Page 21 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 21
Pg: 21 - 1-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 21
והפך מושא לחבטות וגידופים .פעם אחת בלבד נקראתי לתת הצהרה קצרה תחת
שבועה ,ולאחר שסירבתי לתביעת הסנגור להסגיר את מקורותיי – בגיבוי מלא
מצד השופט – הניחו לי לנפשי ולא נקראתי שוב לבית המשפט .אבל בכך לא
תמו צרותיי .למעשה ,בכך הן רק החלו .העיתונים המרקסיסטיים ,ובראשם
הל'אוּ ַמ ִני ֵטה והאקסיון ,פצחו נגדי במתקפה ארסית שביקשה לקעקע את אמינותי
המקצועית ולהציגני בתור מריונטה בשירות הביון האמריקאי .הללו טענו כי
הכתבות נכתבו בידי סוכני ביון אמריקאים ותיארו אותי כמכור למורפיום
וכאלכוהוליסט הלוקה בנפשו .בסגנון בוטה ומתלהם תבעו לגרש אותי מאדמת
צרפת – קריאות שלוו דרך קבע בתארי גנאי מפוקפקים והשמצות מתועבות .עד
מהרה הוצפה גם תיבת הדואר שלי במכתבי נאצה ובאיומים מפורשים על חיי.
המשפט ארך כשלושה חודשים ,במהלכם זימנה הסנגוריה בזה אחר זה עדים
שסיפקו אליבי לנאשם והפריכו לכאורה את החשדות שלפיהם נפגש ֵאר ֹו עם
קציני משטרה גרמנים .במקרה אחד אף הציג הסנגור תצלום מעיתון מקומי ,בו
נראה ֵאר ֹו נואם באספת חברים בתאריך ובשעה שבהם טענתי כי נפגש עם אחד
ממפעיליו .אך הדבר שהכריע את הכף – אם ניתן לומר זאת כך – היה זימונם של
כמה מומחים בעלי שם ,אשר הטילו דופי באמינות החומרים המרשיעים שנמסרו
לידי בית המשפט וטענו כי זויפו בחובבנות מבישה .לאחר כל אלה איש לא
הופתע כאשר הכריז לבסוף השופט על חפותו המוחלטת של ֵאר ֹו והצהיר כי כל
ההאשמות נגדו בטלות ומבוטלות .מרגע זה ואילך מצאתי עצמי עומד בלב
מתקפה תקשורתית חריפה משמאל ומימין :הל'אומניטה התיר כל רסן ,אך גם
העיתונות הלאומית והליברלית לא טמנה את ידה בצלחת" .טווה הסיפורים",
"רוקח הקנוניות"" ,האמריקאי שבא לסכסך" – אלה הם רק מקצת הכינויים
שהדביקו לי .הימין השמרני הצטרף אף הוא למקהלת המקטרגים והחל קובל
בריש גלי על מה שכינה "התערבות אמריקאית בעסקיה הפנימיים של צרפת".
בשל התגברות האיומים על חיי נאלצתי להעתיק את מגוריי אל מלון קריסטל
ברחוב ַסן ֵבּנוּאַה ,מלון דירות קטן ומוזנח אך מוצנע היטב ,אשר רבים
מלקוחותיו היו פורעי חוק זעירים או בעלי חוב שמצאו בו מפלט זמני מפני
הנושים .בעת ההיא כבר היה תלוי מעל ראשי איום מפורש לתביעת לשון הרע.
אבל עליי להודות שבשלב הזה כבר הפסקתי לעקוב אחר המתרחש; הכאב בירכי
שב לייסרני ,והפעם בעוצמה כה רבה ,עד שהתמוטטתי כליל ונאלצתי בעל
כורחי להתאשפז בבית מרפא במרכז העיר .כאשר השתחררתי לבסוף ,כמה
שבועות מאוחר יותר ,כבר דעך העניין הציבורי בפרשה .סאם רמז לי בחצי פה כי
האיום בתביעה משפטית הוסר עקב התערבות של גורמים בכירים ,אך יותר מכך
לא היה מוכן להוסיף .לעת עתה שככו הרוחות ,אך בלבי הוסיפה לקנן חרדה
עמוקה ,שכן לא היה בידי כל ספק :החשבון טרם נפרע.
