Page 108 - סקסמוביל
P. 108

‫‪108‬‬

‫אייל היה הגורם ששכנע אותו לגנוב את הכסף‪ .‬בצערו על‬
‫מותו של רמי מישהו היה חייב לשלם על כך‪ .‬הוא בחר‬

                ‫באייל‪ .‬אבל גם לא חס על עצמו‪ .‬אוקיי‪ .‬יפה‪.‬‬
‫וכאן החלו הספקות לכרסם בי‪ .‬הרי אני בעצם שופט את‬
‫הגיבורים שלי‪ .‬במכלול היצירה שלי מעולם לא שפטתי את‬
‫הגיבורים‪ .‬אני אוהב אותם‪ .‬הם מונעים בכוחות שאין להם‬
‫שליטה עליהם‪ .‬ובכל פעם שהגיבורים שלי מנסים לקחת‬
‫את הגורל בידיהם קורה משהו נוראי‪ .‬והנה כאן‪ ,‬ליבנה‬
‫ואייל סופגים עונש סופי על מעשיהם‪ .‬במה חטאו? בסך‬
‫הכל ניסו בצורה טרגית לקחת את גורלם בידם‪ .‬האם מגיע‬
‫להם עונש על כך? ומה גנבו לעצמם? כסף גנוב‪ .‬האם היו‬
‫צריכים להחזיר את הכסף לנגנב? על פי חוקי המוסר‬
‫והחברה האנושית בוודאי שכן‪ .‬אבל מי אני שאהיה התליין‬

                                        ‫של החברה האנושית?‬
‫ה"דאו אקס מכינה" של הסיפור היא החברה האנושית‪ .‬היא‬
‫דרסה ילד נכה בהתקף טירוף להשיג לעצמה כסף‪ .‬מי יכול‬
‫לשפוט את החברה האנושית הזו? אני חלק ממנה‪ .‬אתם‬
‫חלק ממנה‪ .‬בני אנוש דרסו את רמי בעיוורון‪ .‬אני לא חושב‬
‫שלמי מהשכנים עלה בדעתו להרוג את רמי‪ .‬רמי נדרס‬
‫בעבור כסף‪ .‬כסף שהוא החיים‪ ,‬בהתגלמותו הגסה והישירה‪.‬‬
‫אני אוהב את רמי‪ ,‬את ליבנה‪ ,‬את אייל‪ ,‬את השכנים ואפילו‬
‫את חזי‪ .‬אני אוהב את החברה האנושית‪ .‬ואני כסופר‪,‬‬
‫מתוקף היותי בעל העט ובעל היכולת להפיח חיים בדמויות‬

                       ‫שלי כרצוני‪ ,‬החלטתי לכתוב סוף אחר‪.‬‬
                                        ‫הנה הוא הסוף האחר‪.‬‬

‫‪ ...‬כשפתח אייל את הדלת‪ ,‬לא חייך בברכה‪ .‬האקדח השלוף‬
‫המכוון אל ראשו והעיניים הרטובות הבהירו לו שגורלו‬
‫נחרץ‪ .‬הוא רק רצה לדעת‪ ,‬מדוע? הוא הסתכל על חריר‬
‫הקנה המכוון אליו והמתין למכה‪ ,‬לכאב‪ ,‬ולאור הלבן‪ .‬הוא‬
   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113