Page 23 - etmol 49

‫מנחם אוסישקין‬ ‫אסתר ראב‬ ‫יהודה ראב‬

‫פריס או ירושלים‬

‫מאת אסתר ראב‬

‫היו מתעייפות‪ ,‬מתחילות להתנשם וגומרות בפיאניסימו‬ ‫זה עתה שטפתי את מיצי‪ ,‬חתולת האנגורה שלי‪ ,‬ממי־‬
‫צרוד במקצת ‪ -‬עליתי אני לטונים הגבוהים של הפינאל‬ ‫הסבון‪ ,‬ושערותיה הארוכות דבקו לעורה וכולה נצטמצמה‬
‫על״ידי כד וגופה הקטן והרזה רעד כולו מקור ‪ -‬עטפתי‬
‫בקלות‪ ,‬וגמרתי בצליל רם ונקי‪.‬‬ ‫אותה במגבת ישנה‪ ,‬שמתיה בשמש וישבתי לידה‪ .‬לאט־לאט‬
‫רעם של מחיאות״כפיים ניתך עלי‪ .‬אני עמדתי על מקומי‬ ‫החלה לנהום קלות‪ ,‬למצמץ בעיניה ונדמה היה שהיא‬
‫כברווז בתוך גשם‪ ,‬ובעקשנות היבטתי אל אימי‪ .‬חיכיתי‬
‫נרדמת‪ ,‬ופתאום ‪ -‬פקודה‪ :‬״בואי!״‬
‫לאות שיינתן ‪ -‬להסתלק! אבל האות לא ניתן‪.‬‬ ‫כשאימי היתה נותנת פקודה אי״אפשר היה לא להישמע‬
‫ומיצי ודאי וודאי שיצאה מן המגבת ‪ -‬היא תתגולל בחול‬ ‫לה‪ .‬היתה לה יד קטנה ונוקשה מעבודה‪ ,‬שהיתה תוקעת בין‬
‫החם ותקלוט לתוך שערותיה הארוכות והמשייות קוצים‬ ‫כתפיי הרזות ומכוונת לאשר תרצה ‪ -‬וכך כיוונה אותי‬
‫ואניצי״קש‪ ,‬ושוב תהיה מלוכלכת‪ .‬ואני אהבתי לייבשה‬ ‫כשהיא מיישרת את הסרט האדום בשערותיי ומנקה את‬
‫בשמש כדי שתהה דומה לפקעת של מוך לבן‪ ,‬כששתי עיניה‬ ‫רגליי היחפות מן החול שדבק בהן‪ ,‬דוחפת ומכוונת ישר‬
‫ל״סאלון״‪ ,‬משם הגיע בליל״דברים ביידיש‪ ,‬גרמנית ורוסית‬
‫הירוקות נתונות בו כשתי פנינים ירוקות‪.‬‬ ‫‪ -‬היה זה עניין רגיל בביתנו‪ :‬תיירים ‪ -‬עסקנים ציוניים‬
‫ופתאום צצו לפניי שתי עיניים קרות מוזרות‪ ,‬וקול קשה‬ ‫מחוץ־לארץ‪ .‬כשנכנסתי עברתי על שורה שלימה של אנשים‬
‫פנה אלי‪ :‬״הגידי לי בתי‪ ,‬היכן היית רוצה להתגורר‪ ,‬בפרים‬ ‫כשאני מושיטה להם את ידי לשלום ‪ -‬בתנועה שבה הייתי‬
‫בחורף מרכסת את כפתורי נעליי הגבוהות‪ :‬אחד אחר השני‪,‬‬
‫או בירושלים?״‬ ‫אחד אחר השני‪ ,‬וליבי נתון למשהו אחר‪ .‬כעת ידעתי בדיוק‬
‫פריס או ירושלים? ‪ -‬עלי לענות מיד‪ ,‬עלי לעשות את‬ ‫מה עלי לעשות‪ .‬עלי לתת ״מיספר״ ‪ -‬עלי לשעשע את‬
‫חובתי ‪ -‬פרים? מעודי לא שמעתי שם כזה‪ .‬במוחי עברו‬ ‫האורחים בדקלום או בשיר‪ :‬הייתי למשל מדקלמת בפאתוס‬
‫שמות שונים‪ :‬ראש־פינה‪ ,‬זכרון‪ ,‬רחובות‪ ,‬גדרה‪ ...‬ואולי זה‬
‫רב‪:‬‬
‫כפר ערבי אחרי גדרה? עניתי בקיצור נמרץ‪ :‬״ירושלים!״‬ ‫״שלום לך מרתה‪ ,‬תמתי עד נצח! הנני שב לקרב‪ ,‬כי‬
‫מיד ראיתי לפניי את האשנב בבית סבתא‪ ,‬כשמתחת‬
‫לאשנב עומד שולחן ועליו שרפרף‪ ,‬וכשעולים על השרפרף‬ ‫נרפא הפצע‪.‬״‬
‫מוציאים את הראש דרך האשנב ומיד משקיפים על פני נחל‬ ‫או‪:‬‬
‫קדרון ורואים מין מפה פרושה‪ .‬שיצורים זוחלים עליה‬
‫לאיטם‪ :‬חמורים טעוני״שקים וערביות עטורות סלי׳ירק על‬ ‫״דליה דליה‪ ,‬אין את ענייה‪.‬‬
‫ראשיהן עולות במעלה ההר‪ ,‬וההרים‪ ,‬מסביב‪ ...‬אשא עיני‬ ‫אנה תסעי‪------‬״‬
‫אל ההרים‪ ...‬הדהדו המלים באוזניי‪ .‬ופתאום הרגשתי‬
‫באטמוספירה שסביבי ונתברר לי ‪ -‬״שקלעתי אייזן״‪ ,‬וכי‬ ‫וזאת בקול נוגה ורך‪ ,‬והפעם בחרתי בשיר‪ :‬״אשא עיניי‬
‫מילאתי את חובתי לכל הדיעות‪ ,‬ומבלי לחכות לאות ‪-‬‬ ‫אל ההרים״ פרק תהילים שמורתי הרוסית הצמידה אליו‬
‫מנגינה אוקראינית לאומית‪ ,‬קשה למדי‪ :‬היו שם עליות‬
‫קפצתי קפיצה גדולה אחת‪ ,‬ועוד אחת ‪ -‬ופרחתי החוצה‪.‬‬ ‫וירידות ‪ -‬והיה צריך ״לבצע״ אותו ממש‪ .‬היה לי סופרן‬
‫אחר שנים‪ ,‬בימי קונגרס אחד‪ ,‬נמצאתי באכסניה שבה גר‬ ‫חלק‪ ,‬וניגשתי מיד לעניין ועשיתי את מלאכתי באמונה‪:‬‬
‫אותו ״איש ברזל״ בעל העיניים הקרות‪ .‬ישבתי באולם‬ ‫פתחתי את פי ברחבות ובתמימות רבה‪ ,‬כמו שעושות ילדות‬
‫ולפניי גל של מעטפות וגלויות‪ ,‬וכולי שקועה בכתיבה‬ ‫קטנות בשעה שהן שרות‪ ,‬ביטאתי את המילים של הטקסט‬
‫העתיק בקלות ובפשטות רבה‪ ,‬אבל במקום שרוב הילדות‬
‫הביתה ‪ -‬לפתע צצו העיניים הקרות ההן מעלי‪:‬‬
‫״כותבים הביתה‪ ,‬מה? ‪ -‬אשא עיני אל ההרים?‪...‬״‬
‫‪23‬‬