Page 22 - etmol 49

‫סיפור על הסיפור‬

‫בשנת תרס״ג‪ ,1903 ,‬כלומר ‪ -‬לפני‬ ‫יהודי איטלןה נאלצים לשמוע דרשה נוצרית במאה ה־‪6‬ו‬
‫כשמונים שנה‪ ,‬ביקר בארץ‪-‬ישראל המ­‬
‫נהיג הציוני מנחם אוסישקין‪ .‬ברצונו‬ ‫שאלה של כובע‬
‫היה אז לאחד את כל היישוב באמצעות‬
‫הנהלה ציבורית אחת שאליה יישלחו‬ ‫להסיר את הכובע או לא להסיר את הכובע ‪ -‬זו השאלה לפניה עומדים‬
‫נבחרים מכל מושבה‪ .‬הוא ביקר אז בכל‬ ‫בני קהילה יהודית באיטליה במאה'ה־‪ ;16‬והבעיה היא אם הסרת הכובע‬
‫המושבות‪ ,‬והגיע גם לפתח‪-‬תקווה‪,‬‬ ‫באותה הזדמנות היא חלק בפולחן נוצרי כפוי על יהודים ‪ -‬שמיעת דרשה‬
‫שהיתה המושבה הגדולה בארץ‪ .‬בהיותו‬ ‫בכנסיה ‪ -‬ומעשה כזה הוא בבחינת ׳יהרג ואל יעבור׳‪ :‬או שהסרת הכובע‬
‫בה סר לביקור אצל יהודה ראב‪ ,‬שהיה‬ ‫היא רק לכבודו של הדוכס המושל)המלך( שהשתתף באותו כינוס ומעשה‬
‫ממייסדי המושבה ב‪ 1878-‬ואביה של‬
‫אסתר ראב‪ .‬לימים סיפר יהודה ראב‪,‬‬ ‫זה מתקבל על הדעת‪.‬‬
‫בספר זכרונותיו ״התלם הראשון״‪ ,‬על‬ ‫שאלה זו נשאל אחד הרבנים באיטליה לאחר שנת ‪ ,1574‬והיא נשארה‬
‫בכתב יד עד הימים האלה‪ ,‬כשהיא מופיעה בספר ״מתנות אדם״‪,‬‬
‫אותה פגישה‪:‬‬ ‫שהתפרסם על־!די יעקב בוקסנבוים בהוצאת אוניברסיטת תל׳אביב‪.‬‬
‫בספר זה מופיעות ‪ 318‬שאלות ותשובות שנשאלו רבני איטליה באותם‬
‫מנחם אוסישקין ביקר אז בארץ‪ ,‬וביקרני בבי­‬ ‫ימים ומתוכן יכולים אנו ללמוד על חיי היהודים באותה ארץ באותה מאה‬
‫תי‪ .‬הוא פנה בעברית אל בתי אסתר‪ ,‬שהיתה‬
‫אז ילדה‪ .‬׳היכן רוצה את לשבת?׳)רצה לומר ‪-‬‬ ‫סוערת ומלאת עלילות‪ .‬וזה נוסח השאלה שנשאלו הרבנים‪:‬‬

