Page 93 - סקסמוביל
P. 93
93
משקפיו ,הרכיב אותם לאיטו והתבונן בילדה היפה .שוב
טיפסה הגולה וחסמה את גרונו .הפעם לא ניסה לבלועה.
אדרבא שמח אליה .היא עוררה בו רצון לבכות ,סתם
לבכות ,בכי ארוך שטוף דמעות מלוחות.
...דמעותיו יבשו זה כבר .הפעם האחרונה שבכה הייתה
כשהמורה שלו הגדול ואדום השיער סטר לו לעיני כל
הכיתה סטירה אחת שהשאירה על פניו עקבות אדומים,
לוהטים של כף יד גדולה .כמטורף רץ בכיתה ההמומה
וחיפש חפץ כהה להטיל במורה .הוא טלטל כיסאות,
שולחנות ,פיזר ספרים ומחברות וצרח עד צרידות .ידיים
חזקות החזיקו בו מאחור והוא פרץ בבכי .בכי זועם ,חסר
אונים ,משפיל ומדכא.
הוא נשבע שלעולם לא יבכה עוד .בלוויית אביו לא בכה וגם
לא בזו של אימו אותה אהב .כשעזבה אותו רות ,והיא
לחשה אליו "אני בכל זאת אוהבת אותך" רצה אז לבכות,
ורק כבש את פניו בקרקע בעקשנות...
הוא חש באפו של הכלב נוגע במכנסיו .חסר סבלנות סילק
את הראש שהוגש לו שוב ונפשו נדדה אל חדר האורחים
עם השטיח העבה ,ואל המיטה הגדולה ושתי התפיחות
הענקיות ואל הקיר המזרחי .המסמר החלוד ,עליו הייתה
התמונה תלויה קפץ וניקר את עיניו .הוא ראה את הסבתא
מבחינה בתמונה החסרה .בתדהמה תרכיב את משקפיה
ותתקרב אל המסמר המיותם .היא תקרא לבעלה שכבר החל
לנחור .הוא יקום ממיטתו וסהרורי יחפש את הצילום .הוא
ירטון ריטונים עייפים מתחת לשפמו וינסה להרגיע אותה
ולמשוך אותה חזרה למיטה .היא תסרב .היא תדחק בו
לצלצל לבנה ,שבקול מנומנם יבטיח צילום אחר .דמעות
יעלו בעיניה הכחולות שהברק עדיין לא סר מהן...
