Page 39 - גג 47 16במאי
P. 39

‫ועדכניים‪ .‬ואני‪ ,‬שעד אז קראתי בהנאה את סיפוריהם ה ֵראליסטיים של סופרי דור המאבק על‬
‫עצמא ּות ישראל‪ ,‬בני דורם של הוריי‪ ,‬התפעלתי מאוד גם מן הספר מיכאל שלי‪ ,‬שבישר את‬
‫החדש והדיח את בני "דור ה ֵרעים" ממרכז הבמה הספרותית‪ .‬ההנאה התחלפה בתימהון כאשר‬
‫הגעתי לקטעי ההזיות והסיוטים המוזרים‪ ,‬שעליהם בחרתי לדלג כשם שדילגתי על תיאורי‬
‫הכלב בלק בתמול שלשום של עגנון‪ .‬הסגנון ה ֶמ ָטא‪ֵ -‬ראליסטי החדש משך‪ ,‬אך גם הרתיע‪ .‬למען‬
‫האמת‪ ,‬עד היום הקטעים האלה מוזרים עמוס וחידתיים בעיניי‪ ,‬אלא שכיום אני רואה את החידה‬

                             ‫הבלתי פתורה כיתרון ספרותי‪-‬אסתטי‪ ,‬ולא כפגם הדורש את תיקונו‪.‬‬

‫הסופרים בני "דור המדינה"‪ ,‬רובם בעלי השקפה "שמאלית"‪ ,‬מתונה או רדיקלית‪ ,‬הושפעו‬
‫במישרין או בעקיפין מתורתו ה ֶאקזיסטנציאלית של ז'ן פול ַסרטר ממייסדי קבוצת ההתנגדות‬
‫הסוציאליסטית "סוציאליזם ו ֵחר ּות"‪ ,‬שגרס כי "סֹופר חייב לסרב להשתייך ל ִממסד"‬
‫וש"אינטלקטואל הוא מי שנאמן לחברה‪ ,‬אך אינו חדל ִלמחֹות נגדה"‪ .‬מרד המשוררים הצעירים‬
‫בני "דור המדינה" בנתן אלתרמן ומרד הסופרים הצעירים בני "דור המדינה" בסופרי "דור‬
‫תש"ח"‪ ,‬מעריציו של אלתרמן‪ ,‬השתלב אפוא היטב באקלים הדעות ה ָא ַנרכיסטי ומנתץ האלילים‬
‫של צעירי התקופה בעולם הרחב‪ ,‬ויש להניח שאף הושפע ממנו ושאב ממנו את כוחו ואת‬
‫דפוסיו‪ .‬לימים תיאר עמוס עוז את האווירה הסטודנטיאלית ששררה בסוף שנות החמישים בפתח‬
‫ספרו הבשורה על‪-‬פי יהודה )שעליו כתבתי ב‪ 2014-‬את אחד המאמרים הראשונים בכתב‪-‬העת‬
‫האינטרנטי אימגו‪ ,‬שמשום מה הפסיק לאחרונה את פעילותו(‪ .‬כששמעתי מפי השופט העליון‬
‫בדימוס אהרן ברק כי הוא קרא את דבריי על ספרו של עוז‪ ,‬הבנתי שלא זריתי לרוח את‬

                                                                                             ‫אנחתי‪.‬‬

‫עמוס עוז הצעיר‪ ,‬שהתכתב בעלומיו עם אלתרמן והתקרב אליו‪ ,‬לא ָמרד לכאורה במחברם של‬
‫כוכבים בחוץ ושמחת עניים‪ .‬להפך‪ ,‬הוא שי ּבץ ביצירתו רמיזות לא מעטות ליצירת אלתרמן ואף‬
‫לא התנזר מצייני סגנון אלתרמניים )כדוגמת האוקסימורון וה ֶזא ּוגמה(‪ ,‬חרף התהום האי ֵדאולוגית‬
‫שנפערה בין הסופר הצעיר לבין המשורר הגדול של הדור החולף‪ .‬עם זאת גילויי ההערצה של‬
‫עוז הצעיר לבכיר המשוררים העברים בדורו‪ ,‬והאיגרות ששיגר אליו‪ ,‬לא מנעוהו מלחלוק עליו‬
‫בחריפות ולהצביע על מה שנתפרש אצל עוז כמחיר הכרוך בהיצמדות לערך של ש ֵלמות הארץ‬

                                                                           ‫על חשבון ש ֵלמות העם‪.‬‬

‫לפי שעה‪ ,‬עמוס עוז הוא גם האחרון בין סופרינו שהכתיר את אחד מספריו בכותרת אלתרמנית‪.‬‬

‫ספר מאמריו ממורדות הלבנון )‪ ,(1996‬שבמרכזו מלחמת לבנון‪ ,‬מתבונן באירוניה ט ָרגית ָמ ָרה‬

‫אֹו ֲה ִבים‬  ‫)שבפתחו נשמעת האמירה המז'ורית‪ָ " :‬אנ ּו‬  ‫של אלתרמן "שיר ּבֹ ֶקר"‬                      ‫הציוני‬       ‫בשירו‬
‫תכופות‬       ‫ברומנים שלו ובספרי מסותיו ציטט עמוס עוז‬  ‫‪ְּ /‬ב ִׂש ְמ ָחה‪ְּ ,‬ב ִׁשיר ּו ְב ָע ָמל"(‪.‬‬  ‫מֹו ֶל ֶדת‪,‬‬  ‫אֹו ָת ְך‪,‬‬

‫משירי אלתרמן‪ ,‬מפזמוניו‪ ,‬מטוריו‪ ,‬ובעיקר משמחת עניים‪ .‬בכך המשיך לכאורה את המקובל‬

‫בדורם של קודמיו‪ ,‬ש ּכ ּונה גם "דור הפלמ"ח" או "דור ה ֵרעים"‪ .‬סופריו של דור זה הכתירו את‬

‫ספריהם בכותרות אלתרמניות מהדהדות‪ ,‬כגון אפורים כשק של יגאל מוסינזון‪ ,‬הוא הלך בשדות‬

‫של משה שמיר‪ ,‬מקרה הכסיל של אהרן מגד‪ ,‬נפנוף של ִמטפחת וימים של תכלת של ראובן‬

‫קריץ‪ ,‬כבר ארץ נושבת של יונת ואלכסנדר ֶס ֶנד ועוד ועוד‪ .‬מן ה ּבחינה האידאולוגית‪ ,‬עוז‬

‫התרחק ת"ק על ת"ק פרסה מ"דור ה ֵרעים"‪ ,‬ולימים תמך ב"תכנית אוסלו" ואמר שאם יעלה‬

             ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪37 47‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44