Page 253 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 253 - 8-Front 21-05-11‬‬

‫ר ו ב ד ו ‪253‬‬

‫אמנזגור מוותיקי החוסים כאן – הזהירו אותי מפני האיש חצוי הפנים‪' ,‬האדון‬
‫התיאולוג' – כך כינו אותו – שרצח בדם קר כמה אנשים ואפילו קיפד את חיי‬
‫אחד הרופאים שטיפלו בו כאן‪ .‬הרבה סיפורים מצמררים נפוצו סביבו באותם‬
‫ימים‪ ,‬אבל אני דווקא גיליתי אדם שקט‪ ,‬שממעט לדבר ומכונס בתוך עצמו; אדם‬
‫שאת מרבית זמנו העדיף להקדיש לקריאה וללימוד; אדם יצירתי‪ ,‬בעל חוש‬
‫הישרדותי מופלא‪ ,‬שהמציא לעצמו זיכרון חיים חדש כדי לשקם את נפשו‪ .‬אכן‪,‬‬
‫רק בחלוף הזמן נתחוור לי כי את התואר 'תיאולוג' הדביקו לו המטפלים במקום‪,‬‬
‫וזאת בשל למדנותו המופלגת וחיבתו לקריאה בכתבי הקודש‪ .‬אשר לסיפורים על‬
‫אודות טבעו האכזרי – מעולם לא נתקלתי בכל התנהגות מצדו שהייתה יכולה‬
‫להעיד על אמינותם‪ .‬סברתי אז‪ ,‬ועודני סבורה כך היום‪ ,‬כי הללו אינם אלא דברי‬
‫הבל מרושעים שטפלו עליו‪ ,‬על האיש המסכן‪ ,‬הכול בשל חזותו האיומה‪,‬‬

‫המעוררת תחושה בלתי־נשלטת של מיאוס וסלידה אף בלב הרחום ביותר‪"...‬‬
‫בשלב זה פקעה סבלנותי ומיאנתי להמשיך בשיחה‪ .‬חפצתי בכל מאודי לצאת‬
‫מהמקום הזה‪ ,‬שהקדיר את רוחי ועורר בי תחושת אימה בלתי־ניתנת לריסון‪.‬‬
‫הודיתי לאחות הטובה על מילותיה המעודדות והתלוויתי אליה בחזרה אל אולם‬
‫הכניסה‪ .‬בטרם נפרדתי מעליה ניסיתי בפעם האחרונה לשכנעה להגניב לידי מעט‬

‫מורפיום‪ ,‬אך לנוכח סירובה העיקש החלטתי לוותר והסתלקתי מן המקום‪.‬‬
‫בחוץ כבר ירד הלילה‪ ,‬השמיים התבהרו מעננים וחצי סהר שפך את אורו על‬
‫הגן‪ .‬צינה עזה חדרה את בגדיי ופילחה את עצמותיי‪ .‬עצי הלבנה וחזיתות‬
‫המבנים הזדקרו ככתמים כהים כנגד השמיים והסתירו את אורם החיוור של‬
‫הכוכבים‪ .‬על שבילי האספלט המשתרכים בינות לערוגות הסדורות ִנקוו עדיין‬
‫שלוליות‪ ,‬שקלטו במעומעם את נוגה הירח‪ .‬עשיתי את דרכי בשקט אל עבר שער‬
‫הכניסה‪ .‬ההליכה והקור החריפו את כאבי‪ ,‬ועד מהרה אנוס הייתי לעצור בצד‬

‫ולנוח‪.‬‬
‫כשחציתי לבסוף את השער וחלפתי על פני השוער‪ ,‬סח לי הלה דבר מה‬
‫שהקפיא את דמי בעורקיי‪ :‬דקות ספורות לאחר כניסתי‪ ,‬סיפר‪ ,‬הגיע למקום אדם‬
‫גבוה ולבוש בהידור ששאל עליי וביקש לדעת אם נכנסתי אל בית החולים‪ .‬לאחר‬
‫מכן ביקש להיכנס בעקבותיי‪ ,‬אך מאחר שחל איסור גורף על הכנסת זרים שלא‬
‫בשעות הביקורים‪ ,‬נאלץ האדון להמתין בחוץ‪ .‬כך סח לי השוער‪ ,‬ובעוד הוא‬
‫מדבר‪ ,‬תלה את עיניו בדמות שניצבה מעברו האחר של הכביש‪ .‬סומרתי למקומי‬
‫בתדהמה‪ ,‬חושיי קפאו בבהלה‪ ,‬ראייתי ניטשטשה‪ ,‬מוחי הסתחרר וגופי כולו‬
‫נשטף זיעה קרה‪ .‬עמדתי עוד רגע קפוא‪ ,‬מבטי חלול ותלוי באוויר‪ ,‬ולא הייתי‬
‫מסוגל להניע איבר מאיברי גופי‪ .‬ואז‪ ,‬באבחת אדירים‪ ,‬סבתי על מקומי וכבר נכון‬
‫הייתי לפצוח במנוסה פראית‪ ,‬אך לא לפני שאישיר סוף סוף מבט אל פניו – פני‬

‫רודפי‪.‬‬