Page 33 - גג 47 16במאי
P. 33
שיינבוים הוא גנן המנכש עשבים רכים,
שוטים ופיוטיים מדי מגנו בקהילה ,באמונתו
ובנפשו .תולש אותם .מקריב את בנו לדימויי
אידאולוגיית הכוח שלו ושל הדור הזקן,
הקשוח.
בסיפורו בתחילת קיץ 1970יהושע מתאר מורה לתנ"ך בן
שבעים ,זקן בעיני עצמו ,המסרב לצאת לפנסיה ומתעלק על
תלמידיו .מודיעים לו שבנו נהרג .לפני חמש-שש שעות.
הוא יורד למדבר ומוצא שזו טעות ,מוצא את בנו משתין על
שרשרת של זחל"ם .מסתבר שמישהו ,בן של מישהו אחר,
נהרג .לא הוא" .איך לספר לו שכבר ויתרתי עליו "...תוהה האב הזקן .השוני בין זקנו של
יהושע לבין זה של עוז בולט אך כך גם הדמיון .אצל עוז "מעמדו של אב שכול יש בו
מעין הילה מקודשת .בדרך הטבע אין שיינבוים מהרהר עתה בהילה זו ".אצל יהושע:
"...כי הנה ,במובן מסוים ,הייתי מוכן לנפילתו ,וזה היה כוחי ברגע הנורא .וכבר באותו
יום ] [...כבר התחלתי לחשוב עליכם ,על דברים שאשא בפניכם "...עוז מתבונן בשיינבוים
מבחוץ ,שופט אותו .יהושע סובל אתו מבפנים ,בגוף ראשון ,כביכול מבקש יותר הזדהות
מהקורא .על אף האימה המצמררת של ההתהדרות בהילת השכול ,של הנחמה האיומה
שהיא מספקת למורה הקשיש ולבדידותו ,יהושע אינו בוגד בגיבורו.
עמוס עוז כותב יותר על האב השכול מאשר על הבן המתאבד או שמא נהרג בידי מה
שהאב מסמל .נמחץ מן הבוז שרוחש לו אביו .שיינבוים הוא גנן המנכש עשבים רכים,
שוטים ופיוטיים מדי מגנו בקהילה ,באמונתו ובנפשו .תולש אותם .מקריב את בנו לדימויי
אידאולוגיית הכוח שלו ושל הדור הזקן ,הקשוח .תמונת המוות של גדעון היא אפיפניה
הפוכה ,עקדה ממוקיינת" .גדעון הוסיף לגעות כפעם בפעם במטחי צחוק אוויליים ...חיוך
כסילים לא מש משפתיו ...לשונו השתרבבה "...עד אשר נגאל גדעון "ובזרועות פרושות
לרווחה הטה עצמו הנער אל כבל החשמל" .בהחלט מזכיר את אליהו העולה בסערה
השמיימה ואת מרכבת החשמל של הנביא יחזקאל.
המורה של יהושע מלמד תנ"ך ,איך לא; אבל גם עוז לא נמנע מהרמזים מקראיים ,ואף חותם
את הסיפור בשורה הדו-משמעית" :לא כדרך הבשר דרך הרוח .דרך הרוח לבוא ולחדול ,לחדול
ולהתחדש ".באמת "להתחדש"? האם זה האופטימיזם של עולה לגרדום בשעת הזריחה? לא
השתכנעתי .שני תאומי סיאם הלא זהים הללו ,שני מיתוסי העקדה הישראליים כל כך ,החצי-
מהופכים ,לא הרפו ממני עד היום .זה של עוז קשה וחסר רחמים בעיניי יותר.
ַּגג גיליון 31 47