‫לגור(‪.‬‬ ‫ובין כך וכך בא דבר המלך למנוחה‬ ‫באשר דבר מלך שלטון נאספו רבים‬
‫׳בכיתה השמינית‪,‬׳ ענתה‪.‬‬ ‫על ידי שלוחו‪ ,‬וכטל על עשב רצונו‪,‬‬ ‫מאנשי עם אלקי אברהם אל בית תפיל­‬
‫״לא זה‪ ,‬היכן רוצה את לגור‪ ,‬בבירהז׳‬ ‫לאמר אליהם‪ ,‬כי לא ירה החצי להעבי­‬ ‫תו של מלך לשמוע הדרשא מפי הדורש‬
‫׳אתה חושב בירושלים?׳ ‪ -‬שאלה‪ - ,‬׳לא‪ ,‬כאן‬ ‫רם על דת‪ ,‬רק לכבוד עצמו הוא דורש‪,‬‬ ‫שלו )הכומר(‪ .‬ומקום מוכן לקרואיו‬
‫הוא הדבר אשר נשנה אחר כך מאתו‬ ‫מבני עמנו לשבת בו אצל המקום אשר‬
‫בפתח‪-‬תקווה‪.‬׳‬ ‫לאחד מבני בריתנו‪ .‬ויוסף דבר אליו‬ ‫היו שם שריו ומשרתיו ועושי רצונו‪,‬‬
‫אוסישקין לא הסתפק בכך‪ ,‬והמשיך‪ :‬׳כוונתי‬ ‫עוד בדבר הזה‪ ,‬כי אין דתו מסכמת‬ ‫כולם עומדים ממעל לו בגלוי הראש‬
‫לא לירושלים‪ ,‬אלא לפריז‪ .‬הרוצה את לנסוע‬ ‫לעבור על דת‪ ,‬כי לא כוונה דעתו להע­‬ ‫לכבוד המלך והמלכה והשר והשרים‪...‬‬
‫ביר‪ ,‬אדרבה‪ ,‬נחת רוח לפניו שישמרו‬ ‫ויהי בהגיע שם בני בריתנו המובאים‬
‫לפריז?׳‬ ‫בני ישראל את חוקת התורה אך לא‬ ‫על פי ציוויו של מלך‪ ,‬שמרו משמרתם‬
‫׳לא‪ ,‬אני רוצה להיות בארץ אבותיי!׳ ענתה‬ ‫מצאנוהו שגיא כוח )ותרן ונדיב( בע‪-‬‬ ‫ובריתם ינצורו לבלי הוריד מעל ראשם‬
‫את עדים‪ .‬אז רוח המושל עלתה עליו‪,‬‬
‫הילדה בכעס‪.‬‬ ‫נינים נוגעים בכבודו‪ ,‬כבנדון‪• .‬‬ ‫והנה זה מלאך שלוח מאתו נוגע בם‬
‫עם כל הכבוד לאוסישקין‪ ,‬לא שכחתי לו עד‬ ‫סוף דבר‪ ,‬בהגיע תור השתחווייתם‪,‬‬ ‫ויאמר אליהם‪ ,‬המלך דיבר‪ ,‬הורידו את‬
‫החזירו היהודים את העטרה ליושנה‬ ‫מצנפתכם‪ ,‬כי לא יאות לכבודו היותכם‬
‫היום מבחן זה‪.‬‬ ‫)חבשו את כובעיהם(‪ ,‬ויהי כן עד תום‬
‫אוסישקין‪ ,‬שלא היה איסטניס ביותר‪ ,‬לא נמנע‬ ‫בכיסוי הראש בין העומדים האלה‪.‬‬
‫אפילו מלהוסיף‪ :‬׳את הדברים האלה שמו‬ ‫הדרשה‪ ,‬ונפטרו לשלום‪.‬‬ ‫אז נבהלו בני עמנו ולא נחפזו לסור‬
‫יורו נא המורים‪ ,‬אם עברו תורה‪,‬‬ ‫אל משמעתו‪ ,‬עד שחזקה ידו על״ידי‬
‫בפיה‪...‬׳‬ ‫חלפו חוק‪ ,‬להשיט המיית הפוערים‬ ‫שלוחו רצוא ושוב לאמר‪ ,‬כלו מעשיכם‪,‬‬
‫ובכן‪ :‬לו ענתה הילדה ׳בפריז׳‪ ,‬הרי השעדוריה‬ ‫פיהם לבלי חוק ויצדיקו את הצד הצי‪-‬‬ ‫ואתם פי מלך שמורו‪ ,‬ובי אל תמרודו‪,‬‬
‫הידועה על שאיפת הדור הצעיר ל׳צרפתית׳‬ ‫לטוב לכם ולכלל‪ .‬רעדה אחזתם שם‪ ,‬כי‬
‫ולהגירה לחוץ‪-‬לארץ‪ .‬כיוון שענתה מה שענתה‬ ‫דיק‪.‬‬ ‫יגורו מפני האף והחימה הפתאומית‪ ,‬על‬
‫מסתמא הכינו אותה לכך‪ .‬וכאן כבר לא היה‬ ‫כן יצא ליבם של היהודים‪ ,‬ויחרדו וחש­‬
‫)הרב המשיב מחליט שאין גילוי הראש‬ ‫שו על הכלל ועל הפרט‪ ,‬והחליטו כי‬
‫רצון ׳לראות׳‪ ,‬אלא לסלף‪...‬‬ ‫מן הפולחנות לעבודה־זרה‪ ,‬ובפרט‬ ‫שתיקתם היתה יפה להם מדיבורם‪ .‬ובכן‬
‫במעשה זה‪ ,‬שאמרו היהודים בפירוש‪,‬‬ ‫התירו לעצמם הסרת המצנפת‪ ,‬ויאמרו‬
‫אסרת ראב‪ ,‬שנולדה בשנת ‪1894‬‬ ‫שאינם עושים אלא לכבוד הדוכס‪ .‬ומ­‬ ‫לאמר בקול רם‪ ,‬זאת לא זאת‪ ,‬רק לכבו­‬
‫בפתח‪-‬תקווה‪ ,‬היתה כבת תשע בעת‬ ‫שום ׳מראית עיף בלבד אין אומרים‬ ‫דו של מלך והדרתו‪ ,‬ואיש אל רעהו‬
‫שהתרחשה פגישה זו‪ ,‬אשר על אודותיה‬ ‫אמרו‪ ,‬חזק ונתחזק‪ ,‬שאם חם וחלילה‬
‫כתבה לימים את סיפורה ״פריס או‬ ‫׳יהרג ולא יעבור׳‪ ,‬ובפרט במקום סכנה‬ ‫היה מפציר אותנו ליותר מכך‪ ,‬אנחנו‬
‫ירושלים?״ אסתר בסיפורה בנוסח אחד‪,‬‬ ‫מיידית וסכנה של רבים‪ .‬על תשובה זו‬
‫ואביה יהודה בזכרונותיו‪ ,‬בנוסח קצת‬ ‫משיג רב אחר‪ ,‬האומר כי גם על מר­‬ ‫כורתים אמנה שנהרג ואל נעבור‪.‬‬
‫שונה ‪ -‬ביקשו לצאת כנגד התדמית‬ ‫אית עין של עבודה זרה ׳יהרג ואל‬
‫השלילית שהודבקה אז לאיכרי המוש­‬
‫בות‪ ,‬אנשי העלייה הראשונה‪ .‬אם היל­‬ ‫יעבור׳‪{.‬‬
‫דה אינה חולמת על פריס משמע‪:‬‬
‫״הכינו״ את הילדה לכך‪ .‬אוסישקין לא‬
‫האמין‪ ,‬כנראה‪ ,‬כי תיתכן נערה‪ ,‬בת‪-‬‬
‫הארץ‪ ,‬שאינה חולמת להגר ממנה‪ ...‬אך‬
‫הילדה בת התשע נשארה בארץ‪ ,‬ולימים‬
‫החלה כותבת שירים‪ ,‬ונהיתה למשוררת‬

‫העברית הראשונה מבין בני הארץ‪.‬‬

‫אהוד בן־עזר‬

‫‪22‬‬