Page 243 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 243

‫‪Pg: 243 - 8-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫"אין לכם זמן להתמהמה!" אמר אחד המלאכים לל ֹוט‪" ,‬השחר‬
‫עומד לעלות‪ .‬קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות‪ ,‬פן‬

                                                      ‫תיספה בעוון העיר!"‬
‫צער מילא את לב ל ֹוט‪" ,‬כמה כסף וזהב‪ ,‬אבנים טובות ומרגליות‬

           ‫יאבדו בהפוך העיר! לפחות אצליח להציל משהו מכאן"‪.‬‬
‫"דייך שנפשותיכם ניצלות! אל תחוס על הממון!" אמר המלאך‬
‫לל ֹוט‪ .‬המלאכים תפסו בידי הניצולים‪ ,‬אחד אחז ביד ל ֹוט ואשתו‪,‬‬
‫ואחד ביד שתי הבנות‪ .‬כהרף עין‪ ,‬בלי שים לב‪ ,‬מצאו האנשים את‬
‫עצמם עומדים הרחק מחומת העיר‪ ,‬מתבוננים בשמש העומדת‬

                                                       ‫לזרוח מעל החומות‪.‬‬
‫"הימלט על נפשך! אל תביט אחריך‪ ,‬ואל תעמוד בכל הכיכר!"‬
‫אמר המלאך ֶר ַפ ֵאל לל ֹוט‪" ,‬ההרה הימלט פן תיספה‪ .‬ברח אל ַא ְב ָר ָהם‬

                    ‫דודך‪ ,‬שאך ורק בזכותו הציל השם אותך מכליה"‪.‬‬
‫ל ֹוט הביט במלאכים באימה‪ ,‬חושש לשוב אל ַא ְב ָרם‪ ,‬יודע‬
‫כי לא יוכל לשאת להיות שוב בצל קורתו‪ .‬המחשבה כי יצטרך‬
‫לשוב למחנה ַא ְב ָרם‪ ,‬ועוד בעודו חסר כל‪ ,‬העבירה חלחלה בגופו‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬תנו לי לנוס לעיר ִמ ְצ ָער‪ ,‬אשר עוונותיה מועטים מעוונות‬
‫שאר הערים‪ .‬אינני יכול לשוב ל ַא ְב ָרם‪ .‬אם רצונכם להציל אותי‪ ,‬תנו‬

     ‫לי ואלך ל ִמ ְצ ָער‪ ,‬אשר יושבת על צלע ההר"‪ ,‬התחנן למלאכים‪.‬‬
‫"מהר הימלט לשם"‪ ,‬אמר המלאך לל ֹוט‪" ,‬כי לא אוכל לעשות‬
‫דבר עד בואך שמה"‪ .‬ל ֹוט אחז ביד אשתו‪ִ ,‬עי ִרית‪ ,‬האוחזת בידי‬
‫בנותיה‪ .‬רעש ורעד עצום מילאו את העולם‪ .‬ל ֹוט החל לרוץ‬
‫במהירות אל עבר צוער‪ ,‬גורר את אשתו ובנותיו אחוריו‪ .‬קול רעם‬
‫מתגלגל החריד את הלבבות‪ִ ,‬עי ִרית חשה את הדמעות הזולגות‬
‫מעיניה כמעיין הנפרץ‪ ,‬הצער על שתי בנותיה הנותרות מאחור‬
‫גאה בליבה‪ .‬המחשבה כי יאבדו בנותיה עם אנשי העיר אילץ אותה‬
‫להטות ראשה לאחור לראות את הקורה לעיר‪ .‬הגוף הנעצר או ַּבן‬
‫למראה הפלצות הנגלה לנגד עיניו‪ .‬לשד הגוף התייבש‪ ,‬והפך בין‬

‫‪243‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248