרבות ארץ״ישראלית דווקא בגולה‪,‬‬

‫בספרד‪ ,‬ודווקא בשירה יהודית בעלת מודעות מסורתית‪.‬‬