Page 34 - גג 47 16במאי
P. 34
זיוה שמיר
איך התיידדתי עם חנה גונן ,גיבורת מיכאל שלי
או :קורת גג ראשונה ופגישה ראשונה עם עמוס עוז
א .בפאתי העיר
כשסיפרתי בחוברת 45של ַּגג על צעדיי הראשונים באוניברסיטה ,הזכרתי כבדרך-אגב
את דירתנו הראשונה שאליה עברנו ,אלי ואני ,לאחר נישואינו בקיץ .1965הייתה זו
דירה בת שני חדרים ,בבית קטן ופסטורלי דמוי שובך יונים ,שניצב לא הרחק מ"הר
נפוליון" שבפאתי רמת-גן .ביתנו עמד ברחוב חד-סטרי עטור ירק שנמתח בין דרך אבא
הילל סילבר לבין נחל האיילון שנודע עדיין בשמו הערבי "מוסררה".
לא בלי התלבטות הפרנו את עצתו של יששכר ,הדֹוד הבכור והבכיר של אלי ,ש ִהזהיר
אותנו לבל נתרחק ממרכז העיר ,ובחרנו לקנות דירה ב" ּ ֶפריפריה"ֵ .מימיו של נחל האיילון
עדיין לא נוקזו אז לתעלת בטון שמעליה נסלל עורק התנועה החשוב והשוקק של מדינת
ישראל .בסוף הרחוב שלנו עיטרו שיחי אגמון ועצי אקליפטוס את גדות הנחל ,ש ֵמימיו
הירקרקים פי ּכו ו ִׁשכשכו ל ִאטם .פינת החמד הזאת משכה אליה בלילות זוגות אוהבים.
בדירתנו הראשונה התאהבנו ממבט ראשון ,ומרגע שסיכמנו עם בעלי ָה את תנאי הרכישה
חלמנו על היום ש ּבֹו נפתח ָּב ּה את חיינו המשותפים :הדירה ִהשקיפה על שטח ירוק פתוח
– מין ִמרווח נרחב שהשתרע מן המרפסת שלנו עד ִלקצה גינות השכנים .צמרתו של עץ
רחב-נוף שחצצה בין חלון חדרנו לבין הבית הסמוך יצרה אווירה כמו-כפרית .במבואה
לדירה הייתה ג ּומחה ש ָּב ּה ָּבנינו מדפים שעליהם הוצבו ספרי ההנדסה לצד ספרי הביקורת
והספרות היפה .פינת האוכל הדרומית והמוארת שימשה גם כפינת העבודה והלימודים.
מן החלון הגדול של פינת האוכל נשקפה גי ָנ ָת ּה של משפחת ירושלמי ,שאחד ִמ ָּבניה )כך
סיפרו השכנים( התחתן עם ִּבתו של יצרן ה"סוסיתא" – אותה מכונית-קובייה מפי ֶּברגלס
שעוררה אז את החלום הא ּוטֹו ּפי הוורוד שישראל תהיה פעם אחת מיצרניות הרכב
העולמיות )וגם הביאה עד מהרה ל ִקצו של חלום תמים זה( .הגברת ירושלמי פיזרה במו-
ידיה כל חודשיים-שלושה בערוגותיה את הזרעים של פרחי-העונה ו ָׁשתלה את שתיליהם.
גי ָנ ָת ּה נראתה מחלוננו הדרומי כמו ציור מואר ובהיר של ֶרנ ּואר.
דירתנו לא דמתה כלל לדירותיהם של רוב שכנינו שהמירו את רהיטי העץ הי ָׁשנים שלהם
ברהיטים חדשים מצ ּו ּ ֵפי פורמייקה ,כמנהג אותם ימים .באמצעים צנועים הקמנו דירה ש ָּב ּה
כל עציץ ,כל ספל וכל ספר עמדו במקומם הנכון .גם גלי רוח קלים שהגיעו מכיו ּון הים
וג ֶלי ָה של חדוות חיים נשבו בין החדרים ותרמו לה תרומה בלתי מוחשית בעיני זר לא
יבין זאת ,אך מ ּו ֶח ֶׁשת מאוד בעינינו.
ַּגג גיליון 32 47
