Page 105 - סקסמוביל
P. 105
105
הסובארו כבר לא הרעישה כל כך באור היום המתחזק.
ליבנה ראה את אור הבוקר מפציע בדיוק מעל דוד השמש.
הוא נכנס לחדרם המשותף של רמי ושל ביתו החיילת .כך
נהג תמיד לעשות כשהיה מסיים משמרת לילה .שעה ארוכה
ישב ליד רמי ,ואחר כך כרע ליד המיטה וליטף במבטו את
הגוף הקטן .מתחת לשמיכה היו הרגליים הולכות
ומתנוונות .לא עוד ילד מוכה גורל ,לא עוד גבר נכה ,לא עוד
קשיש עלוב ,חשב ליבנה ,לא עוד .בעדינות כיסה כתף
שנחשפה ונישק את מצחו .הוא נכנס לחדר השינה וזחל
מתחת לשמיכה אל גבה החם של אשתו .הוא נצמד אליו.
אשתו נאנחה בשנתה .חום גופה הרגיע את ההתרגשות
שעדיין לא סרה ממנו .לפני שנרדם ,נושם את ריחה הלילי
חשב ,שניצח את הגורל ,בנו יהיה גבר שיקדם את העולם
טוב יותר ממנו.
בשעה עשר בבוקר נקרא בדחיפות למטה .פריצה לכספת של
בנק .בשירותים פגש את אייל והגיש לו חפיסת כסף.
תתחתנו כבר ,אמר ליבנה .אייל חייך ,חזי חילק הוראות
והצוות אייל וליבנה הצטוו לרחרח אצל המודיעים.
הימים חלפו ,החקירה דעכה ורמי קיבל קביים .את כל זמנו
הפנוי הקדיש ליבנה לבנו .איש לא הורשה להתערב
בתרגולים המעייפים ,החוזרים ונשנים ,בהליכה על קביים.
הילד נפל ,זחל ,בכה וליבו של ליבנה נקרע .עוד קצת ,אמר
בקול לא נשמע ,עוד קצת ילד ואנחנו נרפא אותך .רמי למד
לנוע והחל לצאת את הבית לבדו .ליבנה לא למד לחיות
כשהרחיים של בית הזבל על צווארו .פעם שאלה אותו
אשתו :למה אתה עצבני .אני לא עצבני ,השיב .פעם אחרת
כשהתבונן מבעד לחלון ,בבית הזבל ,ביום גשם שוטף ,אשתו
שאלה אותו :למה אנחנו לא מורידים את בית הזבל? עוד
מעט ,אמר .זה מכוער אבא ,אמרה ביתו ,אנחנו נעזור לך,
כולנו נעזור לך .גם רמי? הוא הצטער על השאלה מיד
