Page 248 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 248

‫‪Pg: 248 - 8-Front 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 248‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫"הוא נתן בך את חותמו!" פסק בקול‪ ,‬שהיה סדוק וצלול גם יחד‪ .‬ידי נשלחה‬
                                                  ‫כמהססת אל הגלד במצחי‪.‬‬
                                                  ‫"הוא?" גמגמתי מבועת‪.‬‬

‫"‪ "!O Homo fuge‬מלמל כאחוז קדחת‪ ,‬ופניו התעוו בארשת מחרידה‪ .‬שיערתי‬
                                                            ‫כי היה זה חיוך‪.‬‬

‫לא היה גבול לתדהמתי‪ .‬המראה היה כה נורא‪ ,‬כה נתעב‪ ,‬עד כי אנוס הייתי‬
‫להסיט את מבטי‪ .‬הצתּי סיגריה כדי להירגע‪ .‬כעבור כמה רגעים‪ ,‬מששככה קמעה‬
‫תחושת הקבס‪ ,‬שבתי ותליתי בו את עיניי‪ .‬על פניו המושחתים היה נסוך עדיין‬

                                                        ‫אותו חיוך ביעותים‪.‬‬
‫"אני מחפש את אמינה דוהרסי"‪ ,‬אמרתי בטון נוקשה‪ ,‬כמבקש לכפר על‬

                                        ‫חולשתי‪" .‬האם אתה יודע היכן היא?"‬
‫קיוויתי כי למשמע שמה של אמינה תיסדק לרגע מסכת הזדון שמולי ותוויה‬
‫המאוסים יהפכו לנסבלים‪ .‬לשווא תרתי במבען הקפוא של הפנים אחר אות‬
‫וסימן לרגש כלשהו‪ ,‬עווית קלה שבקלות‪ ,‬שתסגיר את דבר קיומו של לב אדם‬
‫המפעם בחזה זה‪ ,‬המצומק וצפוד המוות‪ .‬אף ניע לא חלף בפנים המפוסלות‬
‫בזוועה‪ ,‬כל רגש גלוי לא ערער את מבען הנורא‪ ,‬הממזג אדישות ורשעות לאין‬
‫קץ‪ .‬עינו הלוהבת‪ ,‬המקטרגת‪ ,‬נותרה נעוצה בי בתוכחה זחוחה‪ ,‬צולבת‪ ,‬שאין‬

                                                            ‫להימלט מפניה‪.‬‬
‫"הוא טבע בך את חותמו"‪ ,‬שב ואמר‪ ,‬מבודח בעליל‪" .‬מרגע שעברת בשערי‬

                    ‫ממלכתו‪ ,‬שוב לא תוכל להבקיע דרך אלא מן העבר השני"‪.‬‬
‫לבסוף קצה נפשי בהבליו המרושעים‪" .‬אדוני התיאולוג אמנזגור"‪ ,‬אמרתי‬
‫בתקיפות‪" ,‬אני מחפש את אמינה דוהרסי‪ .‬נאמר לי שנהגה לבקר אותך בקביעות‬
‫עד לא מזמן‪ .‬האם הייתה כאן בשבוע האחרון? התוכל לומר לי היכן היא עשויה‬

                                     ‫להימצא? עקבותיה אבדו וחייה בסכנה"‪.‬‬
‫"תיאולוג‪ "...‬סינן בהנאה לגלגנית וזוויות פיו המושחת קצפו ריר‪" .‬חי ראשי!‬
‫שנים לא כינו אותי בתואר זה! האומנם כך ביקשו רופאיי להשכיח מעמי את‬
‫ידיעותיי המופלגות? את חוכמתי העמוקה מני ים‪ ,‬החורגת מכל צפונות השכל?‬
‫ילדי צפעונים! כלאו אותי כאן בתואנה כי לוקה אני במחלת עצבים‪ ,‬בדמנציה!‬
‫אך אם ב'דמנציה' כוונתם ליציאתו של אדם מדעתו‪ ,‬כי אז‪ ,‬בשם שמיים‪ ,‬הרי‬
‫הצדק עמם! אכן יצאתי מדעתי‪ ,‬אך רק כדי שאהיה מסוגל להביט בפיכחון שאין‬

        ‫צלול ממנו בכזבי דעתי הקודמת‪ ,‬שהייתה כבולה להבלי השכל והרוח"‪.‬‬
‫פניו שוב לבשו את אותה העוויה מחליאה שהזכירה לי את הסיפורים ששמעתי‬
‫בימי נערותי על אודות אשמאים חולי ַס ִטי ִריאַ ִזיס‪ ,‬שהתמכרותם לתאוות הבשר‬
‫עיוותה את פניהם עד שדמו לפני התיש‪" .‬נערי‪ ,‬מביט אתה בפניו של אדם‬
   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253