Page 22 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 22
Pg: 22 - 1-Back 21-05-11
22פ נ י י א נ ו ס
הוספתי לקבל את שכרי במשך כמה שבועות נוספים בטרם נאלצתי להיפרד
מ ִמ ְ ֹשרתי סופית .לפי שעה הייתי מובטל ועיתותיי שוב היו בידיי .די היה בקצבת
השחרור מהצבא כדי להבטיח את צרכיי היומיומיים ,וגם כספי עיזבונה הדלים
של אמי היטיבו לשרתני לנוכח צלילתו המהירה של הפרנק .לעת עתה יכולתי
להמשיך בחיי בנוחות יחסית וללא טרדות כלכליות .כפיתי על גופי מנוחה
ולמחשבותיי הנחתי לנדוד בחופשיות ,בלא סדר ,צורה או תכלית .בעשותי כן
קיימתי נאמנה את מצוות הפרופסור בבית המרפא ,אשר גזר עליי מנוחה
ממושכת והורה לי להימנע מכל פעולה שעשויה להחליש את עצביי .אני זוכר
כיצד שאל אותי ,בפגישתנו הראשונה ,אם ברצוני לדבר" .רק עם אלוהים",
השבתי .הוא צחק .דומני שכבר אז עוררתי בו עניין מיוחד .ניחשתי שסאם ודאי
סיפר לו על ילדותי ,על החינוך הקתולי שקיבלתי־ועל הציפייה שאהפוך ביום מן
הימים ל ְמ ָש ֵרת בקודש ולתיאולוג ומלומד גדול .מאותו יום ואילך היה פוקד את
מיטתי מדי פעם ומתחקר אותי דקות ארוכות .על אף מורת רוחי וסלידתי
המופגנת מחטטנותו ,אנוס הייתי לשתף פעולה ,שאם לא כן היה מונע ממני את
מנת המורפיום – הדלה ממילא – שהובטחה לי באותו יום.
ברגעים ברוכים אלה ,בעוד הסם מפעפע בדמי ,יש והייתי חש שוב בקרבתו
של האל :חמקמקה ,אפופת סוד ,בוטחת .היו אלה רגעי חסד שהותירו אותי
תשוש ועצבני ,מחפש בקדחתנות את אשר אבד לי .לעיתים הייתי מתעורר
במיטתי ספוג זיעה ,עיניי קרועות אל הלילה ושפתיי ממלמלות ,כבהיסח הדעת,
תפילה כבושה .וכך ,לזמן מה הייתי מדבר אל האל בריבוא קולות ,בלשונות
שונות ומשונות ,תר אחר דיוקן פניו במילים ,מבקש את המילה ההיא ,האחת,
בטרם הייתה לבשר .ואולם ככל שחלפו הימים ,כן התקשיתי לשאת בנטל
בדידותי ,ולא מצאתי עוד כל סיפוק בשיחותיי העקרות עם האל ,שממילא לא
טרח להשיבני.
בחלוף הזמן לא פחתו כאביי ואף גברו .חשתי מותש ,גופי היה מובס והגלד
בירכי שב לייסרני באלף מכאוביו .פעם אחת ,בגבור עליי ייאושי ,כמעט
והתפתיתי לסור שוב אל בית המרפא ,אל מפלטם של הקירות המסוידים לבן,
המסוככים מפני העולם ,ואל שכחת המורפיום המתוקה .אך חרף ייסוריי
לא יכולתי לראות את עצמי חוזר לבית האסורים הזה ,האפוף ריחם של
גופים צפופים ושל חומרי חיטוי מהפכי קרביים .די היה לי באותו ביקור מוזר,
בלתי־מוסבר ,שזכיתי בו שם ,שלאחריו שוחררתי והורשיתי לחזור אל שגרת חיי.
היה זה לאחר סיבוב בוקר שגרתי של האחות .בהקיצי משינה טרופה מצאתי
את עצמי נתון למבטו החוקרני של זר כלשהו ,שפלש אל חדרי ורכן מעליי
בעודו בוחן בריכוז את הצלקת שעל ירכי .בתוך כך היה סח בינו לבין עצמו,
ממלמל קטעי הברות סתומות ומהנהן מדי פעם בפעם לאות הסכמה עם עצמו.
